השבוע התקיים טקס השבעת הכנסת ה-25. פעם חמישית תוך שלוש שנים... התכיפות גרמה באופן טבעי שחיילי המשחק הפעם כמעט ולא התחלפו, אך עדיין בעקבות התהפוכות הפוליטיות שהיו כאן מצאו את עצמם 23 חברי כנסת חוזרים הביתה ובעקבותם הגיעו חדשים, היישר מהניילון...
אני מכיר אישית כמה מהמועמדים שלא נבחרו הפעם, לא קל לחזור לחיים אחרי הכהונה כח"כ. חלקם היו שכירים וחלקם עצמאים, לכולם קשה, ולחלקם קשה מאוד. את חלקם כבר לא זוכרים ואת רובם בעוד תקופה לא ארוכה לא יזכרו. אנצל את הבמה לטובת קריאת כיוון ומוסר השכל, לעצמי ולמי שרוצה לשמוע.
אנחנו צריכים למלא את החיים במשמעות, בקניינים אמיתיים, ערכיים, שורשיים, כאלו שאינם תלויים בדבר, לתת דגש על מה שבאמת חשוב. ולא להשקיע את החיים בעניינים פופוליסטיים שפעמים ומזכירים את סיפור הקיקיון של יונה הנביא, שבין לילה היה ובין לילה חלף...
•
בפרשת השבוע ישנו ביטוי נדיר, על מי שמכהן כפקיד בעל משרה בכירה "המושל בכל אשר לו", כך נאמר על אליעזר עבד אברהם, זה ביטוי של משרת אמון ברמה הגבוהה ביותר – אמון מוחלט. ומצד שני כאשר אברהם שולח אותו לבחור כלה לבנו יצחק הוא מוצא לנכון לאבטח את בקשתו באזהרה ושבועה חמורה "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ...לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי..." כאן, הוא כבר לא סומך עליו בעיניים עצומות.
בעולם הכללי התייחסות הפוכה, כשאדם מלווה לחברו כסף או עושה אתו עסקה, הוא חוקר ודורש אחריו בשבע עיניים, אך כשהדבר מגיע ליהדות, לרוחניות כשרות המזון, התפילין והמזוזות הוא סומך על כל מוכר מזדמן...
•
מסופר על אבי תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט שהגיע להתארח במלון, בעל המלון ראה אותו בהדרת פנים נכבדה שאל אותו: "אולי כבודו שוחט?".
"מדוע אתה שואל"? שאל ר' ישראל, "אין לי כוח ללכת לעיר. אולי אתה תשחט לנו?", "לא, אינני שוחט", השיב הרב.
למחרת ניגש ר' ישראל אל אותו יהודי ושאל: "סליחה, תסכים להלוות לי 100 רובל?", השיב לו בעל המלון, "כבוד הרב, עם כל הכבוד, אבל אינני מכיר את כבודו? כיצד אוכל להלוות 100 רובל ללא בטחונות, ובפרט שאינני יודע מהיכן באת ולאן אתה הולך?!".
אמר לו ר' ישראל: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! בממון אינני נאמן עליך אפילו ב-100 רובל, ואילו בשחיטה שכמה גופי תורה תלויים בה הייתי נאמן עליך תוך כדי שאלת שלום - הייתכן?!".
•
ובחזרה לאקטואליה, השבוע עסקו הרבה בחילופי השלטון, בממשלה החדשה וכל מה שמסביב. דיברו הרבה על תקציבים, על תוספות ושינויים, טבלאות והשוואות, על דאגה לרווחה כלכלית, ועוד ועוד. יש מתוכם דברים חשובים יותר וחשובים פחות. אבל בעיני הדבר הכי חשוב הוא המשך הקיום של עם ישראל, שמירת ערכי מסורת הנצח שלנו, הגאווה היהודית, המטרה שלנו להמשיך ולחיות כאן כעם. באחדות על פלטפורמה ערכית איתנה. זה יותר חשוב מכל העניינים הפוליטיים והפיננסיים.
אברהם אבינו מלמד אותנו כי בנושאים החשובים באמת, שרשרת הדורות, המשך העברת התפקיד רב האחריות שלו בהחדרת האמונה לעולם כולו, כאן לא סומכים על אף אחד בעיניים עצומות.
כך גם אנו נתייחס לאתגרים העומדים בפנינו.