רבה של אודסה כבר קרוב ל-30 שנים, ראש רשת 'תקווה' וסגן יו"ר הועדה המתמדת של 'ועידת רבני אירופה', הגאון רבי שלמה בקשט, מספר על הימים הקשים שעבר יחד עם קהילתו מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה | מסמך מרתק
הריאיון המלא
בוא נתחיל מהתחלה, ממתי כבוד הרב הגיע לאודסה?
"אני הגעתי לאודסה, בשנת 1993 לאודסה, לא היה שם כלום ממה שיש ב"ה היום והקמנו שתי מערכות מקבילות שמפרות האחת את השנייה - חינוך וקהילה. דהיינו, אם יש לך חינוך אז יש לך אנשים ואם אין להם קהילה אז הם הולכים לאבדון ואם יש קהילה ואין חינוך - אז אין לך אנשים. יש לנו מערכת חינוך שמתחילה מגן ילדים, תלמודי תורה, ישיבות ואפילו אוניברסיטה יהודית. בשנת 1996, פתחנו את גן הילדים".
בית היתומים שתחת הנהלתך משגשג, איך הכל התחיל?
"יו"ר הכנסת לשעבר דב שילנסקי ז"ל, הגיע לאודסה בשנת 1994, והוא שאל אותי האם יש יתומים יהודים פה - זה היה נושא שמאוד קרוב לליבו - בשל היותו פליט לאחר השואה וכך הוא עורר אותי לנושא. בדיוק אז עמדתי לפתוח את בית הספר הראשון שלנו, אז העניין חיכה כמה חודשים עד שנכנסתי לעניין חזק והבנתי שיש אלפי ילדים יהודים יתומים - שזקוקים לעזרה שלנו".
"אנחנו עוסקים בזה למעלה מ-24 שנים, אלפי ילדים כבר עברו אצלנו וכולם בנו בתים פה, או בארץ, בתים יהודיים כשרים ויש כבר דור שני שלהם שמתחנכים אצלנו. אנחנו רואים בתופעה הזו שליחות. אנחנו קולטים ילדים יהודים מכל אוקראינה וכן ממדינות סמוכות אלינו וכך אנחנו פועלים איתם. בארץ יש למעלה מ-1,000 בוגרים שלנו".
ישנה שאלה שחוזרת שוב ושוב, הרי בישראל התריעו כבר זמן רב לפני המלחמה, כי חייבים לצאת מאוקראינה, מדוע התמהמהתם?
"צריך להבין", מסביר הרב בקשט, יש לנו בקהילה מאות אנשים, שהיו חייבים לעזוב חיים שלמים ברגע אחד. אנחנו בחודש האחרון, לקחנו חברת אבטחה ישראלית - עם מומחים בינלאומיים, שנתנו לנו הערכת מצב מדי יום ביומו ולפי כל ההמלצות שקיבלנו, ההערכה הייתה שאין לנו בשביל מה לצאת. ההערכה המוחלטת הייתה, שאם תתחיל מלחמה, עדיין יהיה לנו חלון זמן של יומיים-שלוש, כדי שנוכל להתפנות".
"ולכן, כל זמן שאלו היו ההמלצות, מטבע הדברים לא היה טעם להוציא את האנשים מהמקום הטבעי שלהם וממקום מחייתם - אף אחד לא ידע שזה יבוא כ"כ מהר ואף הייתה הערכה שזה ייקח כמה חודשים. צריך לזכור, להיות פליט זה דבר מאוד לא נעים ולכן חיכינו".
מה קרה שהתחילה המלחמה? לפתע החלטתם לצאת?
"כשהתחילה המלחמה ביום חמישי בבוקר, שעות ספורות לאחר מכן, כבר יצאו לפחות שישה אוטובוסים לכיוון מולדובה - ביום שישי בבוקר כשהבנו שהעסק הולך ומתחמם, יצאנו למסע ארוך לכיוון הקרפטים - מסע שארך למעלה מ-27 שעות, נסענו גם בשבת ועל זה התייעצנו עם גדולי הפוסקים בירושלים, עם הגר"א וייס דיברתי יותר מפעם אחת באותו יום, בעיקר בשל כל הניואנסים ההלכתיים - כדוגמת איך להתנהג עם תחומין וכו'".
מה באמת היה בשבת?
"יצאנו בעשר בבוקר ביום שישי, לפני שבת עצרנו את האוטובוסים ונתנו תדרוך לכולם, לגבי ההתנהגות ההלכתית בשבת והגענו רק באחת בצהרים להרי הקרפטים, הגענו לקרפטים - כי מדובר במקום שקט לגמרי - המקום הכי בטוח באוקראינה וב"ה קיבלנו מקום טוב. כמובן שזו לא התחנה האחרונה שלנו, לשם הבאנו את כולם בשביל להרגיש בטוחים. ביום חמישי, עלתה בידנו להוציא את כל הבתי יתומים לכיוון רומניה. למעשה, הערב כשאני מדבר איתך, אנחנו מחלוקים לשלוש קבוצות; קבוצה אחת ברומניה קרוב למולדובה ויש קבוצה של ילדים שנמצאים ברומניה במקום אחר וכל שאר הקבוצה נמצאים בקרפטים האוקראיניים. אני מאוד מקווה שכבר בימים הקרובים, נצא מכאן ונוכל לאחד את כל הקבוצות למקום אחד ולהמשיך בחיים שלנו עד כמה שניתן".
הבנתי שהיתומים יצאו בשלב יותר מאוחר, מדוע?
"ברור שלגבי בית היתומים זה מאוד מורכב מכל שאר הקבוצה, אנחנו עמדנו בקשר עם משרד החוץ, אנשי משרד ראש הממשלה וכן עם אנשי הסוכנות. לאחר התייעצות איתם הגענו למסקנה שהמצב מורכב וצריך לפעול איתם בצורה חכמה ולא בפזיזות".
תראה הרב בקשט, המצב כעת לא פשוט וכלל לא ברור איך ומתי תחזרו לאוקראינה, האם אתה חושב שמפעל החיים יקרוס?
"אני מאוד רוצה לקוות שמפעל החיים הגדול שהקמנו - לא יקרוס. אני ויד ימיני הרב רפאל קרוסקל עושים מאמצים עליונים, כדי לאחד את הקהילה במקום אחד ולקיים חיי קהילה - גם במצב הגלותי הנוכחי. ואנחנו מתפללים ומקווים שנוכל לחזור כבר בקרוב לאודסה ולהמשיך את הקהילות המפוארות שהקמנו. אני לא חושב שיש לנו את הפריווילגיה הזו לנטוש הכל עכשיו, יש לנו אחריות גם לגבי הדורות הבאים בעיר הזו".
"אנחנו רוצים לספק חיי קהילה תוססים לכל מי שיחפוץ בכך. כמובן שאנחנו לא יודעים מה ילד יום, ואנחנו לא יודעים אם נמשיך תחת אוקראינה או תחת רוסיה - אנחנו גם לא מתערבים בנושא הזה. אני חושב שאנשי דת לא אמורים להתערב בעניינים הללו. אנחנו כן חייבים לקרוא לשלום - וזה מה שאנחנו עושים - כדי שאנשים לא יסבלו - יהודים ושאינם יהודים. מלחמות זה לא דבר טוב וכולנו תקווה ותפילה שהכול יסתיים כמה שיותר מהר".
מה אתה חושב על המלחמה?
"אני לא מתעניין מה קורה בפוליטיקה. אני נמצא כבר כמעט 30 שנים באוקראינה ואני מוכרח לציין באחריות מלאה, שהשלטונות - גם בקייב, גם באודסה וגם גורמי הביטחון - כולם מתייחסים והתייחסו אלינו באהדה גדולה מאוד והיה להם אינטרס גדול שהביטחון של הקהילה היהודית לא ייפגע - זה היה האינטרס העליון שלהם. הם באמת דאגו ודואגים לזה כל הזמן. לי אישית יש ניסיון טוב איתם ואני אסיר תורה לשלטונות על כל השנים שהייתי פה - שהם דאגו לנו ולחיים היהודיים".
לסיום, אז מתי הרב עוזב את אוקראינה? ומאיפה שואבים כאלו תעצומות נפש?
"אני עדיין לא יוצא מאודסה, אנא אצא האחרון מאודסה. עד שהיהודי האחרון לא יצא מאודסה - אני עדיין שם. אני מרגיש אחריות כבדה מאוד - גם אני וגם שותפי הרב רפאל קרוסקל, ולכן השיקולים שלי, אלו שיקולים של אחריות, שיקולים של פיקוח נפש. בימים האחרונים, נאלצנו לקבל כמה פעמים ביום, החלטות של פיקוח נפש ממש הנוגעים לחיי אדם ולכן אין לנו את הפריווילגיה שהמתחים והפחדים ינהלו אותנו. ברגע שאתה מתעסק עם שאלות כבדות משקל כל כך, כל המערכות שלך עובדות אחרת".