לרגל הילולת הרשב"י יצאנו להתחקות אחר מסתורי הופעתו של ספר הזוהר ששינה את פני היהדות במאות השנים שמאז הופעתו הפומבית לראשונה לפני כ-736 שנה ה' אלפים מ"ו שנים לבריאת העולם (1286 לסה"נ).
על פי המסורת המקובלת כיום על רוב ככל שלומי אמוני ישראל, מקורו של ספר הזוהר הוא גילוי של רשב"י וחבורתו במסורת שהתגלגלה בעל פה או בכתבים סודיים עד שהתפרסמה לרבים בספרד של ימי הביניים. כך גם על פי התיאור של ספר הזוהר עצמו, המתאר את הגילוי שזכה לו רשב"י.
אך כמו במקרים אחרים, קמו מערערים על הייחוס של ספר הזוהר לרשב"י. באופן מפתיע, לא די בכך שחוקרים מודרניים המפקפקים תדיר במסורות מקודשות לעם ישראל, חלקו על מקור הזוהר, מסתבר שהפולמוס על מקורו התקיים בקרב גדולי חכמי ישראל במשך הדורות.
המחלוקת על תורת הנסתר
בטרם ניגש לגוף המחלוקת, ראוי להבהיר קצרות את ההבדל בין חכמת הקבלה או חכמת האמת, דהיינו כלל תורת המסתורין היהודית, ובין ספר הזוהר עצמו. חשוב לציין כי תורת הקבלה מובאת בכתובים זמן רב טרם הופעתו הפומבית של ספר הזוהר.
כשם שמקובל על כל יהודי מאמין כי מלבד התורה שבכתב נמסרה למשה מסיני תורה שבעל פה, כך מקובל שמלבד התורה ה'נגלית' ישנה תורת הנסתר, אשר כשמה כן היא נסתרת מעיני זרים.
על מהותה של תורת הנסתר התחולל ויכוח, הרמב"ם [1]פירש מושגים קבליים כגון "הפרדס", "מעשה מרכבה ומעשה בראשית" כהבנת מדעי הטבע, או סודות הבריאה במובן הפילוסופי שלהם, כך גם לגבי מהותה של תורת האמת אליה התייחס הרמב"ם במורה נבוכים, לא כתורת הקבלה אלא כחקירה פילוסופית של טעמי המצוות, תוך שהוא רומז לכך שיש מצוות שטעמם האמיתי שונה מן המקובל לחשוב.
כלומר הרמב"ם איננו מתייחס בשום שלב לתורת הקבלה כפי שתפסוה מקובלים בני זמנו -כגון הרמב"ן והראב"ד- וכמובן שאיננו מזכיר את ספר הזוהר או ספרות קבלית אחרת.
לעומתו, המקובלים בני דורו של הרמב"ם עסקו בתורת הנסתר, הם כינו אותה בדרך כלל 'תורת האמת' כשהם מכוונים לרובד נסתר בתורה שבעל פה העוסק בהתגלות ה' בעולם ובסודות התורה. אמנם הם אינם מזכירים את ספר הזוהר שכאמור התפרסם מאוחר יותר, אך תפיסתם את מושגי הקבלה והנסתר שונה בתכלית מתפיסת הרמב"ם.
הדבר בא לידי ביטוי חריף בדברי הגר"א, הרמ"א מצטט תפיסתו של הרמב"ם לגבי מהותה של תורת הסוד או הפרדס, על כך כותב הגר"א בביאורו [2]"..אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם..", כלומר, במחלוקת בין הרמב"ם וסיעתו למקובלים ה'רגילים', נוקט הגר"א כפי התפיסה המקובלת כיום, ושולל את דעת הרמב"ם.
אם למדנו שתורת הנסתר/האמת/הסוד/הקבלה, קדמה לגילוי הזוהר, כעת נחזור לעסוק במחלוקת על מקור 'הזוהר' עצמו.
רבי משה די-ליאון – מגלה או יוצר?
רבי משה ליאון חי ופעל בקסטיליה שבספרד בתחילת האלף השישי, מלבד היותו תלמיד חכם בנגלה היה רבי משה תלמידם של מקובלים מפורסמים בני זמנו.
כאלף שנים מבדילים בין תקופת רשב"י ובין רבי משה די לאון, היכן היה ספר הזוהר באותן שנים? מדוע שמו לא מוכר ומוזכר, כמו גם תכנים מתוכו, בזמן שספרי קבלה אחרים (כגון ספר יצירה, וספרות ההיכלות) כבר מוכרים ומוזכרים בקרב יודעי ח"ן, האם בגלל מידת הסודיות שאפפה אותו ואת הלומדים בו, או שמא זהו סימן שרק עתה חובר?
ובכן, אין חולק על כך שתחילת הופעת ספר הזוהר בעולם כרוכה בשמו של רבי משה ויצאה מתחת ידו, אך קיימות גרסאות שונות בקשר למקור הזוהר.
א. כאמור, גישת רבי משה די לאון כמו גם הזוהר המעיד על עצמו, לפיו כולו נמסר או נכתב בצנעה איש מפי איש והגיע מרשב"י ועד לרבי משה שפרסם אותו משיקוליו. בגישה זו נקטו רוב חכמי ישראל במשך הדורות, והיא המקובלת כיום על רוב לומדי הזוהר בעולם היהודי.
ב. גישת רבי אליהו דילמדיגו ואחרים הטוענים שאין לייחס את הזוהר לרשב"י אך גם לא לרבי משה די ליאון, אלא לתקופה קדומה יותר כ-100 שנה לפני רבי משה די לאון.
ג. גישת החתם סופר, [3]רבי יעקב עמדין ואחרים[4] הסוברים כי אמנם קיים בספר הזוהר גרעין אמיתי המכונה "מדרשי רשב"י" ונכתב בתקופתו, אך נוספו בו חלקים רבים או מועטים במשך הדורות (אולי ע"י רבי משה די-לאון בעצמו). גישה דומה נמצאה גם בכתבי [5]הנודע ביהודה.
ד. גישה חמורה יותר מצויה אצל ר' אריה די מודינה, שטען כי ספר הזוהר "הוא חבור חדש ולא מקובל, ואינו מרשב"י ולא מתלמידיו, רק המצאת איזה אחד מן האחרונים", אחרי גישה זו נמשכה גם תנועת "דור דעה" התימנית, המוכרים כ'דרדעים', ומנהיגה הרב יחיא קאפח - מחשובי רבני תימן, קרא לשוב לגישת הרמב"ם ולהתעלם -לא רק מן הזוהר- אלא מן המסורת הקבלית כליל.
מה גילה רבי יצחק דמן עכו?
מסתבר שמקור מוצאו של הזוהר הוטל בספק שנים ספורות לאחר צאתו, לשם בירור האמת יצא לספרד רבי יצחק דמן עכו -תלמידו של הרמב"ן- בשנת ה'ס"א (1301) כ-15 שנה בלבד לאחר פרסומו של הזוהר, במטרה לחקור את מקורו של הזוהר.
וכך מספר רבי יצחק דמן עכו בחיבורו 'דברי הימים':
מפני שראיתי כי דבריו [=של ספר הזוהר] מופלאים, ישאבו ממקור העליון המעיין המשפיע ... רדפתי אחר רבי משה די ליאון ... ואשאלה את התלמידים הנמצאים בידם דברים גדולים ממנו: מאין בא להם סודות מופלאים מקובלים מפה אל פה אשר לא ניתנו ליכתב ונמצאו שם מבוארים לכל קורא ספר? ... ולא מצאתי תשובותיהם על שאלתי זאת מכוונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
רבי יצחק דמן עכו מביא בעדותו את הגרסאות ששמע במסעו לגבי מקורו של הזוהר.
האחת, הספר עבר מדור לדור והגיע לידיו של הרמב"ן ששלח את הספר מארץ ישראל לבנו בקטלוניה, אך הוא לא הגיע ליעדו אלא לידיו של רבי משה די ליאון.
השנייה, רבי משה די ליאון כתב את הספר 'בשם הכותב'. כלומר בסוג של גילוי רוח הקודש.
גרסה שלישית טענה שרבי משה די ליאון כתב את הספר מלבו: "ולמען יקח בהם מחיר גדול כסף וזהב רב, תולה דבריו באשלי רברבי, ואמר מתוך הספר אשר חיבר רשב"י ורבי אלעזר בנו וחבריו אני מעתיק להם דברים אלו".
רבי יצחק דמן עכו הגיע לספרד והצליח לפגוש את רבי משה די ליאון, שנשבע בפניו:
"כה יעשה לי אלוקים וכה יוסיף אם לא הספר הקדמון אשר חיבר רשב"י אשר הוא היום בביתי במדינת אשביליא היא אוילה, בבואך אליי שם אראך".
כלומר רבי משה די לאון לא היה בביתו באותה שעה, אבל מבטיח להראות לרבי יצחק את כתב היד המקורי של הזוהר מהרשב"י כשיגיע חזרה לעירו. למרבה הצער רבי משה די לאון נפטר מחוץ לעירו, ורבי יצחק לא מספיק להגיע ולראות את כתב היד המקורי כפי שהובטח לו.
לאחר מכן רבי יצחק דמן עכו מגיע לעירו של רבי משה די ליאון, ופוגש שם חכם זקן בשם רבי דוד דין קורפו, הטוען שאשתו של רבי משה די ליאון העידה בפניו שבעלה כתב את הספר בעצמו, וכה דבריה:
"כה יעשה לי אלוקים וכה יוסיף אם מעולם ספר זה היה עם אישי, אבל מראשו ולבו מדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב. ואומרה לו בראותי אותו כותב מבלעדי דבר לפניו: מדוע תאמר שאתה מעתיק מספר ואתה אין לך ספר רק מראשך אתה כותב, הלוא נאה לך לאמר כי משכלך אתה כותב ויותר כבוד יהיה לך. ויען אליי ויאמר: אילו אודיע להם סודי זה שמשכלי אני כותב לא ישגיחו בדבריי ולא ייתנו בעבורם פרוטה, כי יאמרו כי מלבו הוא בודה אותם, אבל עתה כאשר ישמעו שמתוך ספר הזוהר אשר חיבר רשב"י ברוח הקודש אני מעתיקם, יקנו אותם בדמים יקרים כאשר עינייך רואות."
כלומר רעייתו של רבי משה די לאון העידה עליו שכתב את הספר מליבו, אך תלה את הדברים ברשב"י בכדי שיקנו ממנו את הספר.
אך בכך לא תמה הסאגה כי במפגש עם חכם ספרדי אחר אמר החכם לרבי יצחק:
"דע והאמן כי ספר הזוהר אשר חיבר רשב"י היה בידו של רבי משה זה, וממנו יעתיק וייתן לאשר טוב בעיניו"
אותו חכם נתן ראיה לדבריו והעיד כי אכן היה לרבי משה די לאון עותק סודי של ספר הזוהר. תלמידים נוספים טענו בפני רבי יצחק, שלרבי משה די ליאון היה עותק מקורי של ספר הזוהר, הם הסבירו את גרסת רעייתו של רבי משה -שטענה כי בדה מליבו את הזוהר- בכך שהיא חוששת לגלות את האמת המרה.. היא מכרה את העותק המקורי של הזוהר בסכום זניח מכיוון שלא הכירה בערכו ונזקקה לסכום כסף פעוט.
בכך מסתיים התיאור הקטוע של המסע בעקבות ספר הזוהר, לצערנו, -כמו העותק המקורי של הזוהר- המשך המסע שתואר בספרו של רבי יצחק דמן עכו, אבד.
כסיכום לדיון בסוגיה זו כדאי לציין שכיום קיימת הסכמה רחבה, אפילו בקרב חוקרים חיצוניים, שלא יתכן שאדם אחד מופלא ככל שיהיה יכתוב לבדו יצירה אדירה ועמוקה כמו ספר "הזוהר" כך שגם ההשערה "המודרנית" במחקר מודה כי דרושה חבורת מקובלים בעלת שיעור קומה חריג לכתיבת חיבור כדוגמת "הזוהר".
נחתום בפיוט המקובל בכלל ישראל "תורתו מגן לנו, היא מאירת עיננו, הוא ימליץ טוב בעדינו".
- התנצלות הכותב: בשורות אלו נעשה ניסיון להסביר ולפשט נושאים עמוקים מני-ים, ואיתי משוגתי תלין. הערות ותיקונים יתקבלו בברכה בכתובת האימייל elid@kikar.co.il
[1] משנה תורה, הלכות יסודי התורה ד׳
[2] ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה רמ״ו
[3] ואני אומר, מבואר הדבר למי שרגיל בספר הזוהר שהרשב"י לא כתב כל הדברים שבו, אך כלול ובלול הוא מכמה חיבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם (ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא), כמעט אין לי ספק בדבר זה. וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל, רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו, ואוכל להכריח ולהוכיח זה בס"ד במופתים חותכים, ואשמת המעתיקים היא. וכבר חיברתי בע"ה על זה חיבור מיוחד קראתיו מטפחת ספרים, ות"ל כבר יצא לאור עולם.היעב"ץ בספרו מור וקציעה (סי' כ''ה)
[4] אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה (=דף) אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר... ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלוהי ר' שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא (=חותמת) דרשב"י ועזקתיה (=עוד סוג של חותמת) חתום עליה, ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן, שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראים שהם אחר רשב"י שנים רבות במספר, והארכתי בזה במקום אחר מפי סופרים ומפי ספרים כמבואר בס' (=בספר) מטפחת להגאון מו"ה יעב"ץ זצלל"ה שגזר אומר שחלו בו ידיים מזייפים וחשד את החכם ר' משה דיליון יע"ש. ר' אלעזר פלקלס שו"ת תשובה מאהבה חלק א' סימן כ''ו
[5] והנה זה לא יכחישו כל בעלי הזוהר ובעלי כתבי האר"י, שאין הזוהר מקובל ביד האומה הישראלית דור אחר דור איש מפי איש ... ואיך נסמוך על כתובים הנמצאים כמה מאות שנה אחר מיתת רשב"י, ולאו רשב"י חתום על דבר ודבר, ואם הרבה דברים יצאו ממנו מי יודע כמה נתוספו עליהם, ואפילו באותן שיצאו ממנו מי יודע אם לא נשתבשו". דרושי הצל"ח, דרשה כ"ה (הוצאה מיוחדת לא מצונזרת ע"י פרופ' מעוז כהנא ומיכאל סילבר)