פרק י': אנו עוסקים בהגותו של הגאון רבי חיים בלייח, אב"ד ורבה של תלסמאן באלג'יריה, ששלל את הנס המפורסם "הרב שרכב על האריה" שאירע לפי המסורת למקובל הקדמון ר"א אלנקוואה.
- הרב, האריה והניסים; האם ניתן לרכוב על אריות?
- האם חובה להאמין לסיפור המקובל שרכב על האריה?
- "הרב שרכב על אריה"; שלושת התנאים להאמין לניסים מעל הטבע
- האם ראוי לפרסם דעה שאין חובה להאמין בנס הרכיבה על אריה?
- הרב שפקפק בנס הרכיבה על האריה - היה קשור להשכלה?
- "מקיצי נרדמים"; ההדרת ספרי הקדמונים - מזימה של ההשכלה?
- ההמצאה של המחנך הגרמני הנוצרי - שעדיין משפיעה על החרדים
- ההוכחה שמי שמצטט מה'משכילים' - אין לו זיקה להשכלה
- האמונה בניסים; האם היתה לאריסטו השפעה על הרמב"ם?
ד"ר מיכל אוחנה שחקרה רבות אודות ר"ח בלייח, טענה שהיו לו פעולות בזיקה לתנועת ה"השכלה" על ידי שהכיר והוקיר את פועלה, וכפי שהבאנו בפרקים הקודמים שר"ח בלייח אהד את פועלו של ר' שלמה בובר, וכן כתב הקדמה בביוגרפית לספרו של המקובל הקדמון ר"א אלנקוואה, דבר שלפי ד"ר אוחנה חידשו המשכילים המתונים בני המאה הי"ט.
ברם, יש לדחות את דבריה שמי שאוהד פעולה של "משכילים", דינו כ"יש לו זיקה להשכלה" מהסיפור הבא:
אחר המאמרים שהכה הדים בציבור החרדי, הוא מאמרו של הרה"ג משה יצחק פרקש שליט"א ממודיעין עילית מתלמידי הגר"מ שפירא באתר 'צריך עיון', שטען בין היתר שהמשכילים הראשונים התנגדו לתלמוד התורה היהודי המסורתי וזעקו נגד התעללות קשה המתרחשת במוסדות אלו ועל תנאים פיזיים שאינם נאותים.
לדברי הרב פרקש: רבים מהמשכילים סיפרו שהחינוך בתלמודי התורה היה הסיבה ליציאתם מכלל החרדים לדבר ה'. אולם, כל מי שניסה לדבר על משהו בנאלי כמו פתיחת חלונות בבתי תלמוד התורה, נחשב משכיל והואשם בשנאת הדת.
"לאחר מאה שנה", טוען הרב פרקש: "המשכילים יכולים להיכנס לתלמודי התורה החרדים ולהיות מרוצים. כל הרעיונות שלהם מיושמים היטב במוסדות החינוך".
לדברי הרב פרקש, צורת החינוך כפי שהיום מקובל בתלמודי תורה החרדים, הינה השיטה אותה ייזמו המשכילים הראשונים, שהתקבלה בימינו ללא עוררין בכל המגזרים והזרמים של הציבור החרדי. לאמור: יש אמת ברעיון החינוכי של המשכילים, ואין בעיה לקחת דברים טובים מהם.
אותו דבר לענ"ד נהג ר' חיים בלייח כשלקח כמה רעיונות אותם יזמו לראשונה המשכילים, ולא נחשב כבעל "זיקה להשכלה", כפי שטענה ד"ר מיכל אוחנה.
• • •
פרט נוסף עליו מצביעה ד"ר מיכל אוחנה הוא ששיטתו של ר' חיים בלייח המתבססת על רבותינו הראשונים הספרדים בביאור "מופתים" ועל קביעתו שאין חובה להאמין שהמקובל רבי אפרים אלנקווה הקדמון באמת רכב על אריה, כפי שכתב בפירושו לספר 'שער כבוד השם' - עולה בקנה אחד עם ערכי תנועת ההשכלה שהתנגדו למיסטיקה ואמונות טפלות ביהדות.
לגבי אי אמונתו של ר"ח בלייח בניסים "פשוטו כמשמעו", זה ברור שטענתה של ד"ר אוחנה, אינה מתקבלת. שכן מחלוקת עתיקה ונושנה ביהדות האם ניסי המקרא וחז"ל הינם כפשוטם, או שמדובר בחלומות או משלים, ואין צורך להגיע לרעיונות פילוסופים כעין אלו שנכתבו בכתבי רס"ג, והרמב"ם, אלא אסכולה נכבדה מרבותינו הראשונים ואחרונים ממעתיקי השמועה סבורים כך.
• • •
תשובה מעניינת שכתב הגאון רבי בן ציון מוצפי, (אתר דורש ציון), בעניין זה לאחר שנשאל:
האם צאצאי המקובל הרב אפרים אנקווה צריכים לברך "שעשה ניסים לאבותינו" בדרך לעיר תלמסאן היכן שהאריה הציל את חייו?
וענה הגרב"צ מוצפי:
בהחלט לא.
תשובה שונה ענה רבי מנשה איבגי (מבית ההוראה מבית מדרשו של הרב נפתלי וסרמן) שענה לשאלה זו: "אם אתה מהצאצאים שנולדו אחר שקרה הנס תברך בשם ומלכות".
לקריאה נוספת:
פעמים 154 -155. רבי חיים בלייח: משכיל עברי וממשיכה של ההגות היהודית הספרדית: ד"ר מיכל אוחנה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com