נישואי רבי עמרם בלוי והגיורת שהסעירו את הקנאים

הרגע בו החתן רבי עמרם בלוי עם חיוך קורן ענד את טבעת הנישואין על אצבעה של רות בן דוד, שחיוכה מאוזן אל אוזן הזכיר לצלמים את ימי צעירותה בצרפת - ריגש את הקהל הקטן שהגיע לחגוג את החתונה, שאיחל מכל ליבו לחתן ולכלה "אַהֲבָה וְאַחֲוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת", וכן את ההמשך "מְהֵרָה... יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם", אותה העיר ממנה נאלץ רבי עמרם להימלט כדי להינשא לבחירת לבו.

הקדמה: עד אמצע שנות העשרים, אלו ששלטו בעדה החרדית היו הקנאים כדוגמת רבי עמרם בלוי וחבריו. לאחר שתנועת 'אגודת ישראל' התבססה בארץ ישראל, בעיקר החל משנת תרפ"ה (1925) והלאה, ואמצה לעצמה קו אסטרטגי של שיתוף פעולה עם המוסדות הציונים, החליטו הקנאים בשנת תרצ"ה (1935) להקים את 'חברת החיים', שממנה נוסדה לימים קבוצת 'נטורי קרתא'.

בשנת תש"ה (1945) הפילוג החריף, ו'אגודת ישראל' פרשה מ'העדה החרדית', שם שלטו ראשי הנטורי קרתא, יחד עם העדה החרדית שאינם קיצונים כמו נטורי קרתא. הפילוג בין העדה החרדית לנטורי קרתא, היה בחיתוליו בימים ההם ונגעה לפוליטיקה ואידיאולוגיה פנימיים. אולם סוגית הנישואים החריפה והעמיקה את הקרע ושימשה כלי ניגוח רציני במאבק ביניהם כפי שנחשוף בהמשך.

רות בן דוד נולדה להוריה, נוצרים קתולים בצרפת, שקראו לה 'מדליין פיריי'. בגיל 19 נישאה נישואים כושלים לקצין צרפתי. מנישואים אלו נותר בנה היחיד בשם קלוד.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה צפון צרפת על ידי הגרמנים שהקימה "ממשלת בובות" שישבה בדרום צרפת וכונתה שלטון וישי, אולם עם כניעתם המוחלטת לגרמנים בקיץ 1941 החלו רוחות ההתנגדות לנשב.

מדליין הצטרפה בתחילה לרשת משנית של המחתרת במסגרתה סייעה להבריח נמלטים לספרד ביניהם גם יהודים, ולאחר מכן הושתלה כמרגלת בתוך מטה הגסטאפו ועסקה באיסוף מודיעין אותו העבירה למפעיליה בתנועת הרזיסטאנס.

עם תום המלחמה שבה עם בנה לפאריס והמשיכה בלימודיה באוניברסיטת סורבון. השאלות והספקות שניקרו בה עוד משחר ילדותה מצאו מענה כשפגשה בישראלים שלמדו שם ודרכם התוודעה ליהדות.

גיורה הראשון היה גיור רפורמי, היא אימצה את השם רות בן דוד ולבנה ניתן השם אוריאל, אולם עד מהרה הבינה כי גיורה אינו נחשב ועברה גיור נוסף כהלכה בידי רבה של פריז הרב שמואל יעקב רובינשטיין.

אירוסיה עם רב אורתודוקסי מודרני מאלזס לא הבשיל לכדי חתונה ורות המשיכה לחפש אחר האמת שתניח את דעתה, כך החלה להתקרב לחוגים חרדים יותר בצרפת ולהתקרב לרב אליהו מייזיס שהיה מקורב לחוגים חרדים ועלה ארצה.

בשנת תש"כ (1960) נקראה רות מצרפת לישראל למשפחת מייזיס במאה שערים והוכנסה בסוד פרשת יוסל'ה שוחמכר, היא התבקשה לסייע בהברחתו לאחר שטבעת החיפושים אחריו הלכה והתהדקה.

במבצע מקורי ונועז, הצליחה רות להוציא את הילד מגבולות הארץ כשהוא מחופש לילדה ונעזרה בזיוף שנעשה בדרכונה. היא העבירה את הילד למקומות מסתור שונים באירופה ובארצות הברית עד לתפיסתה על ידי סוכני המוסד ומציאת הילד בניו יורק אצל משפחת גרטנר.

פרשה זו הביאה לפרסום דמותה בכל רחבי המדינה ובפרט במאה שערים. רות רצתה למצוא זוגיות אך למרות אדיקותה הרבה ואולי בשל כך לא היה פשוט למצוא חתן מתאים שיהלום אשה שכזו.

למרות שידעה שמעמדה כגרת צדק נחשב בעייתי בקרב ה"צ'אלמרס" שאינם מתחתנים לא עם יקים, לא עם ספרדים ולא כל שכן עם גרי צדק, רות המשיכה להתפלל למצוא זוגיות שתהלום אותה.

מתברר, שלמרות תנאי הפתיחה הבעייתיים, היתה רות בן דוד כלה מבוקשת ולא נענתה לכל הצעה. היא חיפשה דמות בעלת אופי ושיעור קומה שתעריך ותעריץ, אבל את גודל ההפתעה שקיבלה לא יכלה לשער.

רבי עמרם שאיבד את אשתו מספר חודשים לפני כן ושמע על עלילותיה, מיהר לשלוח אליה הצעת שידוך בידי איש סודו.

כשהציעו לה את רב' עמרם היא לא האמינה למשמע אזניה! שמעו של רב' עמרם הגיע לאזניה בקשר לקנאותו הרבה ביחס לשמירת שבת וההפגנות שארגן סוקרו בהרחבה, ולכן לא העלתה בדעתה שאדם כמותו ירצה בה וראתה בכך מחמאה גדולה.

היא נענתה בחיוב, ובשקט בשקט התארסו השניים וחתמו על תנאים בהם התחייבה שתתלבש כפי המקובל במאה שערים והסכימה להחליף את מטפחת הראש הצבעונית בצעיף שחור ארוך ואת גרבי הבז בגרביים שחורות עבות.

רב' עמרם העדיף לא לפרסם את דבר ארוסיו והדבר נשמר בסוד. הוא רצה להודיע בעצמו לילדיו על כך, אך בינתיים המשיכו להגיע עוד הצעות. השדכן ר' גרשון שטמר הגיע להתייעץ עם רבי עמרם בשאלה: "האם מותר לחבר בית הדין של העדה החרדית לשאת את הגיורת לאשה?", כאשר כוונתו היתה כנראה להציע את הגאון הדיין רבי דוד יונגרייז, ששימש כדיין בבית הדין של העדה החרדית שביקש אף הוא להשתדך איתה. או אז נאלץ רב' עמרם להתוודות בפניו, שהוא עצמו כבר התקשר עם הגיורת וקבע אתה תנאים.

בעקבות מידע זה פנה ר' גרשון שטמר לבית הדין של העדה החרדית ובקש צו מניעה נגד התקשרותם של רב' עמרם ורות.

החתונה היתה אמורה להתקיים בירושלים בחודש טבת תשכ"ד, סוף 1963, אולם עם היודע דבר האירוסין הופעלו לחצים כבדים על רב עמרם מבד"צ העדה החרדית שלא יישא אותה לאשה,

התירוצים לאיסור, כביכול, היו שונים ומשונים. הטענה הראשונה היתה שהפרש הגילאים ביניהם גדול מידי, אולם רות בזיכרונותיה טענה שאלו שהתנגדו לשידוך בינה לבין רב' עמרם, בקשו להציע לה שידוך עם רב אחר שהיה צעיר מרב' עמרם ב-4 שנים בלבד - קימי קפלן מסיק שהכוונה לרב יונגרייז.

החתן והכלה חשבו שהנה חתונתם תערך לאחר חודשים ספורים, אולם עברו 15 חודשים מהסוערים ביותר שידעה ירושלים, עד חתונתם.

בית הדין של העדה החרדית לא שקט על שמריו, ומספר ימים לאחר האירוסין פקדו על רבי עמרם שיחזור בו מהאירוסין. רבי עמרם לא התייחס לפסק זה, וחודשיים נוספים חלפו, ובד"צ העדה החרדית שוב התערב ושלח שליח לביתו של רבי עמרם בבתי אונגרין בו נאמר בין היתר שאינו כדאי וראוי כלל שרבי עמרם יישא את הצעירה הגיורת. סעיף נוסף בעל פה נטען לרבי עמרם בשמו של בית הדין, ש"זה יהיה חילול השם".

רבי עמרם בלוי כתב מכתב תשובה לבית הדין בו השיב לכל טענות בית הדין, והוסיף שמדובר באשה שמפורסמת 'לשם ולתהלה בכל העולם מתוך מעשה של 'יוסל'ה' שמסרה נפשה למען הצילו לתורה ולאמונה'. עוד הוסיף רבי עמרם את מסירותה 'להציל נפשות ישראל' בתקופת השואה, אף שמדובר במעשים אשר נעשו לפני שהתגיירה.

במכתבו של רבי עמרם הלוי נכתבה טענה: "איך יכלו הבית–דין צדק שליט"א להגיע לפחד גדול כזה, מפני רכילויות שמחללות שם שמים, 'בשעה שלפנינו רשימה של גדולנו בכמה דורות מחולפים שנשאו גיורות ולא נזכר בשום מקום שיהי' לזה איזה שייכות עם חלול השם'. כוונתו למקרה המפורסם של בועז ורות.

רבי עמרם היה בן שבעים, ורות בן דוד בת 44, ורבי עמרם הדגיש במכתבו שבועז נשא את רות כשהוא היה בן שמונים, והיא בת ארבעים.

מעניין לדעת שרות העידה כי לאחר נישואיה לרבי עמרם, היא נפקדה בפרי בטן, אולם לא זכתה שהעובר יוולד. פרופ' קימי קפלן מעיר על עדות זו כי "עדות זו מחזקת את התמיהה באשר למה שלכאורה התרחש מבחינה פיזיולוגית מאז נישואיו עם אשתו הראשונה, שביחד כאמור הביאו לעולם עשרה ילדים". הוא מזכיר "סיפורים חרדיים עממיים", שבאחת ההפגנות הסוערות שהשתתף בהן עמרם הוא ספג בעיטה חזקה ונפגע קשות, "אולם עד כה לא נמצא לכך כל אישוש".

בראשון ליולי 1965 רות כתבה מכתב לאדמו"ר מסאטמר ביידיש בו היא האשימה את הדיינים בצרות עין, תוך שהיא מזכירה את המאמר התלמודי "כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל". במכתב מזעזע אותו כתבה לאשתו של האדמו"ר, טענה רות, שישנם אישים שונים בעדה החרדית שמתייחסים אליה כ"חוצפדיקע שמוצדיקע גיורת" (גיורת חצופה ומלוכלכת). רות כתבה גם מכתב אישי לראב"ד העדה החרדית רבי פנחס אפשטיין בו הלינה שהפיצו עליה פרטים שקרים.

מתברר שהרבי מסאטמר הציע לרות בן דוד 25 אלף לירות כדי שתוותר על הנישואין, הצעה אותה דחתה בתוקף. מסתבר עוד שהאדמו"ר מסאטמר הציע "לדחות את הנישואין לפחות למשך ששה חודשים", מתוך תקוה שתוך תקופה זו "יתפכח" ר' עמרם מאהבתו, אולם רב עמרם לא ויתר וגם רות לא אמרה נואש, חרף כל המתנגדים קיוותה להכרעת הרבי מסאטמר שיאפשר את החתונה.

רק עם ביקורו של הרבי מסאטמר בארץ לאחר ששיגרה אליו מכתב בקשה, הוכרע העניין לטובת הנישואים אולם כדי לעקוף את פסיקת הבד"צ הציע הרבי מסאטמר לחתן לעזוב את ירושלים ולגלות לבני ברק לאחר שטען ששם אין תוקף לפסיקת הבד"צ.

בשל המתח בין העדה החרדית לרבי עמרם בלוי, עזב האחרון את ירושלים ועבר לבני ברק לביתה של משפחת בנדיקט, ואח"כ שכר דירה פרטית ברחוב 'משה בלוי', על שמו של אחיו האגודאי איתו ניתק את היחסים בשנת ת"ש (1940).

היתה זו הטלנובלה של שנות ה-60 ,כל כותרות העיתונים החילוניים דשו בפרשה וארבו לרות על מנת לצלמה. המראה החיצוני של רות בן דוד הודגש שוב ושוב בעיתונות התקופה.

מקום החתונה נשמר בסודיות מוחלטת ואף נדחה ביום לאחר שהתגלה לעיתונאים אולם לבסוף נערך באישון לילה.

מסתבר שגם רעהו של רבי עמרם בהנהגת נטורי קרתא רבי אהרון קצנלבויגן נרדף בידי מתנגדי רבי עמרם. קצלנבוגין עצמו תמך ברצונו של רבי עמרם לשאת את רות בן דוד לאשה, וכאשר הוא גורש מבית הכנסת בבתי אונגרין, עבר להתגורר זמנית באשקלון בגלל לחצים שהופעלו עליו מתנגדי רבי עמרם בלוי.

תקופה ארוכה התגורר רבי עמרם בבני ברק, והגיע לירושלים למספר אירועים בודד. אחד האירועים שהגיע כדי למחות על ההצעה שילדי תלמוד תורה יקבלו מימון מעיריית ירושלים. באותה מחאה, התברר שמחו כנגד המוחה, ור' גרשון שטמר ור' הלל שלזינגר הפגינו נגדו.

בקיץ 1966 חזרו הזוג בלוי לירושלים והתגוררו בשכונת אבן יהושע הסמוכה לבתי ורשא בסמיכות למאה שערים ובתי אונגרין.

פרופ' קימי קפלן במאמרו מדגיש שבעקבות פרשה זו הודח רבי עמרם בלוי מעמדת מנהיגותו. רבי עמרם בלוי הפסיק להתפלל בבית הכנסת 'קהל יראים חסידים' בו התפלל שנים ארוכות.

קרוב לעשור לאחר פרשה זו, קיבל רבי עמרם בלוי את מרות בד"ץ העדה החרדית, אולם היה זה לאחר ששלושת הדיינים שדנו בעניינו הלכו לעולמם.

רב עמרם ורות היו נשואים במשך 9 שנים והתגוררו במאה שערים עד לפטירתו בשנת תשל"ד. הוא נקבר בהר המנוחות לצידה של אשתו הראשונה. בשנת 2000 נפטרה רות בלוי ונקברה במרחק כמה קברים מהאיש שכה אהבה.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com