כמה עשרות מטרים מהכותל המערבי, מה שנקרא אז "העיר העליונה", עמדה קבוצת יהודים וניסתה להילחם ברומאים. הם, מה שהיווה חוצץ למעשה, בין הרומאים לבין מקום המקדש. הרומאים, חדורי קרב, נלחמו בעוז ואילו היהודים, חלשים ועייפים ניסו כמה שיכלו. אך, לצערנו, כמה כבר יכלו?! גופם דאב, מצב רוחם שפוף ועיניהם כלו. הרומאים מצליחים לדכא אותם, לכבוש את המקום, לשרוף אותו, ולהתקדם לעבר הר הבית.
ביום ח' באלול נפל הרובע היהודי עם מיליון ומאתיים אלף יהודים שנהרגו. לב מי לא יחרד.
כעת, אלפי שנים אחר כך, אנחנו עומדים במקום שבו אחרוני המורדים נלחמו על חייהם ויוצאים למסע מרתק בתוך נבכי הכותל מתוך מטרה להתחקות אחרי ההיסטוריה.
השטח שעל פני הכותל מרגש מאוד, המקום הומה אדם ועשרות אנשים נושאים תפילה מול שריד בית מקדשנו, אך מתחתיו טמונים אוצרות שאותם נגלה היום.
אנחנו נכנסים לבניין ויורדים לקומה מינוס 1. השביל שעליו נצעד בתחילת מסענו, עוד לא נפתח לציבור הרחב ואנו מקבלים הצצה ראשונית לראות את המסלול החדש של מנהרות הכותל.
"לאחר שהרומאים ניצחו את הקרב בירושלים", אומר לי המדריך שלמה טל, "הם סללו כביש לכבודו של הקיסר אדריאנוס שבהמשך הפך לשוק המרכזי שלהם. אסור היה ליהודי לדרוך בו. מי שהיה נתפס כאן, אחת דינו...".
כעת, שנים רבות לאחר מכן, עומדים באותו מקום שני יהודים ומספרים על העם הרומי שעבר חלף לו מן העולם...
אנחנו מתקדמים מספר צעדים ולעינינו נגלים שאריות של קירות, מה שהיה פעם בתים. "לפי הערכה שלנו", מספר לי טל, "היו אלו בתים בקריה הממשלתית בבית מקדש הראשון". כסימוכין לדבריו מראה לי טל חותמות שנמצאו במקום המעידות שהם היו שייכות לאנשי המלוכה.
לאורך כל המסע נראה עין בעין פאר לצד חורבן. המקום עליו צעדנו זה עתה היה פאר והדר של הרומאים, השוק שיש בו הכל מהכל, כולל סחר בבני אדם ורמיסה של כל דבר שבקדושה, ולצדו, עמד מבויש בית המקדש החרב.
בעוד מספר תחנות במסע שלנו אנחנו נרגיש שבכל מקום שהיה פאר – לצידו היה חורבן כואב, צועק את השקט ומעיד על עבר קשה מנשוא שעבר על עמנו.
אנחנו ממשיכים לחדר לא גדול ולא קטן. "לחוקרי ההיסטוריה יש כל מיני השערות מה היה בחדר הזה", מספר טל, "אחת ההשערות אומרת כי לכאן גלו הסנהדרין לאחר החורבן". את ההשערה הזאת העלו לאחר שבתלמוד מוזכר שהסנהדרין עברו מבית המקדש למקום סמוך. התחשב בכך שאנו במנהרות הכותל, סמוך לבית המקדש, ייתכן כי יש בהשערה זו מקום של הגיון.
בחדר הזה עשו הרומאים בית מרחץ מפואר עבורם. כאשר מעברו של הקיר ישנו מקווה טהרה. הוא אשר כתבנו. לצד כל פאר – ישנו חורבן דומם. בעזרת מכשור טכנולוגי מראה לנו טל איך זרמו מזרקות המים על הקירות שבהם אני נוגע.
רגע, אלו הקירות המקוריות שהיו כאן לפני עשרות שנים?
"בוודאי", מחייך טל, "מדובר אחד לאחד באותם קירות ממש".
אני חייב למשש את היסטוריה. "זה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן", אומר טל, "אנחנו באים לגעת בלב. אנחנו לא עוד מוזיאון שאסור לגעת בחפצים, כאשר חלקם בכלל ממוחזרים, אנחנו כאן נותנים לחוות ולהרגיש וללכת על ההיסטוריה עצמה".
באותו חדר, טל מראה לנו בליסטראות מקוריות שהרומאים זרקו על היהודים בעת המרד.
"הנה", מראה טל כשאנו ממשיכים מעט במסלול. "כאן יש מקווה טהרה. הרצפה שעליה אנחנו עומדים היא הרצפה עליה נטהרו ישראל בתקופת המקדש. המים אומנם אינם אותם מים, אנחנו גילינו שיש מים בקיר, אך המקום הוא המקום המדויק".
אנחנו נכנסים לחדר קטן. "כאן אנחנו עוברים על כל התקופות של פעם", הוא מציין. עם קרן לייזר מיוחדת מראה לנו טל את הרצפה שלמטה. זו הייתה הרצפה הראשונה, שם הייתה פעם העיר. עם הזמן החלו להגביה אותה עד לגובה שאנו עומדים בו.
הרצפה הינה מתקופת חזקיה מלך יהודה. בור מים שבצד הוא מתקופת החשמונאים. הקיר בצד אחר הינו מתקופת הרודיאנים. השירותים משמאל הם מהתקופה הרומית. הקשת שממול הכניסה הינה מתקופה מוסלמית קדומה בסיס הקשת הוא מתקופת הצלבנים. קשת נוספת היא מתקופת ממלוכית.
וכל התקופות האלו – מתנקזות לחדר אחד!
אנחנו ממשיכים במסלול בתוך המנהרות ומגיעים לקיר המשך של הכותל המערבי אותו כולנו מכירים. "זהו חלק מהכותל המערבי, אותו לא ראו עיניי אדם כאלף ושבע מאות שנים", אומר טל, "אם נסתכל אחורה נראה תיאטרון של הרומאים". אני מסתכל לאחור ופוער פי בתדהמה. ממש כמו בהיכל של הצגות. המושבים הינם בחצי גורן. שורות על גבי שורות.
טל שרואה את התדהמה מסביר: "אכן, מול מקום הקודש שיחקו הרומאים בקוביות, ראו מחזות והשתעשעו בהבלים".
"בתשעה באב ישבתי כאן וקראתי איכה", מגלה טל.
טל מראה לי את הקוביות שמצאו באתר איתם שיחקו הרומאים את משחקיהם. "ישנה קובייה שבשני צדדים יש לה את הספרה ארבע. זה מראה כמה רמאים הם היו. זייפו קוביות בשביל לתחמן את מי שמשחק מולם".
אני נושא במקום תפילה קצרה לברכה והצלחה, לכתבות טובות ולגאולה השלימה.
אנחנו ממשיכים ללכת בין האבנים הישנות ומגיעים לבית הכנסת המפואר והחדשני שנבנה במקום. "כאן מסתיים הסיור", אומר טל, "מול מקום המקדש עומד ארון הקודש עם ספרי התורה עליהם הכיתוב 'אש תמיד תוקד' וידיעה שכל העיניים נשואות לירושלים".
אני יוצא נפעם הסיור. רחבת הכותל עמוסה במתפללים. בצד אחד חגגו בר מצווה ברוב שמחה ובצד אחר התקבצו קבוצת תיירים לקראת כניסתם לכותל. המקום המרגש הזה שוקק חיים נון סטופ, אבל לא פחות, המנהרות למטה מספרות את סיפורה של ירושלים של פעם. ירושלים שפעם הייתה חרבה והרוסה וירושלים שבקרוב ממש ייבנה בה המקדש.
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. אמן.