באחת מהשנים בערב יום הכיפורים, סמוך ונראה לתפילת 'כל נדרי', שלח מרן החתם סופר לקרוא לאחר מתלמידיו, הבחור החשוב אברהם צבי ווינדער.
בבואו לרבו התפלא הנער לשמוע שהחתם סופר בשעה לחוצה שכזו מציע לו שידוך נערה יתומה מבנות העיר פרשבורג.
התלמיד לא ענה מספר דקות, ולאחר מכן שאל בהססנות: "ומהיכן נתפרנס אם מדובר ביתומה דלה?".
ענה החתם סופר שהוא מבטיח לו נאמנה כי הקב"ה יפרנסהו בכבוד, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו.
בשמוע התלמיד הבטחה זו, נתן את הסכמתו בשמחה.
בחלוף מספר דקות התייצבו הכלה ואמה בחדרו הקדוש של החתם סופר, והתפלאו לשמוע שהחתם סופר מציע לבת בחור עני כחתן...
שאלה הכלה המיועדת: "גם לנו אין מאומה, וכיצד נוכל לגשת לשמחת הנישואין ללא פרוטה?".
ענה החתם סופר: "אני מבטיח לכן, אם תעשו כהצעתי, לא יחסר לכם מאומה כל חייכם".
השידוך קם ונחתם בשעה טובה ומוצלחת.
או אז קם סבא קדישה החתם סופר ואמר: "ברוך השם, איך האב מיט וואס צו גיין כל נדרי!", (ב"ה יש לי עם מה לגשת ל'כל נדרי').
לאחר איחור נכנס החתם סופר לבית הכנסת למקומו במזרח, והוא נעמד ליד הסטנדר כדי לשאת דברי כיבושין. ניגש אליו ראש הקהל והקיש באצבעו על השעון, והראה לו את השעה המתאחרת, ברומזו על האיחור...
הפטיר החתם סופר ואמר: "אויבן אין הימל זאגט מען 'כל נדרי', נאר ווען איך זאג", (למעלה בשמים אומרים 'כל נדרי', רק כאשר אני אומר...).
נמצאנו למדים שבמקום ענוותנותו שם אתה מוצא את גדלותו, שהרי בתחילה אמר "ב"ה יש לי עם מה לגשת ל'כל נדרי'!", כאילו בלי זכות זו לא היה יכול לגשת לתפילה, ואח"כ היה יכול להתבטא "בשמים אומרים 'כל נדרי' רק כשאני אומר!".
מקורות: 'רשומים בשמך' מאת הרב שלמה אונגר, עמ' מג, ובספר שיחתן של עבדי אבות, מאת הרב אלחנן היילפרין ח"ב עמ' ר"ח, 'זכרון למשה' לרבי יוסף בן נפתלי הכהן,שווארץ, עמ' יא עב, וכן 'ראה מעשה ונזכר', ביתר עילית תשפ"ב עמד קסו מאת הרש"א יודלביץ.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com