בליל שלישי בשבוע שעבר ערכתי חופה בקיבוץ "משמר השרון". אחרי כתיבת הכתובה ניגש אלי אבי החתן וביקש סידור, הוא אמור לברך את הברכה הראשונה בשבע ברכות במעמד החופה, והוא לא יודע בעל פה. אמרתי לו כי אין לי כאן איתי סידור, אבל הברכה הראשונה היא ברכת בורא פרי הגפן, ובשביל זה לא חייבים סידור. בכל אופן, הוא מתעקש, אני לא יודע לברך בלי סידור! ובכלל, הוא טוען, איזה רב זה בלי סידור...
פניתי למשגיח הכשרות במקום ידידי שלמה לדיוב ובקשתי את עזרתו. הוא אמר כי בעבר היה במשרד סידור, אבל הוא לא מוצא אותו כעת...
האבא עדיין בלחץ, ואני מנסה לאלתר פתרונות שונים, ניסיתי להוציא מהמדפסת של המשרד, אך הניסיון לא צלח... לפתע נזכר שלמה המשגיח, חסיד חב"ד, שיש לו ברכב ספר חת"ת, (חומש - תהילים - תניא עם סידור) הוא רץ לרכב, הביא את הספר. והאבא נרגע.
תוך כדי שאני מחזיק את הספר נזכרתי כי התאריך הוא י"ח באלול, או כפי שהחסידים מכנים אותו "חי באלול" - יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעש"ט מחולל תנועת החסידות, והאדמו"ר בעל התניא אבי שושלת חב"ד. אמרתי למשגיח כי יש לנו רמז לנצל את הזמן עד לחופה וללמוד משהו מספר התניא.
•
המשגיח התלהב ופתח באמצע הספר, אגרת ל"ב, הפרק עוסק בעניין אהבת ישראל, הוא לא היה בכתבי היד המקוריים של בעל התניא, ונוסף במהדורה האחרונה, אך במקום בסוף הספר נכנס באמצע, לרמוז שהוא לב הספר. אהבת ישראל היא הלב.
הפרק מאלף ביותר, אנסה להביע את הדברים בשפה שלי. בעל התניא מלמד את הדרך להגיע לאהבת ישראל לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" כלפי כל יהודי בעולם ללא הבדל מעמד ומצב, בכל זמן ובכל מקום. ממש כפי שאתה אוהב את עצמך. הדרך לכך היא על ידי ביטול ה"אני" של הגוף. אסביר את הדברים בעל פה, לפי קוצר הבנתי, ועל אחריותי בלבד.
אם אתה מחשיב את הגוף הגשמי כעיקר, הרי ממילא אתה נפרד לחלוטין מהחבר שלך, שהרי אתם גופים שונים. אבל אם אתה מתחבר יותר אל הנשמה ולא מתייחס אל הגוף, הרי בנשמות אתה מחובר אליו בשורש, כי כל ישראל מאוחדים בשורש נשמתם כולם כאחד. ואז אין מה שיפריד וימנע את האהבה, וכך ניתן להגיע לאהבת ישראל כמוך ממש!
רגע לפני החופה שמתי לב שהצלם יוני (שם בדוי) שתיעד את האירוע הקשיב ללימוד שלנו ואף השתתף.
•
במוצאי שבת, בדרך לאירוע הסליחות שארגנו (נושא לטור אחר) אני מקבל טלפון מיוני הצלם, כבוד הרב – הוא אומר לי – "אני הייתי אתכם בשיעור הקצרצר שלפני החופה בקיבוץ... ובכן, החלטתי להחזיר את גרושתי. מיום שלישי אני חושב על זה. עשיתי חשבון נפש והגעתי לתובנה כי בעצם בכל תהליך הגירושין ראיתי את עצמי בלבד. לא ראיתי כמה מסכנים הילדים ... כמה התנהגתי לא נכון בבית, ובכלל. אני רוצה להתחתן ולחזור לבית עוד לפני ראש השנה! סגרתי את כל הפינות, ונשארה רק הפרוצדורה...".
ואני עומד נדהם, רגע לפני בקשת הסליחות, וחושב לעצמי מה היה עושה סנגורם של ישראל רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, כמה סנגוריה היה מלמד על כלל ישראל אחרי כזה סיפור מפעים!
עם ישראל , כמה הם מחכים ומצפים לשוב הביתה, לשוב אל חיקך! ריבונו של עולם!
ובמילים של ידידי ישי ריבו:
הגיע הזמן להתעורר
לעזוב הכל, להתגבר
לשוב הביתה
לא לחפש מקום אחר.
הגיע הזמן להשתנות
גם אם פספסנו תחנות
אפשר לרדת
יש רכבת חזרה לשכונות.
הכל אפשר רק אם נרצה
המחפש תמיד מוצא
גם אם הוא נמצא אי שם הרחק בקצה
דלתות שמיים לא ננעלו
כשהבן קורא הצילו
אז אבא שבשמיים מגיע אפילו...
שבת שלום כתיבה וחתימה טובה.