פרק ג': את קדושת ארץ פולין בשנים שיש בה עוצמת עולם התורה בתקופת חיותו של החפץ חיים, התבטא מרנא החזון איש שיש לה דין של ארץ ישראל:
"כי ארץ פולין אשר הישיבות קבועות בה והחסיד החפץ חיים שליט"א שוכר בה ושאר גדולי התורה והיראה, דינה כארץ ישראל, ושאר מדינות – כחוץ לארץ", (ח"א קעז).
אגרת נוספת מאת החזון איש בעניין זה התבטא שברוסיה באותם ימים: "עיקר משכן התורה בארץ הזאת, ורק פה ראוי לאיש צעיר לעלות בתורה" וכך דבריו:
"לא נכון לפניך לנסוע לאה"ק כי אין לעזוב בימינו את ארץ רוסיא אשר רוב בנין ישראל נחתים בארצה ועיקר משכן התורה בארץ הזאת ומצות חניתה היא גדולה ממצות חנית אה"ק ואך פה ראוי לאיש צעיר לעלות בתורה למעלה למשכיל", (ארחות איש עמ' 104).
מבינים אנו שבאותם השנים המצב התורני של הישוב הישן בירושלים, היה נחות בהרבה לעומת מצב יהודי פולין ורוסיה.
בתאריך ט"ז בתמוז תרצ"ג (1933) עלה מרנא החזון איש לארץ ישראל, ובחר לקבוע את מושבו בישוב החדש, ולא בירושלים מטעמים מובנים. הוא סבר שבכוחו להשפיע על הישוב החדש, מה שהישוב הישן לא עשו.
במאמר אודות מרן הגרש"ז אוירבך הובא המעשה על הגאון רבי ישעיהו זילברשטיין מחבר ספר 'מעשי למלך' על הרמב"ם שבצעירותו גדל כיתום בירושלים, ולאח"מ עבר להתגורר בחו"ל שם גדל בתורה. כשחזר פגש את חבריו לספסל הלימודים, שחלקם לטענתו היו אף מוכשרים ממנו, אולם כולם ללא יוצא מן הכלל עזבו את הלימוד עקב העניות והדחקות ששררה אז באה"ק. ('מאסף תורני' קובץ ישורון' ט"ו תשס"ה עמ' תסב והלאה).
שח יהודי ישיש מלומדי עץ חיים בתקופת הגרש"ז אוירבך: "בנערותי הייתי מתרועע עם חבורת בני תורה שבימים ההם עסקה בהרבה עניינים בעניין ה'קנאות' בירושלים עיה"ק. כבחור חרה לו שאני מטריד את עצמי בענייני ציבור במקום לעסוק בתורה, היות והעריך אותי כבעל כישרון, לכן הרבה להגיד לי פעמים רבות 'התנתק מזה, דברים אלו אינם בשבילך'. אך מיאנתי לשמוע בקולו.
"אולם הוא לא הרפה ממני והמשיך בתוכחתו בנועם רב. מידי שבוע היה שב ומאיץ בי לעזוב את עסק החבורה. אט אט השפיע עלי והתחבר עמי, עז שעזבתי בזכותו את חבורתם. ולימים אף שידך אותי עם בת ת"ח משערי חסד, וזכיתי לגדל דור ישרים מבורך, תלמידי חכמים ומרביצי תורה", (ישורון שם).
המשך יבוא...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com