הטרנד החדש הוא: הכה בחרדי. בכל הכוח, כמה שיותר.
אחרי גבי גזית ורון קופמן, מתברר כי גם פוליטקאים משופשפים כמו רון חולדאי ועכשיו גם סטנלי פישר, הנושא בתפקיד ממלכתי לכל הדעות, מנגחים בחרדים.
התחושה היא שהעליהום התקשורתי הזה הולך להכות בנו בכל הכוח. גזית גידף? קמה סערה תקשורתית, נכון, אבל העובדה היא שהאיש הזה ממשיך לשדר. ממשיך להנות משכר אטרקטיבי וממעמד של כוכב.
הגורמים האחראים יביעו "זעזוע", יצקצקו שפתיים. מן השפה ולחוץ. מצוות אנשים מלומדה. לאיש באמת לא אכפת.
למען האמת, כל עוד מדובר באדם חילוני אפשר להבין את ההתנהלות הזאת. הוא נמצא בתפקיד שמחייב אותו לנהוג כך. יודעים מה? תינוק שנשבה. אפשר באמת להאשים אותו? הוא נולד בבית שחינך אותו לשנאת דת, לבוז לשומרי מצוות.
אבל היכן הנציגים שלנו, אלה שבאמת צריכים להגן עלינו?
מאות אלפי חרדים לדבר ה' יצאו לקלפיות ביום הבחירות ושלשלו בתיבת הקרטון פתק של אחת משתי המפלגות החרדיות בכנסת. הנציגים נבחרו, ונכנסו אחר כבוד למשכן הכנסת.
מישהו יכול לציין הישג חרדי אמיתי שחוללו חברי-הכנסת הללו בתחום הסברה? מישהו מהם שיפר את מצבם של החרדים בכל הקשור ליחס המזלזל, הגובל בשנאה של ממש, מצד החילונים?
אנחנו לא באים להפחית חלילה מהישגים יפים שרשומים על שמם של הח"כים החרדים: ליצמן נלחם על השיניים, פרוש על החינוך. אלי ישי נאבק על החזרת הבטחת הכנסה.
אבל דווקא בגלל המלחמות הללו, נשאלת השאלה שאיש לא שאל אותה עד כה: האם הם באמת גורמים לנו טוב, או שחלילה, להיפך?
החילונים קוראים לזה סחטנות, אנחנו יודעים שזה לחם שמקיים אותנו. או שאולי סטנלי פישר צודק, ואנחנו בכלל צריכים לצאת לעבוד?