מרן הגר"ע יוסף זצ"ל סיפר למקורביו שהחזיק בעבר בביתו את ספר 'שושנת יעקב', שעוסק בחוכמת הפרצוף וקריאה בכף היד ע"פ תורת הקבלה, עד שגדלו בניו והוציאו מביתו "כי היכי דלא נגררו אבתרייהו".[1]
לא רק ספר 'שושנת יעקב' הגר"ע יוסף זצוק"ל סילק מביתו. היה עוד ספר. המדובר בספר 'מלחמות ה'' למארי יחיא קאפח שע"פ עדות בנו הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף, מרן הגר"ע יוסף עיין בו מתחת השולחן, כי הוא לא רצה שבניו יראוהו מעיין בספר שטוען שספר הזוהר הוא עבודה זרה.
בנו הגאון רבי יצחק הסביר ונימק שאביו מרן הגר"ע יוסף לקח את הספר כדי לראות את הטענות שלו, כדי שידע מה להשיב להם, ולאחר מכן, החזיר את הספר לבעליו[2].
לגבי ספר "שושנת יעקב" הביא הגאון רבי יעקב ששון נכדו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, שהיה מעשה שגאון ירושלמי מסוים לאחר עיון בו היה: "ממש מהפך עניני הטבע כרצונו, ומכח עצותיו וברכותיו הצליחו כמה בני אדם בעסקיהם באופן פלאי".
כמה ראשי ישיבות בקשו ממרן הגר"ע יוסף שיצא נגד אותו רב: "מפני שלטענתם הלה עוסק בכשפים וכיוצא בזה". סוף המעשה שמרן הגר"ע יוסף קיבל את אותו גאון בביתו, ולא יצא נגדו.
ספר "מלחמות ה'" הוא יצירתו של מארי יחיא קאפח שהלך בדרכו של הרמב"ם, רס"ג ורבנו בחיי, וכל חייו נלחם באמונות טפלות רבות כגון: שדים, לחשים וקמיעות וראה בהם עבודה זרה (לדבריו כמובן).
מארי יחיא קפאח לא התעסק רק בחרמות נגד ספר הזוהר, אלא תירגם ספרי ראשונים שעד זמנו לא ראו אור.
יש לציין שהדרדעים (תלמידי מארי יחיא קאפח) הוקעו בידי חלק מגדולי ישראל, וחלק מרבני ירושלים הוציאו כרוז תקיף ביותר שכלל את המילים: "אנחנו החתומים מטה חכמי ורבני עיה"ק ירושלים תובב"א בשומעינו את השערורייה אשר נעשתה בארץ תימן כי יצאו אנשים בני בליעל לחפור בורות נשברים ועשבו מקור מים חיים וידיחו בני עירם ויכו בלב התמימים הנאמנים לד' ולתורתו הקדושה ויפערו פיהם לדבר סרה על ספר הזוהר הקדוש ולהתנא האלוקי הקדוש רשב"י זי"ע ועל ספרי המקובלים שהתפרסמו ונתקבלו בכל תפוצות ישראל".
אלות, קללות, חרמות נידוין שמתות מטטרון וסנדלפון כנגד הכופרים בתורת הקבלה
בהמשך כתב החרם, נכתבו מילים חריפות והדרדעים נודו ושומתו: "על דעת המקום ועל דעת הקהל הקדוש בספר התורה הזה בשש מאות ושלש עשרה מצות הכתובות בו בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקלל אלישע את הנערים... ובכל האלות והקללות והחרמות והנידוין והשמתות שנעשו מימות משה רבינו ע"ה ועד עכשיו בשם אכתריאל י"ה ה' צבאות בשם מיכאל השר הגדול בשם מטטרון ששמו כשם רבו סנדלפון הקושר קשרים.. בשם הגלגלים והאופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכו'...".
יחס הגר"ע יוסף לכופרים ב'זוהר הקדוש' לאדונינו רשב"י
הגאון רבי יצחק יוסף בשיעורו השבועי במוצ"ש[3] סיפר על נכדו של מארי יחיא קאפח רבי יוסף, שאביו הגר"ע יוסף זצוק"ל טרם ישיבתו עמו בבית הדין הרבני שאל את חכם עזרא עטיה, האם מותר לשבת אתו, כי אומרים שהוא דרדעי, ואם כן, הרי הוא כמו אפיקורס. וענה לו חכם עזרא, שהרי רבי יוסף קפאח נשבע אצל הראשון לציון רבי בן-ציון מאיר חי עוּזיאל, שהוא אינו דרדעי.
לגבי הטענה שדרדעי הוא 'כמו אפיקורס'/'וגם זה נקרא אפיקורסות' (כפי לשונו של עורך עלון 'השיעור השבועי' של שיעורו של הגר"י יוסף[4]).מעניין מאוד לקרוא בשו"ת 'מעין אומר'[5] להגאון רבי יהודה נקי, משמשו של הגר"ע יוסף, שכתב ששאל את מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל לגבי סופר סת"ם דרדעי, האם דינו ככופר, שהרי הוא כופר בדבר אחד מהתורה?
וענה מרן הגר"ע יוסף שקשה לומר כן, שהרי הזוהר היה גנוז שנים רבות, ואחר שנמצא הם מצאו בו כל מיני קושיות, שלדעתם, מראה סתירה לנאמר בתורה, ולכך אי אפשר לדונם ככופרים. וכששמע מרן הגר"ע יוסף על פסק של רב אחד שצריך להרוס בית כנסת של דרדעים כדין עבודה זרה, הגיב מרן הגר"ע יוסף בזעזוע: "חס ושלום".
יש לציין שהגר"י יוסף בעניין אחר (שאין מקומו בבמה זו) כתב בחריפות כנגד אמינותו של שו"ת 'מעין אומר'[6].
בעניין רבי יוסף קפאח נכדו של מארי יחיא קפאח שטען שספר הזוהר הוא עבודה זרה, ענה מרן הגר"ע יוסף לאחר שנשאל האם רבי יוסף קאפח האמין בתורת הקבלה, וכתב בזה הלשון: "ענין האמונה מסור לשמים, כי ה' יראה ללבב, ואין אתנו יודע עד מה. לכן אין להשיב אם ר' פלוני מאמין בזוהר ובקבלה או לא. אבל ספרי הלכה שהוציא לאור או ספרים שתרגם, מותר לקרוא בהם ואין בזה שום חשש, וכך אני נוהג"[7].
הגאון רבי יעקב ששון נכדו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בספרו המרתק 'אביר הרועים'[8] כותב בשם אחד מתלמידי רבי יוסף קפאח שהיה מאמין בקבלה בכללותה, "אלא שהיו לו דעות בזה".
רבי יוסף קפאח נכדו של מארי יחיא קאפח זכה להיפטר במיתת נשיקה, ואמר למקורביו היום אני נפטר (ח"י תמוז תש"ס). פטירתו הייתה באמצע שקדנותו על תלמודו, והניח את ראשו על ספרי הקודש, ונשמתו עלתה בסערה השמיימה, ועל צורת פטירתו התפעל ביותר מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל ואמר: "אין זו מיתה! זו נשיקה! יושב ועוסק בתורה!".
יש לציין שעד לפני מאתיים שנים, העולם היהודי סער בעקבות פולמוס קדמות הזוהר. היעב"ץ (והנודע ביהודה והחת"ם סופר ועוד גאונים הלכו בדרכו), פקפק בייחוס כל הזוהר לאדונינו רשב"י, וסבר שרוב רובו נכתב בידי תלמידיו, ותלמידי תלמידי תלמידי תלמידיו. לעומתם מרן החיד"א ובפרט אדונינו הגר"א סברו שספר הזוה"ק כולו מאדונינו רשב"י הקדוש.
•
[1] הובא בספר אביר הרועים לרבי יעקב ששון, ירושלים תשפ"א עמ' 87
[2] הובא בעלון השיעור השבועי מס' 326 פרשת שמות תשפ"ב עמ' 2 הערה 3
[3] הובא בעלון השיעור השבועי מס' 326 פרשת שמות תשפ"ב
[4] מס' 326 פרשת שמות תשפ"ב
[5] פרק ז עמ' שב
[6] וכך דבריו: "ומה שהביא מספר 'מעיין אומר' חלק י"ב, בדבר אשה חולת סרטון ל"ע, שהלכה למקובל ורוצה לטפל בה בדברים שהם איסורי דאורתייתא, ושם כתב בשם אאמו"ר להקל לאשה ל... ולעמוד כך לפני "מקובל". הנה נורא נוראות, והס מלהזכיר לתלות בוקי סריקי בגאון עולם נ"ע, ובודאי הגמור הוא שמרן זצ"ל מעולם לא אמר דבר זה, להתיר לאשה ל.... לפני "מקובל", ולא ניתן אפילו להעלות זאת על הדעת, וכ"ש שלא לכתבו על ספר, ומה שכתוב בספר 'מעיין אומר', הנה כמה פעמים פרסמתי שאין לסמוך על ספר זה, והוא עצמו כתב כן בהקדמתו שלא לסמוך על ספריו למעשה, והוא רק להגדיל תורה ולהאדירה וכו'. (הובא ב"ה ראשון לציון חלק אבן העזר סימן ו עמ' תד).
[7] הובא בספר אביר הרועים ח"ג עמ' 295 הערה רמז
[8] ח"ג עמ' 295 הערה רמז
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com