ליארצייט של המהרש"א - רבי שמואל אליעזר איידלס - ה' כסלו.
מעשי נפלאות המהרש"א – סגולה לרפואה!
המהרש"א נולד בשנת ה'שט"ו, בעיר קז'ימייז' הסמוכה לקרקוב, בצעירותו המהרש"א התגלה כילד מחונן, גאון ועילוי בתורה, והיה גם יפה תואר, ועל כך, ונהגו השרים והרוזנים להביט ביופיו בהשתאות.
ידועים פרושי המהרש"א על הגמרא, רש"י ותוספות, וחיבוריו על הש"ס: חידושי ההלכות, וחידושי האגדות.
החזון איש באיגרותיו מדריך את הלומדים גמרא, להתמיד בלימוד ספרי המהרש"א, כחלק עיקרי בהבנת הנדבכים הבסיסיים של הלימוד.
מה עושה מי שיודע את גודל צדקותו של המהרש"א?
הבעל שם טוב התבטא על כתביו של המהרש"א: "נכתבו ברוח הקודש".
והוסיף ואמר: "אם היו יודעים בעולם מגודל צדקתו – היו לוכחים עפר שעל קברו" (הבעל שם טוב על התורה, שופטים אות ה').
מדברי תורתו: המהרש"א מפרש את הפסוק במסכת ברכות:
'הכל בידי שמיים – חוץ מיראת שמיים':
הכל בידי שמיים - כאשר האדם מתפלל על דבר מסוים, ההחלטה 'בידי שמים' אם - לשמוע ולקבל את תפילתו.
אבל, חוץ מיראת שמיים – כאשר האדם מתפלל על יראת שמיים:
"יהיו חייבים להישמע לתפילתו - ולהגשים את רצונו".
סיפורי צדיקים – מביאים רפואה וישועה!
אדל הצדקת, ביתו של רבי נחמן מברסלב חלתה, והיה לרבי נחמן צער גדול מכך, והיה מבקר אותה כמה פעמים ביום.
ופעם אחת כשנכנס אליה, ראה איך המחלה ר"ל מתגברת עליה, ומרוב צער נרדם רבי נחמן, והבעל שם טוב הקדוש הגיע אליו בחלום, ואמר לו: "על מה אתה כל כך בצער?" והשיב לו רבי נחמן: "הלא בתי כל כך חולה!".
והשיב לו הבעל שם טוב הקדוש: "מגדיל ישועות מלכו, ועושה חסד למשיחו, לדוד ולזרעו עד עולם" (תהלים י"ח, נ"א).
פרש הפסוק כך: 'מגדיל ישועות מלכו' – הצדיקים נקראים מלכים, ומי שמשיח ומספר, את גודל הנפלאות והישועות שהיו לצדיקים:
"ועושה חסד למשיחו" – שה' יתברך עושה עימו חסד:
נמתק הדין מעליו - ונמשך עליו חסד!
וסיפר רבי נחמן לביתו שלושה סיפורים על המהרש"א - ונרפאה.
ושלושת הסיפורים על המהרש"א שנביא לכבוד היארצייט, הינם סגולה לכל הרפואות, שאין הרפואה יכולה להביא ריפוי - כי הכל ממנו יתברך!
ויש ביכולתה של סגולה זו, לרפא כל חולי ומחלה.
הקדים רבי נחמן לספר לביתו אדל: "כשהייתי בעיר אוסטרה, וסיפרו לי שיש בעירם פנקס ישן נושן, מזמן הגאון האלוקי המהרש"א ז"ל, ונכתב שם כל מה שארע עם המהרש"א ז"ל.
והפנקס היה כתוב באופן כזה, שבכל דף היה כתוב סיפור אחר ממנו.
ומי שהיה רוצה לקרות איזה דף (שהוא סיפור אחד), היה צריך לשלם זהוב אחד. נתתי להם שלושה זהובים, והם פתחו לי את הפנקס בשלושה מקומות, ואלו הסיפורים שקראתי בהם:
סיפור ראשון – הבחור יפה התואר שהיה גלגולו של אחאב.
המהרש"א ז"ל, קודם שהיה רב בעיר אוסטרהא, היה רב באיזו קהילה קטנה והיה יושב ולומד עם בני הישיבה שלו כל היום כולו.
והיה אז שם, הרב הראשי על כל העיירות והקהילות, והיה נקרא "הרב דמדינה", וכל הרבנים היו כפופים תחתיו, והיו מוכרחים, כל הרבנים של כל הקהילות לבוא לפני הרב דמדינה, לקבל פניו, וליטול ממנו רשות.
אך הרב המהרש"א ז"ל, הוא לא בא אליו אף פעם, רק היה תמיד יושב ולומד בהתמדה רבה.
והרב דמדינה היה דן אותו לכף זכות, כי יצא שמו בכל העיירות, שהרב המהרש"א ז"ל הוא לומד בהתמדה רבה, ולא פסיק פומיה מגיראסא.
ועל כן מחמת שהוא טרוד בלימודו, לכן, אינו בא אליי (כך חשב הרב דמדינה). ונתיישב שהוא יסע אל מקום המהרש"א ז"ל.
הרב המהרש"א לא רצה לצאת כנגדו ולקבל פניו, אף על פי כן, גם אז, דן אותו הרב דמדינה לכף זכות, ותלה דבר זה בביטול תורה, שאינו רוצה לבטל מלימודו. ונתיישב, שהוא ילך אל בית מדרשו.
הלך הרב דמדינה אל בית המדרש, והמהרש"א ז"ל לא קם ולא זז ממקומו, ולא הפסיק לרגע בלימודו, ומכל שכן שלא נתן לו שלום כלל.
אף על פי כן דן אותו הרב דמדינה לכף זכות ואמר בליבו: אולי גם זה מחמת שאינו רוצה לפסוק פומיה מגירסא.
בתוך כך שהוא חושב כך, נכנס לבית המדרש, בחור אחד יפה עיניים וטוב רואי, ומיד חרד המהרש"א לקראתו, וקם מלפניו מלא קומתו וחלק לו כבוד גדול ודיבר עמו הרבה מאוד.
אז קצף הרב דמדינה מאוד מאוד כאחד הריקים, וכך צעק עליו ואמר: "בתחילה כשלא באתם אלי למקומי, דנתי אתכם לכף זכות, ותליתי בביטול תורה.
אחר כך, כשבאתי למקומכם, ולא באתם אליי, דנתי אתכם גם כן לכף זכות ותליתי גם כן בביטול תורה.
אחר כך, כשבאתי לבית הכנסת, ולא נתתם לי שלום, גם כן דנתי אתכם לכף זכות ותליתי זאת שוב בביטול תורה, שאין אתם רוצים להפסיק מן התורה כלל.
עכשו אני רואה, ששקר הוא, כי הלא את הבחור כיבדתם מאוד ודיברתם עמו הרבה באמצע הלימוד".
כעס עליו הרב דמדינה מאוד, וחמתו בערה בו, ולא היה יכול להשקיט כעסו.
ענה ואמר לו המהרש"א ז"ל: "דעו לכם, אל תכעסו אליי, כי עם הבחור הזה היה לי ענין אחר לגמרי, ותראו לאות ולמופת, שבעוד שתי שעות יהרג הבחור הזה".
ולא רצה הרב דמדינה להאמין ולקח את הבחור, והלך עמו הנה והנה ודיבר עמו הרבה, ושמר עליו מאוד לבל יניחנו להתעלם מן עינו, למען שיוכל להכחיש דברי המהרש"א ז"ל.
ויהי מידו עברם בעיר, וחלף והלך אצלם איזה אדון, והיה מושך בקנה שרפה לפי תומו לירות באיזה עוף וכיוצא בדרכם, אך החץ נכנס בלב הבחור, ונהרג בדיוק בגמר השתי שעות כדברי המהרש"א ז"ל.
ואמר לו המהרש"א ז"ל: "הוי! הוי! מה עשית? וראה מה גרמת? וכו', בסמוך יביאו לכאן הרוג אחד, ואתה חייב בדבר".
ועמד משתומם, וארכבותיה דא לדא נקשן מרוב פחד ואימה.
בתוך שהם מדברים, נעשה רעש בעיר, שהביאו הרוג אחד.
אז שאל הרב דמדינה ברוב פחד ואימה את המהרש"א ז"ל: "מה זאת?"
והשיב לו המהרש"א ז"ל וגילה לו את כל הענין: "היות שזה הבחור היה גלגול אחאב מלך ישראל, ומחמת זה חלק לו כבוד, כל כך.
ומחמת שאחאב מלך ישראל נהרג, היה מוכרח זה הבחור להיות נהרג גם כן.
ותכף שיצא לעולם זה הבחור, אזי תכף נברא משחית אחד בשביל להרוג את אותו הבחור.
והיה עומד במקום מסוים, סמוך לעיר הזאת והיה מחכה, עד שיבוא הבחור אל המקום ההוא ובזמן ההוא, שיהיה נהרג על ידי המשחית הזה.
אך מחמת שעיכבתם אותו כנ"ל, עד שנהרג על ידי האדון הנ"ל – על ידי זה היו מוכרחין ליתן למשחית הנ"ל איש אחר במקומו.
וזהו ההרוג שנהרג על ידו – על כן צריכים אתם לקבל תשובה, כי על ידכם נהרג זה ההרוג, כי אתם סיבבתם זאת, על ידי העיכוב שעיכבתם את הבחור פה".
אז נפל הרב דמדינה לפני רגלי המהרש"א ז"ל, ופייס אותו, והתחנן לפניו שימחול לו, וביקש אותו שיתן לו תשובה.
ענה ואמר לו המהרש"א ז"ל:
"תשובתך שתסלק מידך את כתר הרבנות ותהיה בעל עגלה".
וקיבל על עצמו כך ונעשה בעל עגלה.
עד כאן הסיפור הראשון המופלא על המהרש"א שסיפר רבי נחמן לביתו, ובחלק ב' של המאמר מצויים שני סיפורים נוספים.
סיפור שני – מדוע המהרש"א ביקש שמיטתו תעבור במקום טמא?
בעיר אוסטרה הייתה טומאה לגויים.
כשהיו היהודים צריכים לילך עם נפטר לקברו, היו עוברים דרך המקום הזה (כי לא הייתה להם דרך אחרת), אז היו מצלצלים וכו'.
וכל מי שהלך דרך שם המיר דתו, ר"ל.
ציווה המהרש"א ז"ל, שכאשר יגיע זמנו ויהיה נפטר מהעולם, וישאו את מיטתו דרך שם, יניחו עליו את חיבורו המהרש"א, שחיבר על הש"ס.
וכן היה, כשנפטר המהרש"א ז"ל, ותהום כל העיר לבוא על הלוויה שלו (ולהבדיל אלפי הבדלות גם הכמרים התאספו אל הטומאה הנ"ל והתחיל לצלצל). ובין כך קיימו את צוואתו הקדושה והניחו על מיטתו חיבורו המהרש"א על הש"ס שחיבר, ונשאו את המיטה.
כשהגיעו ליד הטומאה, העמידו את מיטתו.
פתאום ישב המהרש"א ז"ל, והתחיל לדפדף בין הדפים, וכל מה שדפדף דף, התחילה הטומאה עם האנשים להיבלע בארץ, ונבלעו כולם בארץ, ועד היום יש סימן מזה שנבלעה בארץ (המקום והאנשים שהיו בו נבלעו בארץ).
סיפור שלישי – העשיר שביקש בן גדול בתורה כמו המהרש"א
בתחילת עת כהונתו של הרב המהרש"א בעיר, עשו תושבי העיר חגיגת "אבן הפינה" לבית כנסת חדש, ורצו פרנסי העיר לכבד בהנחת "אבן הפינה" את הרב המהרש"א כיאה לו.
אולם אחד מנגידי העיר, ניגש ויעץ להם שלא יעשו כך, כי חסר עדין כסף רב לבניית בית הכנסת, ומהראוי והנכון שימכרו את הכיבוד הזה לכל החפץ בו, ומי שירבה בשכר הוא שיזכה בו.
קיבלו הפרנסים את דעתו, והכריזו על מכירת זכות המצוה.
החלו פרנסי העיר להרבות במחירה, אולם העשיר הזה שיעץ בדבר, הרבה במחיר הגבוה ביותר, בהבטיחו שק מלא בדינרי זהב.
לאחר שזכה במצוה, כיבדו בנדיבות, להרב המהרש"א.
אחר כך פנה אליו המהרש"א ז"ל, ואמר לו:
"אמור נא לי, במה אוכל להחזיר לך תודה בעבור זה, ואמלא בקשתך שתבקשני".
אמר לו העשיר: "מבקש אני ממכם, שתבטיחו לי בן זכר שיהיה גדול בתורה כמותכם".
המתין הרב מעט, ואמר לו: "בקשה גדולה וקשה היא, עד שברכה לא תוכל להתקיים רק בתנאים אלו: שבעת שאשתך תפקד בזרע של קיימא, תפטר אתה מן העולם, ולאחר שתלד זוגתך את הבן, תמות גם היא".
הסכים לזה העשיר תכף ומיד, ואמר לו המהרש"א: "זו דעתך אתה, אולם, לך ושאל גם את דעתה של זוגתך, אם מסכימה גם היא לזה?".
הלך העשיר, ושאלה אותה על זה, והסכימה אף היא לזה.
הבטיח להם המהרש"א ז"ל כבקשתו, שיפקדו בבן גדול בתורה כמוהו, ואף גם זאת הבטיח להם, שהוא אשר יגדל את בנם בביתו לאחר פטירתם, וכל העשירות תעבור לזכות הבן.
ואכן כך קרה, שתכף בתחילת הריונה נפטר העשיר, ולאחר שילדה את הבן נפטרה האם.
לקח המהרש"א את הבן לביתו וגידלו, וגדל אצלו בתורה וביראה.
עברו כמה שנים, ולא ראו תושבי העיר שידעו מהבטחת הרב, גדלות מיוחדת בבן זה, ועוד שיהיה גדול כהמהרש"א.
כשהגיעה עת פטירתו של הרב המהרש"א ז"ל, ציווה לפרנסי הקהל שהבן הזה שגידלו בביתו, הוא אשר יכהן ברבנות אחריו, וקיימו ועשו כדבריו, על אף אשר לא ראו בו את הגדלות, כמו שראו במהרש"א.
והנה מנהג מיוחד היה לו לרב הזה, שלא היה הולך ללוות שום לויה בעיר, והתרגלו התושבים למנהג הזה.
אולם פעם כשנפטר עשיר גדול מתושבי העיר, והרב כמנהגו לא בא ללוותו, חרה להם מאוד הדבר, עד ששלחו כמה מחשובי העיר שליח לרב, לאמור לו, שאם לא יבוא ללוות את העשיר, יפטרו אותו ממשרתו.
כשבא השליח לבית הרב ואמר לרב את הדברים האלה.
אמר לו הרב: "אכן, כבר אלך ללוייה".
בדרך ההילוך ללוייה העביר הרב את ידו מעל מיטת הנפטר, ותכף ראו כל המלווים שמונח לפניהם קורת עץ.
הוכיחם הרב ואמר להם: "ראו נא איך נראים פני מתיכם ה"כשרים", כי הביטו נא וראו, איך כבר חטפו המזיקים את הנפטר ה"כשר" שלכם, ועוד חפצים אתם שאבוא ללוות את מתיכם?!".
העביר אחר כך שוב את ידו על מיטת הנפטר, וראו שוב שמונחת גופת הנפטר כמקודם, אז ראו תשובי העיר, שבאמת התקיימה בו ברכת המהרש"א שיהיה כמוהו.
והנה לרב הזה היה בן שהיה סוחר גדול. פעם כשהתווכח עם חברו בנוגע למסחרם, אמר לחברו: "אם תעשה כך וכך, הרי גנב הנך".
לאחר זמן לא רב נפטר הסוחר הזה.
כשעלתה נשמתו למרום ודנו אותה בבית דין של מעלה, לא מצאו בו שום עולה ורמאות, פנה לבית הדין ואמר להם: "אם באמת נקי כפים אני, שידונו אותו כאן לפניכם".
בקשו ממנו בית הדין שיסלח לו, ולא אבה בשום אופן.
ופנו לבית דין גבוה יותר, וגם שם בקשו ממנו שיסלח לו, והוא התעקש ולא אבה לסלוח לו בשום אופן.
בתוך כך עף ובא, מלאך שרף אחד, ואמר לו: "האם הנך מכירני?", אמר לו: "לא".
אמר לו: "הבט בי היטב". הביט בו ושוב לא הכירו.
נענה השרף בעצמו ואמר לו: "הרי אני הפרנס של אוסטרה".
נזכר בו הסוחר והכירו. אמר לו הפרנס: "זוכר אתה מהמנהג הנהוג בעירנו לגבות צדקה מכל בעל בית בכל שנה, וסדר גבייה היה לפני הכנסתו של בעל הבית.
שלפי הכנסתו של בעל הבית, כך קבעו את סכום הצדקה שעליו לתת.
פעם כשבאו גבאי הצדקה לתבוע ממנך כסף, שאלוך: "האם הכנסתך השנה הייתה יותר משנה שעברה?"
ענית ואמרת להם, שהכנסתך השנה לא גדלה יותר משנה שעברה.
וכדבריך נתת לגבאים כבשנה הקודמת, אולם לפי האמת גדלה הכנסתך, ואם כן הרי באמת גנב הנך.
וכמו שאמר לך חברך הסוחר בן הרב!". ובזה נסתתמו טענותיו.
בסיום הסיפור היה כתוב: "כאלו הם פרנסיה של אוסטרה, וכאלה הם סוחריה של אוסטרהא", דאז זענען אוסטרהא פרנסים, דאס זענען אוסטרה סוחרים.
כשסיים רבנו ז"ל את שלושת הסיפורים, נעשתה בתו אדל בשמחה רבה ונתרפאה לגמרי (פעולת הצדיק, אות תתנ"ג).
פטירת המהרש"א: במוצ"ש קודש, פרשת תולדות, אור לה' בכסלו שצ"ב, עלתה נשמתו של המהרש"א הקדוש בסערה השמיימה.
ונטמן למחרת יום א' ומנוחתו כבוד בבית העלמין באוסטרה.
יהי רצון שכל אחד שצריך רפואת הנפש והגוף ירפא במהרה, בזכות המהרש"א הקדוש, אמן!
לע"נ המהרש"א - רבי שמואל אליעזר איידלס, בן רבי יהודה הלוי ולאימו מרת גיטל.