הגר"ש אלתר: "רבי חיים לא היה 'תמים'; הכיר יותר מכולנו"

בישיבת בין הזמנים המרכזית שבבית מדרש הגר"א ברמת בית שמש א', התקיים מעמד פתיחת לימוד "ישיבת בין הזמנים" שעל ידי איגוד בני הישיבות. כמסורת ישיבת בין הזמנים המרכזית, מוזמנים גדולי התורה לפתוח את חודש הלימוד המיוחד בדברי תורה ודברי התעוררות מעניינו של יום.

הפעם, הוזמן למקום ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר, שמסר במקום שיעור עיוני על דיני טבילה במקווה וקביעת זמן ומועד הטהרה בדברי הפוסקים. השיעור ודברי ההתעוררות שלאחריו הוקדשו לזכרו של גדול הדור מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל.

את המעמד כיבדו בהשתתפותם רבני העיר והאיזור, המרא דאתרא הגאון רבי נתן קופשיץ, הגאון רבי אלימלך קורנפלד רב קהילת הגר"א, הגאון רבי אליעזר מרגליות רב קהילת שערי תפילה, הגאון רבי אריה מרדכי יודלביץ רב קהילת מבקשי השם ובית אברהם.

"הוא לימד אותנו איך לחיות, והיה ר' חיים כשמו, התורה היא לא חמצן לחיים, אלא עצם החיים" – אמר ראש הישיבה בשם גדולי הדורות, "למרות שאנחנו לא במדריגה כזו, אבל צריך לדעת שהיה לנו כאן יהודי כזה שאצלו זמן ובין הזמנים לא היו קיימים, והכל היה מקשה אחת של תורה, כי זה עצם החיים, ובחיים עצמם אין הפסק".

הגר"ש המשיך ואמר: "כל החיים זה רכבת בלתי פוסקת שצריך לחטוף ולתפוס ממנה הזדמנויות של תורה ומצוות. ועם המבט הזה – המבט הנכון על החיים – כבר אין עייפות ועצלות, אלא רצים אחרי כל רגע. הספדים ודברי שבח אינם העיקר, אלא לדבוק בו ובדרכיו, לימוד בדברי תורתו זה הקשר העיקרי עמו".

גם בשבוע הקודם, בישיבת "דרך אמונה" בעיר לוד שבראשות חתנו של מרן זצוק"ל, הגאון רבי זליג ברוורמן, נשא ראש הישיבה הגר"ש אלתר מספד נרגש ואמר בתוך הדברים במעמד ראשי הישיבה ותלמידיה כי "יש אומרים על רבי חיים שהוא היה תמים, אחרים אומרים שהוא לא היה תמים, אך דבר אחד ברור: היה חכם יותר מכולם. הוא אולי לא הכיר את רחובות בני ברק, ולא ידע מי נשיא ארצות הברית ומי ראש הממשלה, אבל הוא ידע בהחלט איך לחיות".

קודם לכן נשא דברים הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שעורר את התלמידים לאהבת תורה והתמדה בדרכו של רבי חיים. לאחר מכן עמד ראש הישיבה הגר"ש אלתר על כוחו של רבי חיים שידע לנצל כל רגע בחייו.

"הגר"ח נהג לערוך סיומים", אמר ראש הישיבה, "וב'סיום' אומרים 'אנו רצים והם רצים'. על רבי חיים יכלו לתקן תפילה מיוחדת 'אנו חיים והם חיים'. הוא חי חיים אחרים ממה שכולם חיים. הוא ידע מה המשמעות של לחיות, לנצל, לחטוף את הרגע שלא יחזור. זה המשמעות של חיים. אנשים חיים תשעים, מאה שנה, יש אפילו שיא של 118 שנה, אבל איזה משמעות יש לחיים האלו? רבי חיים היה כשמו כן הוא, רבי לחיים, רבי שמלמד איך לחיות.

"אנחנו צריכים להחליף משקפיים, את המבט, הלוואי שהיה אפשרי לערוך ניתוח לייזר על העיניים שנוכל לראות את החיים במבט רוחני כמו גדולי הדורות...".

ראש הישיבה עורר גם על מידת החסד של רבי חיים: "הוא לא רק למד תורה, אלא תורתו הייתה תורת חסד, והדבר בא לידי ביטוי בהלוויה הגדולה שבה נעשו מעשי חסד רבים. פרט לכך, רבי חיים הסכים לוותר על הדבר היקר ביותר בעיניו, שהם הרגעים הרבים שנוצלו לתורה, והוא ענה בהם לרבים שהגיעו אליו, על אף שכל רגע היה מנוצל אצלו לתורה".

"האלפים שתועדו במעונו, שכעת מתפארים בתמונות וברכות ממנו, אם מעמיקים לחשוב, הרי בעצם הם לקחו ממנו את הדבר שהיה הכי יקר לו, את הזמן", אמר ראש הישיבה, "וזה החסד הכי גדול שהוא יכל לעשות – להעניק לאחרים פיסות זמן יקרות בכל בו"ה ובו"ה שאמר. נשתדל ללמוד ולו במקצת בסבלנות ובמידת חסד לכל".

בסיום ההספד אמר הגר"ש לתלמידים: "עלינו לדבוק בדרכו וללמוד ממנו, ובמה אנחנו יכולים לחקות את רבי חיים? ללמוד ללא הסחת דעת. בזמן שלומדים – ללמוד, ללמוד בריכוז מלא ובלי שהראש יצא מהלימוד. אם ננהג כך, נוכל ללכת ולו במקצת בדרכו של רבי חיים".