לעלוי נשמת שר התורה מרן ר׳ חיים קנייבסקי זצ"ל
לפני כשנה בעיצומה של הקורונה, הוזמנתי להופיע בבר מצווה של בנו של חבר טוב בשיכון ה׳ בבני ברק.
בסיום הארוע עמדתי וחיכיתי בסבלנות שמבול הגשם יפסק כדי שאוכל לצעוד עם הקלידים עליהם ניגנתי לכיוון הרכב.
לידי עמד יהודי יקר שגם הוא חיכה שיפסק הגשם.
שאלתי אותו אם הוא היה בארוע, ענה לי שהוא אחראי לסגירת האולם.
שאלתי אותו במה הוא עוסק, ענה לי שהוא מנהל כולל שלומדים בו ״אור החיים״.
נדלקתי ושאלתי אותו היכן הכולל, ענה לי שפה ממש בפינת הרחוב.
הוא הזמין אותי לבוא לראות את הכולל.
השארתי את הקלידים בצד וצעדנו בגשם לפינת הרחוב.
ארונות מלאים בספרי ״אור החיים״ מילאו קיר שלם.
בחרתי באקראי באחד הספרים והתחלתי לעיין בו.
משהו שם שאב אותי והתעכבתי מעט, שקוע בלנסות להבין את הדברים הקדושים.
היהודי היקר סיפר לי שהוא קונה סטים רבים ויש לו מחיר מיוחד אם ארצה לקנות.
מיד הזמנתי שלושה סטים של ה״אור החיים״ על התורה.
אחד לאבי מורי, אחד לחבר טוב שאני מוקיר ומעריך, ואחד בשבילי.
לא ידעתי שבקרוב העולם שלי הולך להשתנות.
לאחר כמה ימים קיבלתי את הסט שהזמנתי, ובשישי בערב לאחר הסעודה הוצאתי את אחד הכרך של חומש ״שמות״ כדי לנסות לעיין קצת בפרשה, היתה זו פרשת ״תצווה״.
קראתי בשקיקה כל מילה ונעזרתי כמובן בביאור המצורף שם בין כל דבריו המופלאים, ללא הביאור לא היה לי סיכוי להבין אותם.
מרוב שהייתי מהופנט לא שמתי לב שעברו כמה שעות , היה זה משהו חדש שלא זכיתי להכיר עד לאותה שבת.
מאותה שבת הדבר נהפך להרגל קבוע.
כל ליל שבת לאחר סעודת שבת אני נוהג לפתוח את ה״אור החיים״ הקדוש על הפרשה ומנסה ללמוד כמה שיותר עם שאיפה שאצליח יום אחד לסיים את כל הפרשה.
בהתחלה היה לי קשה, לא עברו כמה שבתות ומצאתי את עצמי מצליח בעזרת ה׳ לסיים בליל שבת את כל ה״אור החיים״ על הפרשה.
ככה נהפך העניין להרגל קבוע שברוך ה׳ מצליח להחזיק עד עכשיו.
ברוך ה׳ שלא פספסתי אף שבת ובמקרים והייתי נמצא בשבת בחו״ל, הקפדתי לקחת אתי את הספר כדי ללמוד בו במהלך אותה שבת.
מאז עברה שנה, ואוטוטו מגיעה לה בעזרת ה׳ שבת קודש בה אגיע לדברים שכבר מוכרים לי משנה שעברה.
בקרוב בעזרת ה׳ אזכה לעשות סיום ״אור החיים״ הקדוש על התורה.
בשישי האחרון כהרגלי התעמקתי בדבריו הנפלאים.
את אחד הפסוקים הוא הסביר בכמה דרכים.
ההסבר האחרון שלו על אותו פסוק ריתק אותי מאד.
קראתי משהו שכל כך אקטואלי גם להיום, במיוחד היום וחשבתי שכדאי לשתף אתכם בדברים נפלאים אלו.
וכך כותב ה״אור החיים״ הקדוש על הפסוק: ״וידבר ה׳ אל משה לאמר, צו את אהרון ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח..״:
״ובדרך רמז תרמז כל הפרשה על גלות אחרון שאנו בו, לנחמנו מעצבון נפשנו, כי כל איש ישראל מאנה הנחם נפשו בראת אורך הגלות…
ובא הצופה (הקב״ה) ומביט עד סוף כל הדורות, ״קורא הדורות מראש״ (ישעיה מא ד) והודיע למשה לזרז לישראל ובראשם בני תורה, …
להודיע לדורות את הדבר הזה: ״זאת תורת העולה״, אמר ״זאת״ למעט כל העליות שאין כמוה עולה, וחזר ופרש מי היא זאת ואמר ״היא העולה״ כבר, דכתיב ״מי זאת עולה מן המדבר״, על מוקדה על המזבח, הם שני פרטים שאנו בהם, האחד שאנו בני תורה מה שאין בכל האומות והשני שאנו מיוסרים בגלות ויסורין ודלות.
כנגד התורה אמר: ״על מוקדה״ שנמשלה התורה לאש…
והודיע הכתוב כי באמצעות שני דברים תהיה עליתנו מיועדת בהפלגות המעולות משונות לשבח שבחים אשר לא היה ולא יהיה״. עד כאן דבריו.
ה״אור החיים״ הקדוש מסביר לנו, שהכתוב אומר לנו שהקב״ה מצווה את משה להודיע לבני ישראל הנקראים ״עולה״ שידעו עד סוף כל הדורות, שהגלות האחרונה תהיה הכי ארוכה, אבל לבסוף תגיע הגאולה שגדולה בעוצמתה מהגאולות שהיו לפניה כגון יציאת מצרים והשיבה מבבל לארץ ישראל.
״זאת תורת העולה״ זאת ולא עליות אחרות, שגאולה העתידית לבוא היא המיוחדת מכולן, ומדוע? בגלל שני דברים שאחד מהם הוא לימוד התורה.
לדעת רבים, מלחמת גוג ומגוג התחילה עם תחילת הקורונה, לדעת אחרים היא התחילה כשרוסיה פלשה לאוקראינה, ויש גם דעות אחרות כמובן.
המשותף לכולן, שצפוי לעם ישראל בימות המשיח ימים מאד מאד מאתגרים בלשון המעטה, מידת האתגר שנעבור יכולה לנוע בין קושי קטן דרך סבל ועד לסבל גדול מאד.
הדבר היחיד שיציל אותנו וישמור עלינו בזמנים קשים יהיה רק העיסוק בתורה.
לא ראש ממשלה זה או אחר, לא מעצמה זו או אחרת, לא קבינט, לא צה״ל, לא אף אחד.
מקסימום הם יהיו השליחים לבצע את פקודת הקב״ה אותה הוא יקבע על פי כמה נלמד תורה, כמה ניישם את מה שכתוב בה.
המשוואה פשוטה, יותר תורה - פחות סבל.
פחות תורה - יותר סבל רחמנא לצלן.
עם ישראל נמצא במצב לא פשוט.
איבדנו את שר התורה, את השר שהיה אחראי לשמירת עם ישראל.
ר׳ חיים קנייבסקי, גדול הדור שלנו, שמר עלינו בזכות עסקו אך ורק בתורה.
הסתלקותו מהעולם משאירה אותנו עם בור רוחני ענק ומסוכן שרק כולנו במאמץ גדול נצליח אולי למלא.
אם כל אחד ואחד מאתנו יקבל על עצמו ברצינות להוסיף עוד לימוד תורה, כל אחד כפי יכולתו, עוד דף גמרא, עוד סיום מסכת, עוד ועוד, רק ככה אולי נתקרב לשמירה הרוחנית ששמר עלינו רועה הצאן שלנו, המלאך שלנו.
אני מקבל על עצמי ללמוד כל יום וכמה שיותר, כי האמינו לי, הייתי וראיתי הרבה במשך חיי, אולי הרבה מדיי, והמסקנה של חיי היא ש״אין לנו שיור רק התורה הזאת״.
לא שיור, לא קיום, לא שמירה, לא אמת, לא סייעתא דשמיא, לא חיים נורמלים, לא שלווה, לא כלום.
כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרה ה׳.
שבוע של ״לימוד תורה״ לכולם
עמירן דביר