"ברגשות מעורבים, בעוד דמעותינו עדיין צורבים על הילקח מאיתנו אדונינו מורינו ורבינו זצוקללה"ה זיע"א, ומאידך שמחה של מצוה בסיום הש"ס של אלפי הלומדים", כך נפתח סיום הש"ס החודשי הראשון לעילוי נשמתו של מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, שנערך בבית המדרש 'לדרמן', ע"י ארגון 'שיח התורה', בברכת ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין ובמעמד גדולי ישראל.
מאות מבני התורה התקבצו ובאו למעמד של סיום הש"ס שנלמד מיום פטירתו של מרן שר התורה זצ"ל ביוזמת 'שיח אמונה' בראשות בנו הגרי"ש קניבסקי, כדי להכיר טובה נאמנה למרן זצוק"ל, בלימוד בדרכו, בספריו, ולאור תורתו אותה הנחיל לרבים.
את המעמד הנחה הרה"ג רבי משה מרדכי אנגלרד משגיח ישיבת תורת חיים בבני ברק, שעמד בדבריו על הזכות להיות חבר בלגיונו של מלך, הממשיכים בדרכו של רבינו בעל ה'דרך אמונה' זיע"א, לומדים בתורתו, לאורו ובמשנתו, כל יום ויום מאז הסתלק הענן ונשבה ארון הקודש.
דברי פתיחה נשא ראש ישיבת 'עטרת שלמה' הגר"ח פיינשטיין, שעמד בדבריו, על השמחה הגדולה של סיום לגומרה של תורה ושהיא מעיקר הדין, ומלבד ענין הסיום, יש ענין מיוחד של שמחה, כמבואר בגמ' שבעצרת כו"ע מודו דבעינן 'לכם', וברש"י ביאר הטעם בזה כי בזה מראים שהתורה חביבה ומקובלת עלינו.
דברי מספד וזכרון מהקודש פנימה, נשא תלמידו חביבו של רבינו, הגר"א מן, מראשי ישיבת 'אור ישראל', כשבדבריו הביא את מה שסיפר לו ר"י שכטר, כאשר הסיע את החזו"א, ולפתע ברחובה של עיר ראו את רבינו צועד, גשם עז ירד אז בחוץ, ורבינו נרטב, החזו"א הורה לעצור, ונימק: 'הש"ס נרטב'. עוד סיפר על כך ששאל לרבינו, מדוע נערי בר מצוה שבאים לבקש עיצה מה יוכלו לקבל על עצמם, רבינו משיב להם, ללמוד את כל הש"ס, וכי נער צעיר יש לו יכולות לזה בכלל, ורבינו השיב בפשטות: 'לא בלילה אחד'. עוד ציין, שבסיומי המסכתות הבודדים, לא ראו על רבינו משהו מיוחד, אבל בסיום הש"ס, שהיה גם סיום על כל התורה כולה, בערב פסח, ראו על רבינו שמחה מיוחדת, הש"ס היה חביב בעיניו עד לאחת.
"באחת ההזדמנויות", המשיך הגר"א מן שליט"א וסיפר, 'שח לי רבינו על כך, שפעם נזדמן אצל הגרא"ז מלצר, והגרא"ז אמר לו על דברי הגמ' בסוטה, אמר ר"י לא תיתני ענוה דאיכא אנא, ולכאורה קשה, וכי איזה ענוה זו, שאמרו בשם הגר"א שיש תנא בירושלמי שנקרא 'אנא', והכוונה שכל זמן שהוא קיים עדיין לא נתבטלה ענוה, הוסיף לי רבינו, שאין כזה שם של תנא בשום מקום, ורק בירושלמי בשבת יש תנא בשם 'אנן', ואולי הגר"א גרס בסוף סוטה 'אנן', שאלתי את רבינו בפליאה, מדוע לא אמר זאת לרא"ז, רבינו השיב לי: 'זה לא דרך ארץ', לפי החשבון היה אז רבינו לכל היותר בן 26!!!".
"באותו ענין, סיפר לי יהודי שמתעסק עם הדפסת ספרי המהר"ל, שהיה איזה חז"ל שלא מצאו לו מקור, יום אחד הזדמן אותו יהודי לבני ברק, ופגש את רבינו, הוא הפנה את השאלה, רבינו חשב, ואמר בבלי אין, בירושלמי אין וכן הלאה, לאחר כדקה וחצי הוא אמר יש משמעות כזאת בתיקוני זוהר.
"מרן זצוק"ל פעם אמר לי פעם ידעתי יבמות כמו אשרי, עירובין כמו אשרי, ידוע המעשה עם רבינו שסיים בבא בתרא ביום אחד, וזאת מפני שהיה צריך לעשות פעמיים סיום, כי ער"פ חל בשבת, ויש בזה שיטות מתי צריך להתענות, שאלתי פעם את רבינו, מדוע דוקא בבא בתרא, ענה לי רבינו, רציתי לראות אם אני יכול ביום אחד, לימים חל שוב ער"פ בשבת, ורבינו סיים מסכת קטנה יותר, שאלתי אותו מדוע רבינו לא לומד בבא בתרא, רבינו השיב: 'קונצים עושים רק פעם אחת', אך יש חלק בסיפור שלא כולם מכירים, רבינו אמר לי שבאותו פעם שסיים ב"ב, סיים גם הוריות, לשאלתי מדוע סיים גם הוריות, הוא ענה: 'נשאר לי זמן', מבהיל!.
"אצל רבינו לא היה שום הרגשה כל הזמן שעשיתי איזה משהו גדול הכל היה בפשטות, זכורני שפעם נסעו לקברו של אדונינו הגר"א, והיה גם מי מבני הבית שנסע לקבר הרשב"י במירון, שאלו אותו, מה הוא רוצה שיתפללו עליו, רבינו השיב: 'שלא יפריעו לי ללמוד', כששאלו אם יש עוד איזה משהו, רבינו השיב בשלילה, רק בקשה זו, ותו לא.
"כאשר סיפרתי לרבינו סיפור על אחד מגדולי ישראל שבזמן שהיה חוק האפלה, והיה אסור להדליק אור, הוא הדליק את הנר, ולמד לאורו, החיילים שהבחינו בכך לקחוהו למעצר, והוא עמד לפני גזר דין מוות, בבקשתו האחרונה הוא ביקש, שכיון שהוא באמצע רמב"ם מוקשה, ויש לו איזה מהלך, הוא מבקש שיניחו לו לגמור את המהלך, ורק אז יבצעו את גזר הדין, אדהכי והכי נטרפה השעה, וניצל ממיתה. שאלתי את רבינו, כיצד היה מסוגל ללמוד רמב"ם וליישבו בזמן כל כך קשה, הרי 'שמעתתא בעיא צילותא', רבינו הגיב: 'מאי קמ"ל? פשיטא', רבינו שחי כ"כ בפשיטות, שאין לו בעולמו אלא התורה, ואין דבר אחר בלתה, באמת לא הבין, 'מאי קמ"ל? פשיטא'.
"גם כשנפטרה הרבנית ע"ה, ראו את הרוגע הנסוך על רבינו, היה זה בשבת קודש, רבינו היה באמצע לימוד השו"ע חושן משפט, כאשר נודע לו הבשורה המרה, הלך לארון, ולקח שו"ע יורה דעה, ולמד הלכות אבילות, זה שמעתי מחתנו הגרא"ד אפשטיין שליט"א, כי כשהתורה היא משוש חייו, אז גם בזמנים הקשים ביותר, יש יישוב הדעת מוחלט, ללימוד התורה הק', כעת כאשר כולם מחזירים לו ש"ס אין לך נחת רוח גדול מזה".
במעמד מרנן ורבנן גדולי ישראל, ובשליחותם של אלפי הלומדים, התקיים מעמד סיום הש"ס, כאשר באמירת ה'הדרן' כובד הגרב"ד פוברסקי שסיים את מסכת נדה ואת הש"ס כולו, לע"נ מרן שר התורה זצוק"ל.
במשאו לאחר הסיום אמר הגרב"ד: "אין מתאים יותר ממעמד כזה של כבוד התורה לזכר נשמתו של מרן שר התורה זצוק"ל אשר כל ימיו היה דבוק לתורה באופן מיוחד, הזיכרון שיש לכולם ממנו הוא לראות אותו שקוע בתוך הגמרא וידו אוחזת בסימניה דף אחר דף. כבר סיפרתי בשבעה שפעם נכנסתי אליו וראיתיו איך שהוא שקוע בלימוד, אמרתי לו, רבי חיים אני מקנא בך שככה אתה יושב ולומד, הרים רבי חיים את עיניו מהגמרא ואמר לי בתמהון, וכי מה אתה רוצה שאני יעשה שאני אחטוב עצים ?! זה היה רבי חיים!, ההרגשה שלו היתה שלהפסיק ללמוד רגע זה להפוך להיות חוטב עצים, ככה הוא חי וכך הוא גדל. זכות גדולה היא ללומדים ולתומכים במפעל הקדוש הזה".
לאחר מכן באמירת הקדיש כובד בנו של מרן זצוק"ל, הגרי"ש קניבסקי.
במרכז המעמד, מיד לאחר סיום הש"ס, הוקרא מכתבו המיוחד של ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין, על ידי חדב"נ וראש ישיבת ארחות תורה הגר"א גרבוז.
בדברי משאו הביא הגר"א גרבוז את המבואר בגמ' בשבת שהמלאכים רצו שהתורה תישאר בשמים, וביארו המפרשים, שהמלאכים רצו שליטה על התורה, וזה היה המשא ומתן עם משה רבינו. והנה רבינו הגדול היה דמות של שליטה מוחלטת בכל מכמני התורה וזה השפיע על כל הדור, ובודאי זה זכות גדולה סיום גדול כזה לעילוי נשמתו הטהורה.
ראש ישיבת באר יעקב הגאון רבי דוד יצחק שפירא, עמד בדבריו, על החלל העצום שחסר בעת שרבינו איננו איתנו, ואמר, שכעת בפטירתו חסר לנו האורים ותומים, וחסר לנו הרוח הקודש, הוא הביא מה ששמע מאביו הגרמ"ש שפירא זצוק"ל, שעוד בבחרותו ראו על רבינו שהוא יהי' מגדולי ישראל.
"במשנה מבואר שכל הלומד תורה לשמה נהנין ממננו עיצה ותושיה ומבו' בראשונים שהכונה לרוח הקודש, ורוח הקודש זה לאו דוקא בתשובות שהשיב מרוח קדשו, אלא זה משפיע על כל העולם, כי הרי רוח הקודש מקורה הוא מהאור שנגנז בששת ימי בראשית, והוא נמצא בתורה, ומי שעמל בתורה הרי זה מתגלה לו, ורבינו זכה לזה, ומי יודע בזכות זה, כמה תורה שזה השפיע, בכל העולם, כמה תלמידי חכמים, שישבו על סוגיא ונפתחו לה שערי חכמה, ועכשיו זה חסר, ספריו של רבינו היו לשם דבר, ובכל מקום בעולם, כל מקום אשר דבר המלך ששון ושמחה.
"בעת פטירתו של רבינו מרן בעל הקה"י זצוקללה"ה היו קולות בבני ברק שרבינו לא ימשיך לקבל כמוהו, רבינו עסוק בתורה, ואינו בסגנון הזה, אאמו"ר מרן הגרמ"ש זצ"ל אמר לי רבינו יקבל בדיוק כמו אביו, וכך הוה, את המינוי לזה קיבל רבינו מדברי רבי מאיר, 'כל הלומד תורה לשמה וכו' ונהנין ממנו עצה ותושיה'. כאשר ישב רבינו שבעה, באתי לנחמו, ובירכתי ברוך שחלק, ונימקתי, שבכל הפעמים זה יכול לגרום ביטול תורה, אבל כעת רבינו פטור מללמוד, ולכן אני מברך, רבינו אמר לי להגיד ברוך שם, אמרתי לו זה נגד כיבוד אב ואם, כך ציווני אאמו"ר.
"עוד ענין מיוחד במינו אצל רבינו, זה מה שנתן עיניו וליבו להיות מיצר ודואג על כל כלל ישראל, היה איזה ענין רפואי אצל אאמו"ר והרופאים גמרו בדעתם לכרות את רגלו, לאחר ששאלתי את רבינו, ואמר שלא צריך, ביטלנו את הטיפול, ואאמו"ר חי כך עוד הרבה זמן, לטענת הרופאים, היה צריך ח"ו להיפטר מן העולם לאחר כמה ימים, רוח קדשו של רבינו היה בדרך כלל בצניעות, הוא היה אומר מסתמא צריך לעשות כך, אבל זה היה ברוח הקודש.
"בתקופה האחרונה זה כבר היה פתוח יותר, ראינו את זה בחוש, כאשר הגעתי בפעם האחרונה ראיתי בחוש, כיצד רוח הקודש מדברת מתוך גרונו, ורבינו אף לא מסתיר זאת, כח התורה, אצל רבינו היה יותר מהכל, יודעים כולם שבמלחמת המפרץ, רבינו הורה שאין מה לפחד כלל, לאחר שנים שאלו את הרבנית ע"ה כיצד הורה כן רבינו, היא אמרה, שרבינו הסביר לה, שאם היו יודעים אנשים כמה דפי גמרא מקיפים את בני ברק, לא היו מפחדים, ברוך ה' שכעת זוכים לסיים ש"ס לעילוי נשמתו הטהורה, ובודאי שרבינו שמח בזה, ויה"ר שיהיה מליץ יושר על כולם".
הגרמ"צ ברגמן "א נשא דברי ברכה ואמר כי "כל ההולכים בדרכיו של מרן הגר"ח זצ"ל, הרי יש להם את הזכות הזו של כבוד התורה, וזכותו של רבינו הגדול זיע"א, תעמוד להם שתשרה שכינה במעשי ידיהם, ונושע מכל צרותינו, ובקרוב נזכה לביאת משיח צדקינו בב"א".
הגרב"מ אזרחי, נשא דברי חיזוק לגודל המעמד: "דווקא כאן בבית מדרשו של רבינו 'לדרמן', אשר כאן היה לימודו ותפילתו של רבינו במשך עשרות שנים, ובוודאי יש עילוי נשמה גדול בסיומים האלו, שרבינו היה המרא דשמעתתא שלהם, שמחתו של רבינו לא היתה רק בסיומים שלו, אלא בכל סיום של כל נער צעיר, כל ספר שחיבר צורב צעיר, רבינו היה מעלעל בדפים, כאילו היה זה ספר שלו. בהזדמנויות שזכיתי להיות לידו בעת לימודו, לא עניין אותו שום דבר, כל הריכוז, הכל, התרכז בדף אחד של תורה, וכל מי שלוקח חלק במפעל הגדול הזה, הרי זו זכות גדולה".
ראש ישיבת חברון, הגאון רבי דוד כהן, אשר עקב שהותו בחו"ל, נבצר ממנו להגיע למעמד, שיגר מכתב ברכה: "לכבוד התלמידי חכמים היקרים והמופלגים המסיימים את הש"ס לעילוי נשמתו הטהורה של מרן רבנו שר התורה זצוק"ל, אין דבר ראוי וגדול יותר לעשות לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ורבן של ישראל ר' חיים זצוק"ל, אשר הקדיש כל חייו והיה עמוד האש לפני המחנה לכל הדור כולו בהחדרת המושגים הנעלים ביותר של ידיעת כל התורה כולה, ואשר זיכה את הדור כולו לרומם השאיפות לידיעת התורה בכל מכמניה.
"והנה עכשיו שעומדים לסיים את הש"ס לעילוי נשמתו הטהורה, הרי אין דבר הראוי יותר לעשות לזכותו הקדושה להחדיר המושגים והשאיפות לסיים מסכתות וללמוד את הש"ס, ובודאי תעמוד זכות זו לכל המסיימים שיזכו להמשיך ביתר שאת ביגיעת וידעת התורה, ויזכו לרב טוב מן השמים וכל מילי דמיטב".
לקראת חתימת המעמד, נשא דברים נכדו מקורבו, הרב יעקב ישראל קניבסקי, שאמר כי "כאשר נלקח מעמנו ארון הקודש, אמרנו שבודאי סדר לימוד כזה זה הנחת רוח הכי גדול בשבילו, עם כל התוכניות שיש כאן, אך יש בזה שני נקודות חשובות, אחת, הרב הדגיש כל חייו, שיהודי צריך שיהיה לו 'חובות', סדר לימוד מיוחד, שהוא חוק בל יעבור, עוד נקודה חשובה,יש ענין של לימוד דברים שלא רגילים להם כל כך, וזה גם היה נקודה שהרב עודד ולימד אותנו במשך כל חייו.
"אאמו"ר תמיד אומר שיש ת"ח שהוא ת"ח בעירובין, או ת"ח בחושן משפט, וכד', אבל אצל הרב ראינו שהכל היה שייך אליו, על הכל היה אפשר לדבר איתו, וזה גם המטרה ב'שיח התורה' להחדיר לימודים מגוונים בכל מקצועות התורה, גם דברים שפחות לומדים".