מספר ימים לאחר ל"ג בעומר, נדמה כי הקריסה במירון הייתה צפויה והתרחשותה הייתה כמעט בלתי נמנעת, לפחות על פי האנשים שמכירים את מירון מקרוב, זאת למרות סכומי העתק שהושקעו מצד מדינת ישראל באירוע, ומינוי פרויקטור מיוחד להילולא לפני קצת יותר משלושה חודשים.
למרות החשיבות הרבה של נושא הבטיחות, נדמה כי יש מי שלקחו את מסקנות הביניים של ועדת החקירה הממלכתית, למקומות קיצוניים מידי, תוך שימוש באסון הנורא, ומבלי להבין את רגשות הציבור שברובו המוחלט היה בעד לבצע שינויים הקשורים לבטיחות בציון רשב"י - אך לא בצורה שכזאת ללא התחשבות במנהג המקום, ובכך הפכו את המקום הקדוש לזירת התגוששות במקום להילולא שמחה ומסורתית.
הסיבה לקריסה היא לא רק ההתנהלות בשטח ביום ההילולא, אלא מסתבר שהדרך לקריסה הגדולה הייתה רצופה בשרשרת טעויות קריטיות שהתבצעו מספר חודשים לפני ההילולא, ואשר המשיכו להתרחש למרות התראות חוזרות ונשנות מצד אנשי מירון, ואף מצד אישי ציבור שחששו בדיוק ממה שקרה בסופו של דבר.
'כיכר השבת' עם כל הסיבות לקריסה ולאכזבה הגדולה של עשרות האלפים.
בורות וחוסר היכרות
הסיבה הראשונה לקריסה התחילה כבר מספר חודשים לפני ההילולא, עם מינויו של הפרויקטור צביקי טסלר, שמונה ע"י משרד הדתות ומי שכיהן אז כשר לשירותי דת, מתן כהנא.
טסלר, איש קבוצת יבנה, שלא היה לו שום מושג במירון ובתחושה שרשב"י מעורר אצל מאות האלפים, עשה רושם לאורך כל הדרך של אדם נחמד שמוכן לשמוע הכול, כאשר בנוסף הוא הקיף עצמו בסביבת יועצים שחלקם שייכים לעולים למירון בערך כמו שיואליש קרויס שייך לאירועים הממלכתיים בהר הרצל.
כדי להמחיש את הבורות של הפרויקטור, סיפר לי גורם שנכח בסיור שהתקיים במירון, על גג ציון רשב"י, מספר ימים לפני ל"ג בעומר, יחד עם הפרויקטור שהבחין כי על גג הציון ישנן שתי אבוקות. הפרויקטור פנה לסובבים אותו ושאל אותם: מדוע ישנם שתי אבוקות בזמן שסוכם על הדלקה אחת בלבד?
על פי הגורם, אחד הנוכחים שהופתע מאד לשמע השאלה נאלץ להסביר לפרויקטור כי על גג הציון קיימות שתי אבוקות בדרך קבע, האחת של רשב"י והשנייה של התנא רבי אלעזר, בנו של רשב"י, מבלי קשר בכלל להדלקה כזאת או אחרת, סיפור שמראה יותר מכל דבר אחר על חוסר ההבנה וההיכרות של מר טסלר עם המקום שנקרא מירון וציון רשב"י.
הרס ללא פיתוח
"63 מבנים בלתי חוקיים נהרסו בחודשים האחרונים במירון ע"י אגף האכיפה במנהל מקרקעי ישראל", כך דיווחו אתרי החדשות, בליווי תמונות פומפוזיות של באגרים ומכונות הריסה שלא הותירו שום מבנה במירון ללא טיפול.
במשך החודשים שאחרי האסון הכבד, כולם התעסקו בהריסה. הריסת הטריבונות שהיו הדבר הבטוח ביותר במירון, שנבנו ע"י מדינת ישראל ושאף נבדקו ע"י מהנדסי הבטיחות של המרכז הארצי למקומות הקדושים.
הריסת שבילים ומדרגות, הריסת מבני הכנסת אורחים, ואפילו הריסת גשר הכהנים והרס מבנה שהיה מוכר לכולם כ'היכל התורה' במעלה ההר.
בכל אותם חודשים, מרבית הציבור החרדי גיבה את הרשויות, תוך תמיכה בלתי מסויגת בהריסות, בתקווה שהנה - הר מירון יראה אחרת וציון רשב"י יהפוך למקום בטוח יותר עם אפשרויות מגוונות לטובת המתפללים, אך כמובן שזה לא קרה.
אט אט התברר כי הרשויות עסקו רק בלהרוס ובלתעד את ההריסות, וכמובן איך לא, בלצאת בכותרות בתקשורת על הסרת מפגעים בשטח ההר, בזמן שמפגעים רבים לא הוסרו, וכמובן לא הוכשר שום שטח חדש לטובת מאות אלפי הבאים למירון.
בחירת אנשים ללא ניסיון
הזכרנו קודם את בחירת היועצים שסבבו את הפרויקטור בחודשים שלאחר מינויו לתפקיד, כאשר חלקם לא הצליחו להשפיע ולהביא לקיומו של מתווה הגיוני ומתאים להילולה.
עם כל הכבוד ליועצים שעסקו לאורך כל הדרך בהכנות להילולא, בתדרוכים לכלי התקשורת, ובפגישות עם כלל הגורמים, כולל עם הגורמים בעדה החרדית - מסתבר כי מדובר בחבורה שלא הכירה את צרכי ההילולא, והם ראו לנגד עיניהם רק דבר אחד, שלא יקרה חלילה אסון במהלך ההילולא, מטרה ראויה בהחלט, ולהסביר לאנשים את המתווה.
אמנם בפועל, במטה ההסברה הצליחו להנחיל לציבור את עיקרי המתווה ולהביא לכך שלמעלה מ-90% מהציבור שכן הצליח לעלות להר, ירד ממנו כעבור כשלוש שעות בלבד - אבל הדבר לא מנע מהגורמים האחראים, לתקוע מקלות בגלגלי המתווה, עד לקריסתו, כצפוי.
אגב, חלק מבעלי האינטרסים אף דאגו להטיל רפש על קהילת חסידי קרלין מספר ימים קודם להילולא בכותרות שקריות בתקשורת כאילו הקהילה לא למדה לקח לאחר האסון הכבד בחג השבועות, כל זה רק בשל בקשה לגיטימית של הקהילה לקיים אירוע במתחם בני עקיבא, ושום דבר לא הפריע להם להשתמש כעת בקהילה ובאדמו"ר שלה לצרכיהם.
תכנון לקוי
שלב נוסף וקריטי להצלחת ההילולא הוא נושא התכנון. כבר בוועדת החקירה לחקר האסון ציינו זאת חברי הוועדה, ואף נזפו בעדים שונים כשהבינו, חודשים ספורים לפני ל"ג בעומר, שההכנות בשטח מתנהלים בקצב איטי.
במסגרת התכנון הלקוי, לא הוכשרו חניונים מתאימים לשהייה ולוויסות הקהל, מה שגרם לסבל רב בקרב עשרות אלפי נוסעים שנאלצו להמתין כשהם נעולים בתוך האוטובוסים, בחניונים חשוכים, ללא אפשרות לקנות אוכל ושתיה, רק כי הוחלט בחפ"ק המרכזי לעצור את העלייה להר.
בחניונים אחרים שבהם כן הותקנו תאורה לילית, נאלצו נוסעים רבים שנזקקו לעשיית צרכיהם להמתין במשך מספר שעות, משום שאף אחד לא חשב עליהם במסגרת התכנון המוקדם, אלא רק על הכרטיס שהיה או לא היה ברשותם, ועל ההגבלה של השהייה בהר למשך 4 שעות, צעד שהתברר בסופו של דבר כבלתי ניתן לאכיפה או ליישום.
יצוין כי היו גורמים שונים במספר ארגוני חסד והכנסות אורחים שרצו מאד להקים עמדות חלוקה של אוכל ושתיה בחניונים, אך במסגרת הקשיים שהוערמו על ההילולא הם סורבו בתוקף. למה? ככה!
חלק נוסף שניכר היה כלקוי במיוחד, אלו אוהלי התפילה שנבנו בחצר הציון, בשטח שמוכר לכולם ברחבת תולדות אהרן, שם נבנה אוהל לטובת האלפים, ללא מיזוג אוויר, וללא מספר מספק של מקומות ישיבה, מה שגרם לאלפי המתפללים שיצאו בסרט נע מהציון לעמוד תחת השמש הקופחת, ללא שום אפשרות אחרת.
אוהל נוסף שנבנה לטובת הנשים במפלס הצמוד והמרוחק מאד, נבנה גם כן בצורה דומה, מה שגרם לאלפי מתפללות להישאר סביב הציון ולעמוד תחת השמש ממש, יחד עם ילדיהם הקטנים.
הגבלת קהל
בנושא הגבלת הקהל טענו הגורמים בקרב המשטרה והפרויקטור כי המספר הוגבל במסקנות הביניים של הוועדה ל-16,000 חוגגים בו זמנית על ההר, מספר שהתברר לאחר מכן שנחתך בכמעט 50% מסיבות שטרם מובנות וסותרות, כפי שחשף פרשן 'כיכר השבת' ישי כהן.
בפועל התברר כי ויסות הקהל נעשה בחלק גדול מהזמן ללא צורך, בזמן שההר עצמו והשטחים סביבו היו ריקים ממש, ובכך נגרם עוול של ממש לאלפים שהתעכבו בחניונים ללא סיבה, ואף נאלצו לעבור לאחר מכן מספר מחסומים בדרכם להר, כולל אלו שעלו בדרך מהדרין, שם הם נתקלו במחסום משטרתי, למרות שבשטח הציון היו עשרות בודדות של אנשים, מה שגרם לדוחק מיותר ללא סיבה.
בנוסף, יש את שטחי הענק סביב ההר ואף סביב המושב שהיו יכולים לאכלס עוד עשרות אלפי חוגגים, ובכך להוריד את מפלס הלחץ.
כפי הידוע, נעשו בשטח מאמצים רבים על מנת להכשיר את אותם שטחים, כאשר בשטח הצמוד לציון שמוכר לכלל הציבור כמתחם בני עקיבא, אף התקבל אישור עקרוני לקיים 'טישים' ואירועים למספר קהילות וחסידויות, אך בשל מחלוקת נקודתית על חציית ציר החירום, הוחלט בסופו של דבר להשאיר את השטח שגודלו הוא 36 דונם! ללא שימוש בימי ההילולא.
כאן המקום לציין כי מתחם בני עקיבא מכיל חמש כניסות ויציאות למתחם, כולל פתח מילוט שהוכשר לפני כשנתיים לבקשת המשטרה ומהנדס הבטיחות, כאשר השטח עצמו הוא פתוח ברובו, ויכול היה לאכלס עוד אלפי חוגגים רבים.
על פי גורם שהיה מעורב במשא ומתן, אנשי הבטיחות הסכימו פה אחד כי ניתן יהיה לעבור בציר החירום עד 1,500 איש, אך כשניסו להציע את האפשרות של מעבר מספר קבוצות של עד 1,500 איש, ובכך לאפשר ליותר אנשים לחגוג במתחם, התקבל סירוב מצד אנשי הפרויקטור והמשטרה, למרות שאת ההצעה קידם אחד מיועצי הבטיחות.
מאמץ נוסף נעשה ע"י המפיק יעקב חיים מילר שפעל רבות לטובת הכשרת שטחים סביב המושב, מתוך רצון לאפשר מצד אחד לעשרות אלפים לחגוג את ההילולא במירון, אך מצד שני לא בשטח הציון, ובכך להוריד מהעומס, אך למרות כל המאמצים, הנושא לא התקדם, ובכך פספסו הגורמים ובראשם הפרוייקטור הזדמנות פז להוכיח לציבור את הנכונות לאפשר אירועים במסגרת בטיחותית, מה שהוביל לתסכול ולזעם רב בקרב הקהילות.
חוסר רגישות
סיבה נוספת לקריסת המתווה מקורה בחוסר רגישות כלפי המתפללים וכלפי רשב"י והמקום הקדוש, דבר שמייצר הרבה מאד אי שקט וכעס בקרב המתפללים.
כך למשל מרגע בניית מסלול הנחש, הוכנסו למתחם הציון סדרנים ושוטרים גלויי ראש, אשר לא העלו בדעתם לחבוש כיפה, למרות הפצרות חוזרות ונשנות של מתפללים רבים.
בנוסף תועדו השוטרים כשהם אוכלים על קופסאות פלסטיק במקום שמיועד כולו לתפילות ולתחנונים, כאשר ממש בסמוך אליהם נקראו המתפללים לנוע בסרט נע, ללא עצירה, מה שאילץ אותם לשהות בציון הקדוש שניות ספורות, ללא אפשרות נגיעה בציון הקדוש, וזה הגביר עוד יותר את הכעס ואת ההרגשה הרעה.
ל'כיכר השבת' נודע על מקרה שמעיד יותר מכל על חוסר הרגישות של השוטרים בשטח. מדובר באברך תושב חו"ל שהגיע לישראל במיוחד להילולא יחד עם בנו בן ה-10, שהצטרף אליו לביקור בארה"ק לראשונה בחייו.
האברך שנכנס לציון בבוקר שלפני ההילולא, יצא ממסלול הנחש, ונעמד במדרגות אשר הובילו לאוהל התפילה ברחבת תולדות אהרן כדי להראות לבנו את השטח שסביבו, את ההרים, ואת מקום האסון בו נהרגו בשנה שעברה 45 בני אדם, כאשר לפתע החליט אחד השוטרים לדחוף אותו למטה בכוח, ולא לאפשר לו לעמוד במקום.
כשפנה האברך לשוטר והעיר לו על הדחיפה, הוא צעק לו בתגובה: "לכו לכו, אתם זבלים". לאחר מספר דקות כשהגיע לשטח מפקדו של השוטר, הוא התבטא לפני הקהל באומרו כי "אותו שוטר הוא השוטר הכי עדין שלי".
נוסף על כל אלו, מתפללות שהגיעו עם עגלות ילדים, לא הורשו להיכנס למתחם הציון עם העגלות, כל זאת כשאף אחד לא הודיע להן על כך מראש, מה שגרם לשמועה להתפשט בצורה שגויה כאש בשדה קוצים, כאילו המשטרה אינה מאפשרת הכנסת של עגלות ילדים לשטח ההר כלל.
פגיעה במסורת ההילולא
אחד הדברים שגרמו לזעם רב בקרב עשרות האלפים שעלו למירון בליל ההילולא ולאורך כל הלילה והבוקר, היא הפגיעה החמורה במסורת ובמנהגי ההילולא, פגיעה שהתבטאה השנה לראשונה בכך שלאחר מעמד ההדלקה המרכזית התזמורת כובתה.
על פי הידוע, התזמורת ומערכות ההגברה נשלטו ע"י המשטרה והחפ"ק המרכזי אשר החליטו ללא סיבה, ולמרות הפצרות חוזרות ונשנות של הציבור, לנתק את המערכת, ובכך הורים וילדים שעשו את כל הדרך כדי לחגוג את היום השמח בחייהם, נאלצו להתמודד עם עצב ועם שירת הקהל, כאילו מדובר בעוד אירוע ולא בהילולא דרשב"י - יום המסוגל לישועות באמצעות השמחה הקדושה.
בנוסף, מידי שנה נערכו ריקודים בחצר הציון על פי המסורת, אך השנה הוחלט על בניית מסלול הנחש שנבנה כבר מהכניסה, ולכן גם מי שחשב להעתיק את רחבת הריקודים למתחם באיאן, התבדה, כאשר לא ברור עד עכשיו מה הסיבה ומה רצו להשיג בכך מי שהחליטו על ניתוק התזמורת.
יצוין כי נושא חלוקת האוכל וה'ח"י רוטל' גם כן נפגע השנה קשות בשל ההחלטה שלא לאפשר חלוקת אוכל ברחבי ההר, במטרה לגרום לכמה שפחות אנשים להתעכב בשטח, אך כאמור אף אחד לא חשב על מקום חלופי, למרות שהונחו על השולחן ההפקה והפרויקטור אי אלו הצעות, מתוך מחשבה שהציבור יקבל את המצב כמו שהוא, מה שכידוע לא ממש קרה.
אי שימוש באנ"ש ככוח אדם
סיבה מרכזית נוספת לזעם של המתפללים ולחוסר השליטה בשטח של הרשויות נובעת מכך שלמרות דברים שנשמעו בחודשים האחרונים בוועדת החקירה, שום צד לא השכיל לעשות מאמצים להיעזר בסדרנים מאנ"ש, אשר להם יש את היכולת לשלוט בציבור המתפללים ולגרום להם להישמע להוראות.
כל מי שמכיר את מירון ורואה מי הם הדמויות הפועלות בשטח במסירות נפלאה כבר שנים רבות, החל ממשפחות קופרשטוק, פראנק ואנשין, ועד לגורמים כמו הרב משה הולצמן, הרב לודמיר, הרב קרליבך והרב שניצר, מבין שהסיכוי היחיד שכלל הציבור ישמעו להוראות מבלי לגרום מהומות, הוא באמצעות האנשים הללו.
לשם דוגמא, בערב לפני ההילולא הגיע כוח משטרה מיוחד שדרש להוציא את כל הריהוט ממתחם הציון. בשטח התעוררה מהומה שכללה צעקות ודחיפות, עד אשר הגיעו מספר בחורים מאנ"ש אשר עבדו באותה עת בקרבת הציון והגיעו להסכמה עם השוטרים שיעזבו את המקום, ובתמורה הריהוט יועמס על משאית בתוך חצי שעה, מה שכמובן קרה, ללא מהומות ובצורה נינוחה, מבלי להפריע למתפללים.
כאן המקום לחשוף כי על פי גורם שהיה מעורב בנושא, אכן היתה פניה מצד גורמים בהפקה, שפנו ואף ישבו עם חלק מהאנשים הנ"ל בכדי לנסות ולהעביר אליהם את האחריות על ציון רשב"י, אך לאחר שהגיעו לנושא התקצוב, נאמר להם כי אין מספיק כסף עבור הנושא, וכך הובאו סדרנים ערבים בליווי שוטרים, שכרגיל לא ידעו להעביר את המסר בצורה הנכונה, וכך נסללה דרך נוספת לקריסת המתווה ע"י הזעם של המתפללים.
סוף דבר
כולנו תקווה שוועדת החקירה הממלכתית, הרשויות, המשטרה, הפרויקטור, המועצה, וכל הנוגעים בדבר יבינו כי למרות האסון הכבד, ולצד הדרישה והחובה לעמוד בכללי הבטיחות, עם ישראל אינו מוכן לוותר על החגים, על המנהגים, על ההילולות ועל המסורת המסורה מדור דור.
אחרי ההבנה הבסיסית הזאת, מוטלת החובה על הרשויות לפעול ולעשות ככל יכולתם בכדי שהילולת רשב"י תשפ"ג תתקיים בצורה המיטבית, ולא כפי שרצו שהיא תתקיים, (או שלא תתקיים) השנה באמצעות קמפיין הפחדה, ותיעודים של זינזאנות משטרה במעלה הר מירון.