הימים היו ימי טרום מלחמת עירק, אני זוכר את עצמי בתור נער צעיר, מאזין לקלטת שחילקו בצומת הכניסה לירושלים. אלו היו ימיו הגדולים של מי שהיה אז נחשב כמוערך ונערץ, מחזיר בתשובה שההקלטות שלו חולקו בצמתים ברחבי הארץ בשפע, ונשמעו באוזני כל. הוא היה מצחיק ומשעשע, אך הוא גם היה מפחיד ומאיים. יש לי זיכרון אחד וברור מאותה הקלטת. "תהיה מלחמה כימית, תהיה מלחמה ביולוגית, ימותו מאות ואלפים, חכו ותראו", זעק הרב.
למגזין המלא >> הקליקו כאן <<
אז, הדברים טלטלו אותי. הייתי בטוח שהנה זה אחרית הימים, גוגו ומגוג, משיח וגאולה. אך הזמן עבר, המלחמה פרצה, התקיימה והסתיימה. לא כימי ולא בטיח.
האמת, שלכל תקופה יש את ההפחדות והמפחידנים שלה. מה לעשות והעולם שלנו מלא אסונות, צער וטרגדיות. על-פי ההשקפה היהודית, כל דבר שקורה זה סימן עבורנו. בגמרא בברכות, דף נט ע"א נכתב: "אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי: לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר: 'והאלהים עשה שייראו מלפניו'".
שמעתי בעבר מראש הישיבה שלי הרב צבי קושלבסקי שדיבר פעם בתקופה כזו של לחץ ואמר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח בכל יום שיבוא. מצד אחד, כל מה שקורה, זה בשביל לעורר ולחזק אותנו. מצד שני אסור שהאמונה שלנו תתבסס - לא על פחד ולא על כל מיני מיסטיקות, סימנים ומסרים של כל מיני 'מקובלים' או אוטיסטים (תרגום חופשי של רוח דבריו אז. מ"מ)", כאשר בסופו של דבר, לפעמים אלו דווקא האיומים האלו המקהים את הרגש ומערערים את האמונה.
נושא ההפחדות לא חדש לנו ולא נמצא רק בנושאים של דת ואמונה יהודית. הוא קיים בכל הדתות והכתות. באם ניקח לדוגמה את נושא הקורונה וההפחדות סביבה, ישנם הרי איומים מפורשים שנאמרו והוכחו כלא נכונים, האם זה שינה משהו בקרב אותם אלו שאמרו אותם או מאמיניהם? לא.
מדוע זה כך? הרי אותו אחד שהבטיח שיהיה נשק כימי ולבסוף לא היה, הוא לא מתברר כשרלטן?
התשובה מתחלקת ל-3.
1. הסיבה והצורך הפסיכולוגי של אנשים להאמין בכל אותם דברים.
2. מנגנון אל-כשל מובנה שעוזר להם להתמודד עם המציאות.
3. הסבר לצורך שלהם באותו מנגנון הכחשה.
ונסביר:
1. יש לאנשים צורך פסיכולוגי להאמין / לפחד
ההסבר לצורך של אנשים להאמין בהפחדות הוא מורכב ונרחב מידי בשביל לכתוב עליו בכתבה, בקצרה נכתוב שאנשים אוהבים פחד, כי הוא מעורר אותם, כי הוא נותן להם תחושת שליטה, שייכות וערכים.
2. מנגנון האל כשל
א. אם האסון קרה, אז 'הנה לנו' מדובר בנביא. אך אם זה לא קרה זה בגלל שחזרנו בתשובה, בגלל שאלוקים ריחם ואולי בגלל התפילות של אותו צדיק שהצליח להציל את הדור.
ב. הם "מנבאים" באופן קבוע אסונות. בסופו של דבר בצורה סטטיסטית חלק מהם גם יקרו. אני זוכר תקופה שדברו גבוהה סביב רב שניבא רעידת אדמה גדולה ואכן הייתה רעידת אדמה משמעותית. אך בדיקה קטנה מגלה שאותו רב כל שבוע "מנבא" אסונות ואירועים שונים ומשונים. קחו גם בחשבון ש"אסונות" זה דבר שבאופן טבעי יוצר תהודה. מידי פעם יש ב'כיכר השבת' כותרת על בוקר של אסונות, אך מעולם לא ראיתי כותרת על בוקר שקט ושליו.
ג. "אסון" או "גזירה" אלו מילים גדולות בעלי משמעות רחבה. כאשר המפחידן מדבר על גזירה, תמיד אפשר למצוא על מה הוא התכוון. לצערי אני יכול לנבא לכם על אסון גדול שיתרחש שבוע הבא. אני מרגיש שיש קטרוג בגלל שאין אהבת חינם, בגלל חוסר בצניעות או טלפונים לא כשרים. כל מוות או פציעה של יהודי בארץ או בעולם תראה שצדקתי. ואם וברחמי שמים לא יקרה כלום זה בגלל שעם ישראל חזר בתשובה.
ניקח את נושא הקורונה ככזה שאמרו עליו שהוא נוצר במטרה "לשלוט" בנו. שהחיסונים במטרה "לדלל" אותנו. בפועל, משהו השתנה? שולטים בנו? מדללים אותנו? אמרו שכל מי שהתחסן ימות תוך חצי שנה כאשר בפועל מדובר בקשקוש שלא היה מצחיק גם אז.
שאלתי את אחד המפחידים בנושא והוא כלל לא הבין מה אני רוצה. לדבריו, אם רק אפתח את העיניים אראה שהמדינה שולטת בנו ואנחנו כבשים ולגבי המוות מהחיסונים, הם מסתירים את האמת ומה גם שכל מקרי המוות והשיתוקים והמחלות שקורות זה בגלל החיסונים.
"אבל אני התחסנתי 3 פעמים ולא קרה לי כלום?", שאלתי. "אההה, אתה קיבלת את הפלצבו וחוץ מזה בעקבות כך שפרסמנו את האמת, הם ביטלו את התוכניות שלהם".
בקיצור, אין עם מי לדבר. הוא והאמת שלו ואין עם מי לדבר. כאשר כפי שכתבתי, הסיבה שאנו מאמינים במה שאנו מאמינים היא לא בהכרח קשורה לעוברות או למציאות ושוב, כאשר אנו מדברים על נושא של הפחדות קונספירטורים שם זה יושב על צורך נפשי בהשתייכות מסויימת.
3. ההסבר לצורך במנגנון ההכחשה
בשנת 1956 שאל הפסיכולוג החברתי ליאור פסטינגר, מה קורה בכתות מאיימות שמנבאות את קץ האנושות או את בואו של משיח כזה או אחר. מה הם אומרים כאשר הנבואה לא קורית? כיצד הם מתמודדים עם המאורע?
בשביל לבדוק את הדברים לעומק הוא הצטרף בעצמו לכת כזו. המדובר היה בכת בשיקגו אשר בראשה עמדה אישה כריזמטית מאוד בשם מריון שהייתה מקבלת מסרים מחוצנים. אחד המסרים שלה היה שבשל התנהגות האנשים, מבול יציף את העולם וישמידו לחלוטין. היא אף נתנה תאריך מדויק - בבוקר ה-21 בדצמבר. רק מי שיאמין לה יקבל צלחת מעופפת, יעלה בסערה השמיימה וינצל.
הגיע אותו הבוקר, לא מבול ולא שלולית. לא חללית ולא גרביים.
האם אנשים עזבו את הכת? האם מריון התבררה כנוכלת? לא רק שלא, אלה החוקר אף גילה כי המאמינים יצאו לעולם להפיץ את הבשורה בכוחות מחודשים, מבוצרים באמונתם ומאוחדים יותר מאי-פעם. התברר כי החוצנים המאיימים חזרו בהם, כמחווה של רצון טוב ל'מאמינים האמיתיים'. ביצוע גזר הדין נדחה והאנושות ניצלה. איזה נס.
אחרי מחקרים מעמיקים שערך החוקר הוא הסביר את הדבר הבא: לחבר בכת יש 2 אופציות, או להכיר בכך שמדובר בשקרנית הזויה, שמעולם לא היתה צלחת מעופפת ולא מבול. שהוא סתם עזב את העבודה והמשפחה שלו בשביל להצטרף לנוכלת הזו, או שהכל אמת, רק בשל הסבר כזה או אחר המבול לא קרה.
לדברי פסטינגר, רוב רובם של האנשים אחרי שעשו כאלו צעדים דרסטיים לא יכולים להרשות לעצמם להפנים שמדובר בתרמית ומשכנעים את עצמם בצורה אדירה במטרה. הניסיון ליישב את הסתירה בין המציאות הסובייקטיבית לבין המציאות כפי שהיא - זה מה שנקרא "דיסוננס קוגניטיבי".
כדי להוכיח את הדברים, החוקר עשה ניסוי בו לקח קבוצת סטודנטים ונתן להם לבצע שורה של מטלות חסרות מטרה ומשעממות ממש. בנוסף, אחרי שביצעו את המטלות הם היו אמורים לשכנע קבוצת 'נבדקים' אחרת (שבאמת היו משתפי פעולה של החוקרים) לבצע את המטלה בעצמם ו'לעבוד עליהם' כאילו מדובר במשהו מעניין.
הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה קיבלו דולר אחד בעבור מעשה ההונאה, ומשתתפי הקבוצה השנייה קיבלו בעבורה עשרים דולרים. כאשר מטרת המחקר הייתה לגלות כיצד ישפיע גודל התגמול על דעותיהם האמיתיות של הסטודנטים בנוגע למטלות המשעממות.
מסתבר שההשפעה של השכנוע העצמי גדולה מאוד, כפי שמנבאת תיאוריית הדיסוננס. בניגוד להיגיון, הסטודנטים שקיבלו דולר ענו שהמטלות המשעממות הן באמת מעניינות ומרתקות ושכנעו את שאר המשתתפים שמדובר בעשיה מרתקת. ואילו הסטודנטים שקיבלו 20 דולר חשבו שמדובר במטלה די משעממת.
הסיבה היא שהם פשוט שכנעו את עצמם. כאשר הדיסוננס הקוגניטיבי שחוו הנבדקים שקיבלו דולר אחד היה גדול מהדיסוננס שחוו הנבדקים שקיבלו דולר אחד.
במה אתם מאמינים? טקבקו לנו...
