המלחמה בדרום נגמרה. המלחמה על מיקומים וכסאות לקדנציה הבאה בעיצומה. מפלגת-העבודה בחרה את נציגיה בתחילת השבוע, העבודה לא שינתה פניה, אך הפכה לצעירה, עם הפנים לפריפריה, השרים המבוגרים נחמן-שי ועומר בר-לב נדחקו למקומות לא ריאלים.
ח״כ נעמה לזימי ילידת מגדל העמק בת 36 כבשה את המקום השני. ח״כ רם שפע במקום החמישי בן 37. הגיל הממוצע של 6 הנבחרים הראשונים הנחשבים מקומות ריאלים, 44.5. המבוגרת שבחבורה, יו״ר המפלגה השרה מירב מיכאלי בת 55. המועמדת החרדית! יש כזה דבר, נדחקה למקום ה-20.
הבחירות הפנימיות הסוערות בליכוד, הסתיימו. מועמדים חדשים התקדמו, הוותיקים ח״כ ישראל כץ, יולי אדלשטיין, גילה גמליאל נסוגו אחור. ח״כ צחי הנגבי הדרדר למקום לא ריאלי. המקום ה-45 שעלול להיות ריאלי במקרה של קואליציית ימין וכניסת נורווגים, שמור לנציג חרדי. העולם שייך לצעירים ורעננים.
מה שמפתיע ומדאיג, מעורבות חרדית גדולה בבחירות בליכוד ובעוד מפלגות ימין ולא רק. צעירים עם חולצות לבנות ישיבתיות וכיפות שחורות העומלים במרץ ובמסירות לקדם ולדברר מועמדים הפכו למחזה שכיח.
למעשה, כל מועמד בכיר מחזיק יועץ חרדי, ולא למתן הכשר לבורקסים ולרוגעלך המסורתיים. תועמלנים ועסקנים עם פאות מסולסלות ירושלמיות סובבים במסדרונות ובחוצות, כבקיאים ושייכים, חלק טבעי ואוטנטי במפלגה המסורתית לכאורה.
פרצי האנרגיה החרדית במפלגות הימין, לא מתועלות לחיזוק הכוח החרדי האשכנזי הקופא על שמריו. ביהדות-התורה והשבת, העסקים יגעים ועייפים. את הרכב הרשימה יסגרו ברגע האחרון. ההפתעה תרחף באוויר ותפגע בהסברה החרדית לקירוב רחוקים וקהלים חדשים. האיום בפילוג בכדי לשפר עמדות, ולשנות הסכמים חתומים, ירעיל את האווירה, ירחיק אוהדים ומצביעים בפוטנציה שהיה ניתן להגיע אליהם בנעימות ומקצועיות ויתן אותותיו בקלפי.
למי איכפת? מה שחשוב! מי בראש ומי ישאר בחוץ. שום אינטרס להגדלת הנציגות החרדית. התפקידים במקרה של שותפות בקואליציה, שמורים וקבועים. יו״ר ועדת הכספים, אולי שר זוטר, וסגני שרים טכסיים לעניני כלום.
מטה הבחירות, אם בכלל יש כזה דבר, יוקם כרגיל באיחור, רגע אחרי היום האחרון. התפקידים והתארים במטה, והתקציבים הממשלתיים הייחודיים המוענקים למפלגה לצורך הבחירות בלבד, שחייבים להיות מוצאים בפועל, יחולקו לפי מפתח סיעתי. השכר המקצועי יחולק לעוזרים ומקורבים ותתי מקורבים, שיקבלו משכורות נוספות, לא על בסיס כישורים אלא על בסיס קשרים.
המוטו המרכזי בהתארגנות לבחירות ביהדות-התורה, ארגון, הפצת ופרסום, ׳קריאת הקודש׳. כרוז מועצות גדוה״ת מביא מאות אלפי קולות משוכנעים, שבויים, שקיימים במערכת. בשביל קולות אלו מספיק פרסום הכרוז-החתום בעיתונים המפלגתיים ובמודעות רחוב. לצד ארגון מערכת הסעות למבוגרים, חולים ומוגבלים. ביום הבחירות ארגון מעט משקיפים בקלפיות גבוליות בעיתיות, בשכונות החרדיות עובדי הקלפי החרדים שמקבלים משכורתם מועדת הבחירות, ידאגו לאינטרסים וישמרו על מעטפות-הקולות. 6 מנדטים בטוחים, אולי 7. אפשר להקדיש את התקציב לשיפור מאזן העיתון המפלגתי, חיזוק הקשר האישי עם השבועונים ו׳ציפור׳ מקורבים. כרגיל.
זה לא צריך להיות ככה. מפלגה חייבת לפנות לקהלים וציבוריים חדשים ונוספים. לשם כך מיועד הכסף הממשלתי לבחירות. מפלגה צריכה לעורר התעוררות, התלהבות ותסיסה בקרב מצביעיה. ׳איש בל יעדר׳, מרצון ובהתלהבות ולא בכפיה ו-או בהוראה מחייבת. מפלגה צריכה להיות גוף אורגני תוסס וחי, מתחדש ואטרקטיבי. כל מי שיצר העסקנות פועם ומפעם בו, צריך וחייב להשתתף ולהיות פעיל בו. ביהדות התורה ובוודאי באגודת ישראל זה לא קיים. צעירים וטובים, רבים מדי, מוצאים אפיק למרצם וכשרונם במפלגות אחרות. זה חבל.