החל משעות הבוקר, התקבצו ובאו מאה ועשרים חברי הכנסת של מדינת ישראל, למשכן הכנסת, לפתיחה חגיגית של הכנסת העשרים וחמש וטקס ההשבעה.
הישיבה הועברה בשידור חי באמצעי התקשורת, ורבים מהציבור החרדי צפו והאזינו ל'שלוחי דרבנן' - ח"י חברי כנסת חרדים ממפלגות ש"ס ויהדות התורה בשעה שעומדים על המשמר, ונאבקים על צביונה הרוחני של מדינת ישראל.
בימינו, ישנם בחורי ישיבות, שמגיעים ליציע האורחים לצפות בנאומי הכנסת, וליהנות מהפוגה קלה, בסדר יומם העמוס בשעות לימוד ארוכות. אולם לא שמענו על רבנים ואדמו"רים הנוהגים כך.
מסמך היסטורי מטלטל נחשף כאן ב'כיכר השבת', האתר החרדי הגדול בעולם, בפרסום ראשון:
המכתב, שנמצא בארכיון הכנסת, נשלח מלשכתו של שר הסעד הרה"ח יצחק מאיר לוין יו"ר 'אגודת ישראל' אל הגברת רוזן מזכירת הממשלה בתאריך ב' בשבט תש"ט 1.2.1949 לקראת מושב הכנסת הראשון בתאריך ט"ו בשבט, בו המזכירה נדרשה להעניק אישורי כניסה קבועים לשני אדמו"רים מגדולי ישראל ביציע האורחים במשכן הכנסת בירושלים ובתל אביב.
המכתב המלא:
נתבקשתי על ידי שר הסעד להביא לתשומת לבך את משאלתו כי יוקצבו כרטיסי כניסה קבועים (ביציע האורחים) לישיבות האסיפה המכוננת, שתתקיימנה בירושלים ובתל אביב, עבור:
- האדמו"ר מסדיגורה, הרה"צ ר' אברהם יעקב פרידמן שליט"א.
- האדמו"ר מסדיגורה- פשמישל, הרה"צ ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן שליט"א.
מגדולי התורה שבדורנו, שברצונם להיות נוכחים כמשקיפים, בישיבות השונות.
מובטחני כי יעלה בידך למלא את בקשתו זו של שר הסעד ללא קשיים יתירים.
בתורה מראש
לשכת שר הסעד
ממכתב זה משתמע שכ"ק האדמו"רים לבית סדיגורה, רצו לראות את פעילותם של חברי הכנסת, בתאריך החשוב של השבעת הכנסת הראשונה במדינה היהודית, וכן ביקשו משר הסעד נציג 'אגודת ישראל', שיסדר להם מקום קבוע, כיון שברצונם לבקר בכנסת מספר פעמים כ"משקיפים בישיבות השונות".
האירוע החגיגי של השבעת הכנסת של המדינה היהודית התקיים שנים ספורות לאחר שששת מיליונים מבני העם היהודי נרצחו בשואה, והקמת המדינה היהודית גרמה לשמחה גדולה בכל רחבי העם היהודי.
בודדים אם בכלל היו באותה העת בהשקפת הרה"צ האדמו"ר ר' יואל מסאטמר והעדה החרדית, וכפי שחשפנו ע"פ יומנו של מוכתר שכונת בית ישראל, המלמד דתלמוד תורה 'עץ חיים' ר' משה אלפרט (שלימד בין היתר את כ"ק אדמו"ר מגור שליט"א), הציבור החרדי בשנתיים הראשונות להקמת המדינה היה באוּפוֹרְיָה ובהרגשה של "זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ", ורק לאחר מספר שנים בגלל הקיצונים משני הצדדים, האוּפוֹרְיָה הסתיימה והציבור החרדי הפסיק לחגוג בהקמת מדינת ישראל.
יצוין שמשכן הכנסת בירושלים באותם ימים אליו בקשו כ"ק האדמו"רים מסדיגורה זי"ע להשתתף, היה ב'בית המוסדות הלאומיים' בשכונת רחביה, שממוקם עד ימינו ברחוב המלך ג'ורג' פינת רחוב הקרן הקיימת.
הישיבה החגיגית הראשונה התקיימה בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים, אך היה ברור שגם בגלל המצב בירושלים החבולה ממלחמת השחרור, וגם בגלל תנאי המקום - הוא לא היה מתאים לישיבת קבע. ולכן, בתאריך ז' באדר תש"ט התקיימה לראשונה ישיבת הכנסת בבניין "קסם" על חוף הים בתל אביב.
הכנסת ישבה בתל אביב כתשעה חודשים, אך בחנוכה תש"י, בעקבות מהלכי האו"ם להכריז על ירושלים כעיר בינלאומית – עלו משרדי הממשלה והכנסת חזרה לבירה כדי להכריז קבל עם ועדה, נגד תהליך 'בינאום ירושלים'. הכנסת הראשונה חידשה את ישיבותיה בירושלים, תחילה בבניין המוסדות הלאומיים ומאדר תש"י במשכנה החדש - בית פרומין.
• • •
לא ידוע לי מה אירע בפועל, והאם האישור אכן ניתן לאדמו"רים, וגם לאחר שחיפשתי רבות במאגרים השונים תמונות מהשבעת הכנסת הראשונה, לצערי לא מצאתי תמונה של האדמו"רים ישובים ביציע האורחים ומשקיפים בהתרגשות ביום הקמת הכנסת, כפי שניתן לדמיין.
קווים לדמותם של האדמו"רים מסדיגורה זצוק"ל:
האדמו"ר רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן (תרנ"ז, - תשל"ט. 1896 - 1979) "הכנסת מרדכי" מסדיגורה-פשמישל שבעבורו שר הסעד ביקש כי יוקצב לו כרטיס כניסה קבוע ביציע האורחים בכנסת ישראל, היה האדמו"ר החמישי בשושלת סדיגורה, אב סבו של האדמו"ר הנוכחי רבי יצחק יהושע העשיל פרידמן השמיני בשושלת, ושני אחיו הרה"צ רבי מרדכי שלום יוסף מירושלים, והרה"צ רבי אהרן דב בער מלונדון.
ה"כנסת מרדכי" נולד בסדיגורה לאדמו"ר השלישי בשושלת רבי אהרן פרידמן בעל "קדושת אהרן". בחתונתו הכתירוהו כאדמו"ר מסדיגורה.
הכנסת מרדכי היה פעיל בהקמת 'אגודת ישראל' וכיהן כנשיא קרן התורה. כל חייו פעל למען הרוחניות והגשמיות של חסידיו, והקים ישיבות ומוסדות. השפעתו הייתה לא רק על חסידיו, וכלל חברי 'צעירי אגודת ישראל' ו'פועלי אגודת ישראל' עמדו אתו בקשר שוטף.
החל משנת תרפ"ה (1925) החל הכנסת מרדכי להורות לחסידיו לעלות ולהשתקע בארץ ישראל. בשנת תרצ"ג (1933) הוא ביקר בארץ וערך סיור במושבות ובקיבוצים, ובל"ג בעומר אף הדליק את המדורה בהדלקה המסורתית במירון.
הכנסת מרדכי אף עודד את חסידיו לעסוק בחקלאות בגליל, מה שנאסר בידי הרה"צ רבי יואל האדמו"ר מסאטמר, וקבוצה מחסידי סדיגורה נשלחה על ידו לקיבוץ מחנה ישראל.
כך שיתכן בהחלט שאותם "יהודים חרדים האוחזים באת ובמעדר וחורשים אדמת הקודש", בקיבוץ 'מחנה ישראל', שראה הגרי"ח זוננפלד בביקורו במקום, היו מחסידי סדיגורה, כפי שתיאר נאמנו ר' משה בלוי בביקורם במקום: "עיניו המאירות הבריקו שבעתיים למראה יהודים חרדים האוחזים באת ובמעדר וחורשים אדמת הקודש. הרב זצ"ל ניגש אל אחד החורשים הוציא את המחרשה מידיו וניהל בעצמו את צמד הבקר משך של כמה מטרים. ניגש גם אל הבאר ומילא כמה כדי מים ושפתיו מלמלו 'וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן' ואחר כך פקד על כל הנוכחים לשאוב ולומר בשעת מעשה את ט"ו הפרקים של שיר המעלות שאמר דוד המלך בשעה שהעלה את השיתין".
בכנסייה הגדולה השלישית בשנת תרצ"ז היה הכנסת מרדכי מסדיגורה מראשי המצדדים בתמיכת אגודת ישראל במדינת היהודים, וכפי שנקבע באותה אסיפה לאחר דיון ארוך בין כלל חברי מועצת גדולי התורה.
באדר תרצ"ט (1939) השתקע בארץ ישראל והתיישב בתל אביב. הרבי רצה לפתוח יישוב מיוחד לחסידי סדיגורה בשם "נווה ישראל", אולם לא הסתייע.
נפטר בגיל 83 בכ"ט בניסן תשל"ט ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק שבגבעתיים.
• • •
רבי אברהם יעקב פרידמן ה"אביר יעקב" מסדיגורה, שבעבורו שר הסעד ביקש כי יוקצב לו כרטיס כניסה קבוע ביציע האורחים בכנסת ישראל, היה בין אדמו"ריה הבולטים של תל אביב.
האביר יעקב נישא לבתו של הרה"ק רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ ונפטר בלי להותיר אחריו צאצאים, בתאריך ה' בטבת תשכ"א. הסיפור הכי מפורסם עליו הוא שהנאצים חייבוהו לטאטא את רחובות העיר וינה כדי להשפילו, ובאותו זמן הוא הבטיח שאם יעלה לארץ ישראל יטאטא את רחובותיה, ואכן כשגר בתל אביב היה מטאטא קטע מהמדרכה שסמוכה לביתו מדי בוקר.
האביר יעקב נמנה בין ראשוני ראשי 'אגודת ישראל', וכיהן כחבר מועצת גדולי התורה ואף כיהן כנשיאה תקופה קצרה. הרבי שאף לאחדות בין כל שומרי התורה, (כפי שמרן הגרח"ע גרוזינסקי חפץ לאחד את מפלגות 'המזרחי' עם 'אגודת ישראל' - דבר שרק החזון איש מנע בפועל), הוא היה מרבה לנאום בדבר חשיבות קירובם של חברי תנועת המזרחי.
כמו רבים מתקופתו ראה הרבי השגחה משמים בהקמת מדינת ישראל, וביקש שכלל יהודי התפוצות יעלו לארץ, כדי להשפיע על הצביון הרוחני של המדינה. פרט מעניין הוא, שהרבי חיבב את הר הכרמל והיה שוהה בו ל'נאות דשא' למספר שבועות בקיץ.
• • •
ברכת ישר כח ליהודי היקר ידידי ר' יגאל אמיתי ששלח לי את מכתב זה. סיפורו של יגאל אמיתי ראוי לכתבה נפרדת, אולם אל תמנע טוב מבעליו ובקצרה נכתוב כאן על יהודי חסידי ברמ"ח ושס"ה גידיו חסיד סוכטשוב שמתגורר ב... יצהר.
יגאל אמיתי הוא בנו של הסופר החסידי ר' ישראל ארליך שהלך לעולמו לפני מספר שנים.
סבו של ר' ישראל ארליך היה בן-דודו של האדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין, בעל ה'אבני נזר', ולמד בישיבתו ואח"כ אצל בנו ה'שם משמואל".
חלק מצאצאיו של ה'אבני נזר' ובנו 'השם משמואל' תמכו בתנועת המזרחי, וכאשר הרב ארליך עלה לארץ ישראל, הוא למד במוסדות שמזוהים את תנועת המזרחי. במשך השנים פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בעיקר הצופה, ופנים אל פנים, וכן חיבר סדרת ספרי חסידות על שושלת האדמו"רים מסוכאטשוב, ועוד רבים[1].
[1] ראה: אתר בשבע, חגי הוברמן, א' בשבט תשס"ח
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com