הקרב על גופתו של המת: לוחם האש מניו־מקסיקו נחשף

התמונות המעטות שהופצו היו מסקרנות. אמצע מדבר. רק הרים וחולות ממלאים את קו האופק. על האדמה השוממה רב חרדי, חגור 'גארטל', לצדו תלמיד ישיבה צעיר. השניים חופרים בור. לצדם בקבוקי מים ותכריכים וגופה.

הרב ברי שמוקלר, כאמור שליח חב"ד בלאס קרוסס, מספר שזה נושא מרכזי, אולי מהמרכזיים ביותר, בשליחות שלו. הקהילה שאותה הוא מנהיג מבוגרת ברובה. "אני מדבר עם החברים בקהילה במפורש ומבקש מהם שיכתבו בצוואה שלהם שרצונם בקבורה יהודית מתחת לאדמה", מספר שמוקלר.

• ורוב הקשישים מסכימים?

"הרוב מסכימים אחרי שכנועים רבים. אבל לא כולם. אני מדבר על הנושא אולי עשר פעמים בשנה, בפומבי, בקהילה. בכל פעם שיש לי הזדמנות אני מדבר על הנושא. אם קשיש מהקהילה מגיע אליי לבית לנושא מסוים - אני מדבר איתו על זה שיכתוב בצוואה שלו שרצונו בקבורה יהודית. זו אמנם התנהגות 'משוגעת', אבל אין ברירה אחרת. אם הנפטרים לא יכתבו בעצמם בצוואתם שרצונם בקבורה יהודית - מירב הסיכויים הם שבני משפחתם יעדיפו שישרפו את הגופה שלהם".

• למה?

"הרבה סיבות. דבר ראשון כסף. קבורה יהודית עולה יותר כסף משריפה. פעמים רבות אומרים יתומים שהם מעדיפים לשרוף את גופת הוריהם כדי שהאפר ישאר בצנצנת שאותה הם יוכלו לקחת לכל מקום בעולם שיהיו בו, ולא כמו קבורה מתחת לאדמה שכובלת את הישארות מקום הנצחת יקיריהם בעיר ובאזור מסוים.

"בכל פעם מחדש כשנפטר יהודי בקהילה, שלא ביקש בצוואתו במפורש שישרפו את גופתו, אני נדרש למלחמה. ברוך השם אני גם רואה הצלחות. ישנם לפחות חמישים יהודים מהקהילה שלנו כאן ששינו את צוואתם והסיפו בה שברצונם להיקבר בקבורה יהודית, אחרי שדיברנו איתם על כך. כאשר יש הלוויה וקבורה בקהילה ואני קורא ליהודים להשלים מניין, אני מדבר איתם על זה, מרחיב בפניהם על גודל הזכות שיש לקהילה ולמת שנותר קבור מתחת לאדמה, כפי שדורשת ההלכה.

"ככל שאני יודע, המאבק להצלת גופות יהודים משריפה הוא מאבק משותף לכל השלוחים. גם לשלוחים בארצות הברית. המודעות לנושא הזה מאוד נמוכה".

230 מייל במדבר

בשלהי חודש טבת האחרון נסע הרב שמוקלר כשש שעות, הלוך וחזור, בהם מאות מיילים בתוך מדבר, כדי להביא יהודי גלמוד לקבר ישראל. זה היה מסע חריג מאוד, שעורר הדים ברחבי העולם היהודי, בייחוד בארצות הברית. התמונות שבהן נראה הרב שמוקלר, יחד עם בחור ישיבה חב"די, בלב המדבר, כורה בור לקבורה באדמה השוממה, לצדו בקבוקי מים בעבור עריכת ה'טהרה', הפכו בתוך זמן קצר לויראליות והמחישו לעולם כולו מסירות נפש של רב עבור יהודי מהו.

"הכל התחיל בשיחת טלפון שקיבלתי מאחי, הרב חיים שמוקלר, השליח בעיר אלבוקרקי הגדולה והמכאולסת בניו מקסיקו, מרחק של כשלוש שעות נסיעה מעירי", מספר הרב שמוקלר. "אחי סיפר לי שישנו יהודי שהוא מכיר שנפטר באמריליו שבטקסס.

"אותו יהודי שנפטר היה גלמוד וערירי וחסר בית. למעשה היה לו אח אחד, שלוקה באוטיזם. ושני האחים היו נודדים והולכים לכל מקום יחד. שניהם היו יהודים כשרים, חסרי בית. חייהם היו קשים. אחי סיפר לי שבחג הפסח לפני מעט יותר משנה, בעיצומה של תקופת הקורונה, נותרו האחים ללא מקום להיות בו בליל הסדר. בכל שנה הם היו הולכים למרכז חב"די בלוס אנג'לס שארגן 'סדר' בעבור יהודים במצבם, אבל באותה שנה בגלל הקורונה הסדר הזה לא התקיים. האחים הגיעו לאבוקרקי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שלהם בעיר, אחי הכיר אותם כבר.

"אחי סיפר לי שבליל חג הפסח באותה שנה, אחרי ליל הסדר, הוא חלם שהרבי שואל אותו 'מה עם שני האחים מלוס אנג'לס'. בבוקר הוא התעורר וביקש מאחד העוזרים בבית חב"ד שימצא את האחים. הוא פגש אותם ודאג להביא להם אוכל כשר לפסח לכל ימי חול המועד והחג האחרון. הם היו באים הרבה לבית חב"ד.

"בכל אופן בחודש טבת האחרון אחי קיבל טלפון מהאח הלוקה באוטיזם. דיבורו של האח היה מקוטע ולא ברור, אבל הוא סיפר לאחי שאחיו, שבכל השנים טיפל בו במסירות, נפטר. הוא לא ידע מה לעשות, איך לנהל את הפרוצדורה. אחי הבין ממנו שהוא נמצא ליד אחיו המת בעיר אמריליו שבטקסס. אני משער שהאח התקשר דווקא לאח שלי כיון שהמקום האחרון שהיה בו קודם לכן היה בית חב"ד באלבקרקי, וגם כי אחי תמיד היה דואג להם בכסף ובארוחות ומטפל בהם".

מתגייסים למשימה

הרב חיים שמוקלר באלבקרקי, שקיבל את שיחת הטלפון, הבין כי אם לא יפעל מהר ישרפו הרשויות את גופת הנפטר. הוא יצר קשר עם אחיו מלאס קרוסס, הרב בער שמוקלר, וביקש ממנו להתגייס למשימת קבורת המת. "אמריליו, שבה היה הנפטר, שוכנת במרחק של כשמונה שעות מעירי", מספר הרב ברי שמוקלר. בכל האזור אין שליח שגר קרוב. התלבטנו מה לעשות. ידעתי שהבאת הגופה לאזור העיר שלי לאס קרוסס, תעלה אלפי דולרים נוספים ותדרוש פרוצדורה נרחבת.

"האופציה הכי ריאלית שעמדה לרשותנו הייתה להביא את הגופה מאמריליו אל העיר בלן הסמוכה לאלבקרקי - מדובר בנסיעה של כחמש וחצי שעות - ולקבור את המת בבית קברות מאולתר בלב המדבר בבלן. מדובר בבית קברות שקבורים בו גם יהודים וגם גוים. אחי קבר שם מספר יהודים, באזור בפני עצמו במתחם. ישנו אחראי על השטח שצריך ליצור איתו קשר והוא פותח את המקום. זה אזור נידח מאוד, של אנשים הִיפִּים שבוחרים לחיות באזור של הרים, מנותק ממקום יישוב.

"אחי דאג שיעבירו את הגופה מאמריליו לבלן. אני נסעתי מלאס קרוסס יחד עם פנחס סודאק, בחור ישיבה מלונדון שבאנגליה שהיה בבית חב"ד שלי באותה תקופה, לאזור הקבורה השומם בבלן. לקחנו איתנו נסיעה 20 ליטרים של מים בשביל הטהרה, בד, תכריכים ואדמה מארץ הקודש, ויצאנו לנסיעה של 230 מייל".

הנפטר השיב את נשמתו ליוצרו ביום שבת והובא לקבורה יהודית מתחת לאדמה ביום רביעי בשבוע. הרב שמוקלר וסודאק כרו את הקבר באתי חפירה, ביצעו על האדמה המדברית 'טהרה' למת, הלבישו את הגופה בתכריכים ובטלית וקברו אותה בבור שכרו. "הנהג הגוי התבונן בהשתאות, כל הסיטואציה הייתה נראית לו חריגה ומוזרה. הוא שלף את מכשיר הטלפון שלו וצילם תמונות רבות מהקבורה".

זו הייתה הפעם הראשונה, ובינתיים היחידה, שבה קבר הרב שמוקלר בחייו יהודי במדבר ללא כל אמצעים. בעירו לאס קרוסס ישנו בית קברות מסודר. "אבל להביא את אותו יהודי בודד לעיר שלנו לא היה שייך בגלל העלויות הגבוהות. בזכות קשרים עם הרשויות דאגנו שלא ינתחו קודם את המת. התחושה בשעת הקבורה הייתה ממש של 'מת מצווה'. אם לא היינו נרתמים למען אותו יהודי הגופה שלו הייתה נשרפת. אחי דאג שאחד מהיהודים בקהילה שלו יגיד קדיש לזכר הנפטר בכל ימות השנה. זה סיפור אחד, אולי חריג בפרטיו, מתוך סיפורים רבים נוספים של שלוחים שהשקיעו מאמצי על בשביל להציל יהודים משריפת גופם".