הדודה סופדת לפעוט שטבע: "רק הטלית תחבק אותו"

עולים לירושלים, ללוויה, מגיעים כמעט עד לרחוב ההוא, הנורא, שירושלים סולדת ממנו, הרחוב שקורס לו מצער. רחוב שמגר.

ושם סמוך ונראה, עומדים זוג הורים נרגשים וחובקים את בנם בן השלוש עטוף בטלית. הם מובילים אותו ללמוד א"ב, לנשק אותיות קדושות.

ממשיכים עוד כברת דרך לכיוון הסמטה הכי רטובה בירושלים. רטובה מצער של עם ישראל. ושם, נפגשים בזוג הורים, שכבר לא יחבקו את בנם הכמעט בן שלוש, הוא עטוף בטלית. אבל בדרך לגן אחר.

"הוא היה אמור לעלות היום לגן שפרה" היא מספרת, והוא עולה ל'גן עדן'.

כמה סימבולי, זה מול זה ברא אלוקים, צער ויגון מול שמחה וששון, נחת ואושר מול קרבן שעולה כליל.

כולנו פה במסלול, כל אחד ומה שנגזר עליו, כל אחד והדרך אותה הוא יעבור, ויש אבנים בדרך, אבנים גדולות, ויש שממתינים להם סלעים, ויש שבורות פעורים למרגלותיהם, וכולם ממשיכים את המסלול. הלוך ילך ובכה. עיתים המסלול עובר בבכי, עיתים ברינה, וכולנו צועדים, רצוף, בלי להביט אחורה, רק קדימה.

ולעיתים כשאנו סוטים מהמסלול, או שוכחים את מטרתו, מושמעים לנו קולות הכוונה מכל עבר.

"היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו?"

וכי יש שופר קורע לב מטלית קטנה כזו? ואיך לא נחרד?

נשמה קדושה, במיטת נשיקה, נקטפת לבית דין של מעלה, בא' אלול, ומסיימת 30 יום של אבל בראש השנה.

יש סימלי מזה?

"דודי ירד לגנו, לרעות בגנים ולקטוף שושנים"

והנה הוא ירד, אלינו, וקטף, שושנה כה יפה וכה פורחת,

אבל הוא פה, לצידנו, המלך בשדה. בשדה הכאובה שממנה הוא עצמו קטף,

ויד ביד הוא מלווה אותנו ומצעיד אותנו במסלול האישי של כל אחד מאיתנו.

ויושבת אמא ופוכרת פניה בשברון שאין גדול ממנו.

וכי יש גדולה מאהבת אם לבנה? יש.

אהבת הקב"ה לבנו.

"אהבתי אתכם אמר ה'", ומצטער אני צער גדול כשאתם מתרחקים ממני.

תקעתי לכם בשופר, כזה - מקורבן צעיר כל כך, כדי שתתעוררו מהר, כבר בתחילת החודש.

ולא אצטרך לתקוע בשופרות נוספים.

יח"ל ישראל.​

יוסף חננאל לב. עלה כקורבן קדוש. כדי להעיר ולעורר את האהבה מחדש.

יחל ישראל אל ה'.

ועומד לו אב צעיר, ומשפיל פניו כנגד הוריו ומבקש מהם רשות בחייהם לומר קדיש.

והם מאשרים. והוא צועק בקול קרוע, 'יתגדל ויתקדש שמך בעולם'

ויושבת אמא ומשוועת ומבקשת,

שהילד הזה שחיפשתי וחיפשתי אותו, ומצאתי אותו במים.

לא ילך ממני סתם,

שישאיר אחריו חותם בעולם, של אומה שמחפשת את בוראה,

של ילדים שמחפשים את אביהם.

"יַחֵ"ל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי עִם ה' הַחֶסֶד"

"מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ"