קל זה לא היה. בחור צעיר, יליד רוסיה, שבמרוצת השנים 'חזר בתשובה' והפך לתלמיד באחת מהישיבות החרדיות החסידיות בישראל, עמד לצד השולחן, המום מהמידע הדרמטי שזה עתה נחשף לפניו לראשונה. אימא שלו, כך התברר לו, אינה יהודייה.
זה קרה לפני כחמש שנים. הבחור, שכבר החל ללמוד 'סמיכה לרבנות' ואף עמד לקראת הקמת בית עם בת גילו, ביקש לקבל מבית הדין של הרבנות הראשית לרוסיה, בראשות הרב בערל לאזאר, אישור יהדות - נוהל מקובל לפני נישואים. אלא שבמהלך החקירה שקדמה להנפקת האישור התברר כי האם אומצה בילדותה ומוצאה במשפחה נכרית.
"זה קרה לי לא מעט פעמים", משתף הרב ישראל בארנבאום, דיין בית הדין של הרבנות הראשית לרוסיה, האחראי בין היתר על תחום בירור יהדות, "אבל את הפעם ההיא אני זוכר במיוחד, כי תגובת הבחור מאוד ריגשה אותי".
• איך הבחור הגיב?
"כבר במקום, עוד לפני שהספיק לעכל את הבשורה שנחתה עליו, הייתה לו דאגה אחת: מה יהיה על היהודי שהוא קיבל עליו לומר קדיש לעילוי נשמתו. אותו בחור היה יתום מאב, ומספר חודשים קודם לכן קיבל על עצמו לומר קדיש, בתשלום, לעילוי נשמת יהודי כלשהו שנפטר ולא היה מי שיאמר עליו קדיש. כעת, כשהתברר לו שהוא עצמו לא יהודי, הצטער מה יהיה על נשמת היהודי ההוא, שהרי ה'קדיש' שאמר עליו לא הועיל לנשמתו. זה מה שהדאיג אותו".
• בדרך כלל, כשנודע לאנשים בשורה כזו באמצע החיים, הם פונים לגיור או 'נוטשים' הכל?
"כשמדובר באנשים דתיים, הם פונים ישר לגיור. אני לא זוכר אפילו מקרה אחד יוצא מן הכלל בזה".
• אני מניח שלא קל לבשר בשורה כזו.
"ממש לא קל, ופעמים רבות זו ממש דרמה. לפעמים מדובר על כאלה שעשו את 'כל המסלול' לחלוטין ומשתייכים למשפחות יהודיות, ובאמצע הליך שהוא לכאורה טכני - הנפקת אישור יהדות לפני חתונה - מסתבר שהבחור מאומץ או שאימא שלו מאומצת, והדבר היה סוד, וזה משנה את כל התמונה.
"הנושא של אימוץ הוא דבר נפוץ ברוסיה. אנשים לדעתי בכלל לא מודעים להיקף מקרי האימוץ שנוצרו במרוצת השנים. טיפולים כמעט לא היו קיימים בעבר, במקביל בבתי יתומים שהו ילדים בשפע, והפתרון הקל ביותר לזוגות חשוכי ילדים היה אימוץ ילד.
"אני חושב שבכלל, עוד לפני שנכנסים לעניין ההלכתי והקריטי שבזה, לכל בן אדם יש זכות בסיסית לדעת את האמת המלאה על המוצא שלו, גם אם מי שגידל אותו סבר שטובתו היא לא לדעת את המידע הזה. ואני יכול לומר בעניין הזה ככלל, שאצלנו, כל מידע שאנו מקבלים תוך כדי חקירה על בן אדם שפנה אלינו לבירור יהדות - אנו פורסים אותו בפניו במלואו".
עשרה תיקים ביום
הוא פורץ דרך בתחומו. השיטה המהפכנית שפיתח בשנים האחרונות שינתה במידה ניכרת ביותר את סוגיית בירור היהדות בכל העולם. דיבורו שקול, אחראי. הידע התורני והכללי שלו מרשים ובולט. הוא בקי בנבכי ההיסטוריה הכללית ובספרי ההלכה השונים ונחשב לאוטוריטה בנושא בירור יהדות. קשה למצוא פרט בנושא שנעלם מעיניו, שהוא אינו שולט בו על בוריו. לפני מספר חודשים קיימתי שיחה נרחבת עמו, וזו פורסמה בביטאון הרשמי של חסידות חב"ד - שבועון 'כפר חב"ד'. לקראת חג השבועות, חזרתי אל אותו ראיון שעודד הדים נרחבים.
בתחילת השנה, בצל סאגת 'החתן המוסלמי המתחזה' מלבנון, שהסעיר את העולם היהודי-החרדי, עלה שמו של הרב בארנבאום בפי רבים כמומחה בעל ידע רב בדיוק במניעת מקרים כאלו והדומים לו. רבנים שונים המתעסקים בנושא, מכלל המגזרים, שנדרשו בכלי תקשורת ובערוצים שונים להתייחס לאפשרויות שיש כיום לבירור יהדות, ציינו את ספרו ואת האפיקים שגילה בתחום ככלים רבי משמעות שהיוו עבורם לעזר במקרים רבים. אגב, לפרטי המקרה 'ההוא', של החתן מלבנון, שאירע בברוקלין אך לאחרונה, נחשף הרב בארנבאום רק באמצעות כלי התקשורת.
• מה אתה מציע לרבנים שנדרשים לברר יהדות?
"ההצעה שאני יכול להציע היא, שמי שלא מספיק מומחה בעניין - שלא יתעסק בו. במקרים האלה 'חצי מומחה' יותר גרוע ממי שלא מתמצא בעניין בכלל, כי מי שלא מבין בתחום בכלל לפחות הוא מודע לכך ולא מכשיל אחרים. דווקא מי שרואה בעצמו מומחה מבלי להבין שמדובר במקצוע מורכב ומפותל גורם נזק הכי גדול".
• תסביר
"העובדה שרב, או שליח במקרים רבים, יודע לקרוא בשפה זרה מסמכים מדורות עברו, שרשום בהם הלאום, אינה בהכרח אומרת שאותו רב גם מבין את כל השתלשלות הדברים, את הפרטים השונים שיש לדלות מהמסמכים כדי לקבל תמונה אמתית, ויודע לעשות את האימות הנדרש. לקרוא מסמכים ברוסית, או בכל שפה אחרת, ולהשוות - זה אפילו לא התחלה של המקצוע".
בשמונה עשרה השנים האחרונות חבר הרב בארנבאום בבית הדין של הרבנות הראשית לרוסיה, בראשותו של הרב הראשי הרב בערל לאזאר. אחד מהתחומים המרכזיים שהוא מופקד עליהם הוא 'בירור היהדות'. זהו תחום שלעיתים קרובות מאוד רבנים במדינות חוץ לארץ, ולעיתים גם בארץ, נדרשים אליו: כשתלמיד מעוניין להתקבל למוסדות לימוד יהודיים שונים או לתכניות נוער מגוונות עליו להוכיח כי יהודי. פעמים רבות, כאשר התשובה אינה חד משמעית, מפנים שלוחים את התיקים לפתחו.
"בכל יום בממוצע יש כעשר תיקים לפחות", אומר הרב בארנבאום.
• איך מבררים יהדות?
"אפשר לומר שכל יהודי רוסיה, וכיום גם כשמונים אחוזים מיהודי אמריקה, אינם חיים במסגרת קהילתית דתית בעלת מסורת ברורה, כזו שיש בה עדים על חבריה שנולדו במשפחות כשירות. ובמקרים כאלו הדרכים המקובלות בבתי דין, גם בארץ וגם בחוץ לארץ - הן בדיקת מסמכים וחקירת זקנים במשפחה. בשנים עברו הדרך השנייה הייתה ריאלית ומועילה יותר, כי באמת חיו עוד זקנים ששמרו תורה ומצוות, או לפחות זקנים שזכרו חיים כאלו אצל הוריהם או זקניהם ויכלו לספר ולהעיד, אולם כיום, כאשר הדורות הזקנים בעצמם פעמים רבות חסרי זהות יהודית פומבית, אמצעי הבירור הזה הולך ונכחד, ונדרשים לכלים אחרים.
"הכלים הרגילים שמשתמשים בהם כיום הם מסמכים ישנים מדורות עברו על המשפחה, בהם מופיע המידע הרלוונטי - שמות יהודיים מובהקים וכן ציון הלאום. בתי הדין בודקים את כל השושלת המשפחתית עד התקופה הסמוכה למהפכה הקומוניסטית, שלפניה לא היו כמעט נישואי תערובת (נישואי תערובת באותם ימים היו אסורים גם על פי החוק הרוסי). במקרים שמתעורר חשד כל שהוא, או לחילופין כאשר חסרים חלק מהמסמכים, הדרך היא להשלים זאת באמצעות מידע מתוך הארכיונים שברחבי המדינות שהיו פעם חלק מברית המועצות.
"ברוסיה רשומים בארכיונים שונים הפרטים של כל אזרח, ולנו יש כעת גישה לרבים מהם, כך שאנו יכולים לאמת מסמכים, להצליב מידע ולעיתים להשלים חלקים חסרים. הגישה לארכיונים גם מעניקה לנו אפשרות לבדוק שהמסמכים שמוצגים בפנינו בידי זה שמבררים את יהדותו אינם מזויפים, כי פשוט בלתי אפשרי במציאות לזייף את כל הרישומים בכל הארכיונים כולם, ובנוסף אנחנו בודקים גם בארכיונים שמגישי המסמכים אפילו אינם מעלים בדעתם שנבדוק בהם. כל הדרכים הללו שציינתי אלו הדרכים הקלאסיות לבירור יהדות".
המחקר הגנטי
אלא שהרב בארנבאום פרץ דרך נוספת, בחסות המדע והטכנולוגיה, שעתידה לשנות מן הקצה אל הקצה ולהשפיע באופן מהותי - אם מביטים בפרספקטיבה היסטורית - על השנים הבאות הרבות הבאות, בעידן המודרני, בכל הקשור לבירור יהדות. לפני מספר שנים חיבר את הספר "בירורי יהדות לאור מחקרים גנטיים" ובו הוסיף למשוואת הבירור אפיק נוסף: גנטיקה.
• מתי נדרשים לגנטיקה?
"יש פעמים שהדרכים המקובלות שציינתי קודם, בדמות מסמכים וחקירת זקנים ובדיקה בארכיונים, אינן משלימות את התמונה המלאה הנדרשת להוכחת יהדות. זה קורה כאשר חלק מהמסמכים לאורך הדורות, הכוללים מידע שהוא קריטי לעניינינו - על השנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, אבדו (בתקופת המלחמה אבדו לא מעט ארכיונים).
"כמו כן, ישנם מקרים שבהם מתעורר בהם חשד, חזק יותר או חזק פחות, לאימוץ, שכפי שציינתי בהתחלה - היה מאוד נפוץ בשנים ההן בברית המועצות. או מקרים שבהם הסבתא או הסבתא רבתא שינו לעצמן במסמכים את הלאום למרות שבאמת היו יהודיות. זה קרה לרוב אחרי המלחמה, כאשר ארכיונים רבים שנשארו בשטח שנכבש בידי הנאצים - אבדו, ויהודים שחששו מאנטישמיות, שתפסה אז תאוצה עולמית, חששו לרשום את עצמם כיהודים ובמסמכים שחידשו ציינו שהם לא יהודים. בכל המקרים האלה המבררים יהדות זקוקים לראיות ממשיות ואז נדרשים לגנטיקה".
בדיקות גנטיות לבירור יהדות נעשות באופן כללי בשני כיוונים. "דרך אחת היא לנסות ולבדוק אם יש למועמד שמבררים את יהדותו קשר משפחתי קרוב דרך האימא ליהודי שיש לגביו ראיות מוצקות על יהדותו. מוצאים בן דוד שלו או בן דוד שני שלו וכדומה, ומוכיחים גנטית שהם קרובים ומגיעים מאותה סבתא רבה. הסבירות שמתקבלת במקרה כזה היא די גבוהה ובהחלט מכריעה".
הכיוון השני במחקר גנטי, והוא זה שמהווה את פריצת הדרך הגדולה שהרב בארנבאום שותף לה, הוא להשוות את ה-DNA של הנבדק עם מאגר נתונים גנטי ענק, המכסה את כל העמים וקבוצות אתניות השונות בכל רחבי העולם. הדרך הזו ננקטת, לדוגמה, במקרים שבהם לנבדק אין קרובים שיהדותם הוכחה בדרך הרגילה.
"היום חוקרים כבר עברו פחות או יותר על כל העולם", מסביר הרב בארנבאום, "וישנה תמונה מפורטת אילו שושלות גנטיות מסוימות קיימות בכל אומה ואומה. כי אצל כל קבוצה מתבדלת, לא רק אצל היהודים, שאנשיה חיו באופן 'סגור' ושמרו מפני חיתון עם האומות שמסביב, מצויות שושלות שייחודיות רק להם. והיו עוד עמים לא מעטים שמפני סיבות כאלו ואחרות, דתיות או גיאוגרפיות ולפעמים בגלל הבדלי תרבות, נותרו סגורות ולא התערבו (גם תופעות נוספות כמו "סחף גנטי" או "צוואר הבקבוק" - היינו כמות מצומצמת יחסית של האבות המייסדים של העדה - הבליטו את התופעה וגרמו למובהקות עוד יותר גבוהה של שושלות שמצויות אצל יהודים דווקא).
"נוסף על כך, היום אנחנו לא מדברים על יהודים באופן כללי, אלא על עדות שונות בתוך העולם היהודי, שלכל אחת מהן ריצופים גנטיים ייחודים. יש אשכנזים, בוכרים, תימנים וכדומה וכל עדה יש לה את ההיסטוריה השמורה שלה. במשך שנים רבות העדות הללו גם כן כמעט ולא 'התערבבו'.
"למעשה, הדרך בכיוון הזה היא להשוות את ה-DNA של הנבדק למאגר הגדול שבנינו ולבדוק היכן הצורה המיוחדת שלו מצויה. הרי בעצם כולנו בני אבות אחדים, בסוף כולנו נולדנו מאותו אדם, ובכל זאת ההבדלים ב-DNA נוצרים כי לאורך הדורות הטבע לא משכפל את עצמו לגמרי באופן זהה ויש, נקרא להם 'טעויות' בשכפול. את הטעות הזו מכנים בהגדרה שהיום, בצל נגיף הקורונה, כבר כולם מכירים: מוטציה.
"נגדים את זה במשל: ישנו ספר מקורי ששוכתב והועתק מחדש פעמים רבות. במרוצת הזמן יתכן שמעתיק יעשה טעות כלשהיא ואחריו מקצת האנשים יעתיקו מהגרסה 'המוטעית' הזו, ואחרים יעתיקו מהגרסה המקורית. כך נוצר פיצול ראשון שיוצר שתי גרסאות של הספר. ככה זה גם בגנטיקה ואחת לכמה דורות תתכן 'מוטציה' בגרסת DNA. וככל שבזיהוי אנחנו מגלים יותר 'שינוים' כך אנחנו מבינים שהנבדקים הם רחוקים יותר אחד מהשני, ואם כמעט אין הבדלים זאת אומרת שהנבדקים הם ממש קרובים. נאמר אשכנזים שהיו 'סגורים' ביניהם במשך יותר מאלף שנים יש בתוכם כמות שושלות 'מקוריות' שאופייניות רק להם ושכמעט אין אותם בקרב מי שלא מגיע מהם, כי כל ה'מוטציות' קרו רק 'בפנים', ביניהם, בתוכם".
מורה הדרך
כבר בשנים מוקדמות יותר, לפני כחמש עשרה שנה, החלו חלק מן העוסקים בבירור יהדות לעשות שימוש בבדיקות גנטיות, שהתאפשרו בשל הקדמה המדעית והטכנולוגית. אבל באותן שנים השימוש נעשה בעיקר בהשוואת קוד גנטי של מועמד לבירור יהדות לקוד של קרוב משפחה יהודי, כפי האופן הראשון שהוזכר. השוואת הקוד למאגר כללי, שיועיל גם במקרים שאין קרובי משפחה, ולמעשה מעניק אפשרות נוספת להוכחת יהדות, נדמה היה כחלום רחוק.
"בשביל לדבר על ראייה גנטית סטטיסטית", מסביר הרב בארנבאום, "צריך לחקור לעומק את האנושות כולה. כי בשביל לומר שהצורה הגנטית הספציפית מצויה 'רק' אצל יהודים ולא אצל אחרים, יש צורך לבדוק את כולם. ובאמת מה שנעשה במשך שנים היה לחקור את הדברים הללו באופן מקיף. אני גם לקחתי חלק מסוים במחקרים הללו שנעשו, לצד כמה אנשי מדע גדולים וכמה מאות חוקרים מקצועיים מכל רחבי העולם. אני עצמי אספתי חומר מכמה עֵדוֹת יהודיות גם בשביל לבדוק את התוצאות שהתקבלו אצל אחרים, וגם בשביל לתרום למאגר מידע ספציפי ומדויק על עדות יהודיות קטנות שלא נלמדו עד אז כל צורכם".
הוא נולד בקייב. את חוק לימודיו השלים בישיבות 'אחי תמימים - ראשון לציון' שבכפר חב"ד ובהמשך בישיבה הגדולה בכפר חב"ד. בשנים מאוחרות יותר נסע ללמוד במשך תקופה בישיבת 'אהלי תורה' בשכונת קראון הייטס, הסמוכה למרכז חב"ד העולמי 770. משם המשיך לישיבה בניו הייבן ולאחר מכן, עד שהקים את ביתו, למד בישיבה ב-770 ובה אף נסמך להוראה. גם לאחר נישואיו נותר להתגורר בניו יורק. במרוצת השנים הוסמך לדיינות בידי הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג ע"ה ונוספים. לפני כשני עשורים הוזמן למסור שיעורים בישיבת 'תומכי תמימים' שפעלה בבירה הרוסית. מאז נותר בה.
הוא לא התכוון לעסוק בבירור יהדות. "מעולם התחום הזה לא דיבר אליי", מודה הדיין החסידי הנחשב כיום לאחד המומחים ביותר בנושא. רבה של רוסיה הרב בערל לאזאר צירף אותו, בעקבות ה'סמיכות' הנחוצות שקיבל, לבית הדין של הרבנות, ומאז החל להתעסק בבירור יהדות. "היה לי רקע הלכתי רגיל", הוא סיפר בראיון שהעניק לשבועון 'כפר חב"ד' בתחילת השנה, "אבל בנוסף היה לי גם כן ידע טוב בהיסטוריה הרוסית ואת החומר המקיף וכל זה תרם לי".
עם הגרז"ן גולדברג שמר על קשר תכוף עד שנותיו האחרונות. "כשהיו שאלות גורליות עקרוניות הייתי שואל אותו". פריצת הדרך החלה לפני כעשור. "הבנתי שהגנטיקה נותנת לנו כלים שבלעדיהם לא נוכל לעזור לאלפי אנשים שצריך להכריע בעניין של יהדותם". השלב הבא היה יצירת קשר עם גנטיקאים והשקעת שנות לימוד רבות בנושא. לפני כשמונה שנים החל להשתמש בצורה זהירה במידע גנטי הרחב שהצטבר בעולם המדעי.
אין כיום עוד בית דין בחב"ד העוסק בתחום כבית הדין בראשותו של הרב לאזאר. הכלים שהם מחזיקים בידיהם, הכולל בין היתר גישה לארכיונים ממשלתיים שונים, וההבנה הרחבה במה שמעבר לאינפורמציה היבשה, הפכו אותם לייחודיים בתחומם ולמוקד פניות בכל ימות השנה מצד שלוחים חב"דים הנדרשים לברר יהדות על יוצאי מדינות חבר העמים ומזרח אירופה.
"כשהתחלנו לממש את הדרך שפיתחנו", נזכר הרב בארנבאום, "פגשתי ברב זאב ליטקה, חבר בית הדין של הפוסק הרב אשר ווייס (הרב ליטקה, תלמיד חכם מפורסם, נחשב כמומחה בולט בדיני אישות ויוחסין, והוא משמש כיום גם כמנהל מכון 'סימנים'. מ"ק), והוא שכנע אותי שלא די בכך שאני מתעסק בבירור יהדות גם באמצעות גנטיקה אלא חובה עליי בנוסף להנחיל זאת לכלל ישראל, לכל מי שעוסק בתחום".
השניים הוציאו יחד לפני כחמש שנים את הספר "בירורי יהדות לאור מחקרים גנטיים". הם צועדים בו בכיוונים שונים מעט, אולם התשתית הבסיסית משותפת ואחת היא. הרב בארנבאום נוקט בגישה ההלכתית של 'סימן מובהק' ואילו הרב ליטקה בגישה של 'רוב'. שיתוף הפעולה של הרב בארנבאום עם מכונו של הרב ליטקה מתקיים היום באפיקים שונים בכל ימות השנה.
תשובה למסתייגים
כדי לצלול מעט יותר לתחום הרחב ולהעניק הצצה לעבודה הנדרשת בבירור יהדות, משתף הרב בארנבאום במקרה קלאסי שאירע לו לפני כמה שנים. "הגיע בן אדם ללא הוכחות שאימא שלו במקורה יהודייה. במסמכים שהביא הופיע שאימא שלו מאומצת. האימא אומצה בגיל שנתיים או שלוש לאחר שנמצאה בתחנת רכבת באזור מערב רוסיה. זה היה בימי תחילת מלחמת העולם השנייה ואנשים רבים באותה תקופה – ובתוכם לא מעט יהודים - ברחו מזרחה, עמוק אל תוך רוסיה, והצליחו לשרוד. הוריה של אותה אימא גם ניסו לברוח אולם נהרגו בעקבות פצצות שהומטרו על הרכבת שבה נסעו. בתם הקטנה נותרה בחיים, ונמצאה כאמור בתחנת הרכבת.
"את האימא מצאו יחד עם כמה מסמכים על זהותה, ומהם עלה כי שם משפחתה (לפני האימוץ) היה פרידמן. אלו כל הנתונים שהיו בידינו. כעת, מה הסיכוי שהיא יהודייה? השם פרידמן מוכיח בסבירות גבוהה מאוד שאבא שלה היה יהודי, והסיכויים שהאימא גם יהודייה נמדדים לפי אחוזי ההתבוללות באותו מקום באותה תקופה. אם בבלרוס, האזור שבו נמצאו, אחוז ההתבוללות היה 20 או 30 אחוז אז הסיכוי שהיא יהודייה הוא כ-70 או 80 אחוז. האם המידע הזה מספיק כדי לקבוע את יהדותה ולהתיר את צאצאיה לבוא בקהל? זאת שאלה הלכתית סבוכה ומורכבת. ודווקא במקרה כזה גנטיקה יכולה לפתור את השאלה באופן מכריע. באמת עשינו בדיקה וראינו מהתוצאות שהאימא שייכת לשושלת גנטית מובהקת שישנה רק אצל יהודים אשכנזים.
"בשורה התחתונה, אחרי תוצאות הבדיקה, ונוסף על כך ההסתברות הראשונית שכבר חישבנו מאחוזי ההתבוללות הלא רבים, יצא שיכולנו לאשר שהיא יהודייה בהסתברות גבוהה ביותר (של כמעט מאה אחוז, ומבחינה הלכתית הסיכוי המזערי הזה לגויות נחשב כאפסי ובטל)".
בתקופה האחרונה, עם התרחבות השימוש בגנטיקה לבירור יהדות, נשמעו קולות שונים שהביעו הסתייגות מהקו הזה. הסתייגות הלכתית וגם רעיונית והשקפתית. אני מציגים אותן בפני הרב בארנבאום, והוא - הודף את הביקורת.
"כל הטיעונים הללו נובעים או מאי הבנת הסוגיות ההלכתיות שעליהם בנויה כל מלאכת בירור היהדות", הוא אומר, "או מחוסר הכרות עם תחומי המדע הרלוונטיים לנושא שעליו המבקרים מביעים דעה. מדבריהם נראה שכל אותם מבקרים אינם מודעים למידת הדיוק ולרזולוציות הגבוהות שאליהן מגיעות היום בדיקות הגנטיות".
על הביקורת השקפתית משיב הרב בארנבאום בפשטות: "ישנם מאות ואלפי אנשים שבלי הבדיקות של הDNA- אין דרך להכריע בשאלת מוצאם, והגנטיקה היא הדרך היחידה לעזור לאותם אלפי נפשות יהודיות להצטרף לעמם. היום בארץ, לדוגמה, כאשר צריכים לזהות גופה מסוימת, נאמר של חייל שנהרג ר"ל בקרב, בשביל להתיר את אשתו - זיהוי שיש לו השלכות הלכתיות דרמטיות, מקובל על כולם שיש לסמוך על בדיקה גנטית. כאשר אירע אסון התאומים בניו יורק ונהרגו כמה עשרות יהודים שלא נותר מהם כל זכר מלבד שאריות מעטות שהכילו דגמי DNA - היה פסק מפורש של הגרז"ן גולדברג לסמוך על כך בשביל להתיר את נשותיהם.
"נכון שבשפה הלכתית צריך להגדיר באופן נכון ומדויק איך מתרגמים את תוצאות הבדיקות הגנטיות, אך במיוחד בשביל זה חיברנו את הספר. ולפי דעתי, הרבה פעמים - אף אם כי לא בכל הפעמים - בדיקה גנטית אינה נופלת מההגדרה ההלכתית של 'סימן מובהק' שכוחו גדול מאוד".
• בפרספקטיבה של כמה עשרות שנים קדימה, בצל התמורות המשמעותיות והמודרניזציה שחווה העולם, איך יראה בעתיד בירור יהדות? לגנטיקה מן הסתם יהיה משקל מכריע.
"בהחלט. כי אם עד לפני דור אחד או שניים ציון הלאום במסמכים, בברית המועצות לדוגמה, היה חובה, היום זה כבר לא ככה. וסביר מאוד להניח שעוד עשרים או חמישים שנה לא יוכלו להסתמך על מסמכים כלל, מפני שפשוט לא יהיו אז לאנשים מסמכים כל כך ישנים וכולם יצטרכו ליישר קו עם האפשרויות שמעניק לנו המחקר הגנטי.
מצד שני, חשוב לי להזהיר משימוש בגנטיקה ככלי יחיד שמכריע את כל הספקות, מבלי לברר היטב את כל יתר הממצאים שקיימים אצל הנבדק. כדי להגיע להחלטה נכונה ואמיתית חייבים לשקלל את מכלול הנתונים יחד עם הממצאים הגנטיים. בנוסף, גם התוצאות של הבדיקות הגנטיות אינן אחידות: פעמים שהבדיקה עשויה להכליל את הנבדק בתוך קבוצה גנטית גדולה שרובה המכריע הם יהודים, ופעמים עשוי שיימצא אצל הנבדק קוד גנטי שכמעט ולא נמצא כלל בעולם והמעט שנמצאו עם קוד גנטי זהה הם יהודים. אף ששתי התוצאות הללו נראות כחיוביות, לעניין היהדות יש ביניהן הבדל משמעותי. ומכלול השיקולים בבירור הגנטי-ההלכתי לא יהיה שווה בשני המקרים אלו.
"ראוי להדגיש עוד נקודה עקרונית נוספת: על פי הממצאים הגנטיים לעולם לא ניתן לשלול יהדות ממי שמוחזק כיהודי על פי הלכה, גם אם יתברר שקוד הגנטי שאותו הוא נושא נפוץ מאוד באוכלוסייה הנוכרית, ואינו מצוי כלל אצל יהודים. וזאת מפני שאין סתירה אמיתית בין חזקתו הבסיסית למסקנות הגנטיות, מפני שתיתכן אפשרות שאותו אדם הוא צאצא לסבתא באחד הדורות שלפנינו שהתגיירה. ולכן אין בכוחה של הבדיקה להטיל שום דופי בחזקת יהדותו של מי שבאמת מוחזק כיהודי על פי קריטריונים ההלכתיים".