פרק ו': בית הכנסת 'מנחם ציון' בעיר העתיקה בירושלים נחנך לראשונה ביום ר"ח שבט תקצ"ז (1837) על ידי ראש העדה הפרושית ירושלמית הגאון רבי ישעיה ברדקי, חתנו של הגאון רבי ישראל משקלוב מנהיג תלמידי הגר"א בצפת.
- לא רק לפין; המחלוקת על נפתלי הֶרְץ וַייזֶל
- "הנפטר יטמן שם!", הכריז ראש הישיבה מול עסקני המזרחי
- הסופר החרדי שסבר שחכם לפין היה משכיל
- האם מותר לקחת 'רעיונות' שפיתחו הגויים?
תלמיד נוסף של הגר"א, הגרמ"מ משקלוב, שהתגורר בירושלים, רצה להקים מחדש את ביה"כ 'החורבה', ומאז התפלגו תלמידי הגר"א בירושלים לשתי קבוצות נפרדות, עם שני בתי כנסת: 'החורבה' ו'מנחם ציון'.
לא ברור במדויק מדוע פרצה המחלוקת בין תלמידי הגר"א גאוני הדור רמ"מ ור"י משקלוב. ישנם סבורים שהגר"י משקלוב בתור ראש העדה שהיה אחראי בגיוס התרומות מחו"ל ליהודי ארץ ישראל (שהיו תקופות שמתו ברעב כפשוטו), לא רצה לבזבז את התרומות בהקמת בית כנסת מפואר ביותר. הגרמ"מ משקלוב לעומתו, ראה בהקמת בית הכנסת חלק מ'גאולת ישראל'.
בתאריך כ"ח בטבת תקצ"ז (1837) נערך טקס בניה מחדש של החורבה לא לפני שרבי ישראל שקלובר וחתנו רבי ישעיהו ברדאקי עתרו לבית הדין הספרדי כנגד הטקס. הם טענו שצריך הסכמה מכל ראשי הקהילה כולל של רבי ישראל משקלוב לצעד זה, כיון שיש לרבי ישראל משקלוב תעודה מאת רוזני וילנה שהם "ממונים ואחראים על כל דבר בעיה"ק ירושלים", ולדעת רבי ישראל משקלוב יש לבנות בחורבה רק בתים למגורים, ולא בית כנסת מפואר.
הגרמ"מ משקלוב לעומתו, סבר שראוי לבנות את הבית כנסת, ולא עוד אלא שאת רווחי ספרו "שער הצמצום" הוא הקדיש להוצאות הבניה[1].
ישנם חוקרים שהצביעו שהגרמ"מ משקלוב לא ראה בעיה הלכתית להקים מחדש את ביה"כ 'החורבה' מיסודו של ר' יהודה חסיד וחיים מלאך, עליו טענו מספר גדולי ישראל שהיה שבתאי רח"ל, לעומת רבי ישראל משקלוב שלא נחה דעתו בכך, ולכן פנה להקים את ביה"כ 'מנחם ציון' (ראה בהרחבה מקורות בספר 'משיחי השקר ומתנגדיהם').
מתברר שכמה שנים מאוחר יותר, ר' צבי לעהרן ראש ארגון 'הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם' שעזר כספית ליהודי ארץ ישראל, האשים באופן נקודתי חלק ממתפללי ה'חורבה' במנהגי שבתאות.
לאחר ששמע לעהרן שחלק מיהודי ירושלים התפעלו מ'אתחלתא דגאולה' מבחינתם בכך שנבנה בית הכנסת החורבה המפואר - הם הפסיקו לומר בליל שבת: "התנערי מעפר קומי", וכן להתפלל ולקונן את תיקון חצות, כיון שחשבו שכבר השכינה אינה נמצאת בעפר כפי שהייתה לפני כן. כתב לעהרן בזעם אגרת לרבי אליעזר ברגמן מגאוני ירושלים באותה העת, בו טען שמנהגים אלו הם לא פחות משבתאות, וכך דבריו: "אשאלהו מי זה שחידש מנהג זה, אי לאו שפקיע שמיה שלא הוטה בטעות שבתאי צבי... אזי המנהג הזה חשוד הוא אצלי שמאנשים המוטעים בש"צ!".
"תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם", ובדורות הבאים שני הצדדים השלימו, ובחורף תרכ"ב (1862) לאחר פטירתם של הגרמ"מ והגר"י משקלוב נשלם שלד בי"כ ה'חורבה' המפואר, והיה יום חג לכל יהודי ירושלים, אשכנזים כספרדים, ואף הגאון רבי ישעיה ברדקי שבעבר התנגד לשחזור בית כנסת ה'חורבה', השלים עם כך, והשתתף בחנוכה הבית, ונשא נאום נלהב.
• • •
מתברר שלאסכולת תלמידי חכמים מתנועת המוסר שמצדדים בעד חשיבותו של ספר 'חשבון הנפש', ישנן ראיות מוצקות.
שכן, ספר 'חשבון הנפש' מהדורת ווילנא (תר"ה – 1845) בבעלותו של מורו ורבו של רבי ישראל סַלַנְטֶר - רבי יוסף זונדל מסַלַנְט אבי תנועת המוסר, הוקדש לבית המדרש הירושלמי הפרושי 'מנחם ציון', והראיה היא שעל הספר נכתב הקדשה: "למדרש מנחם ציון", וברור שהמדובר באישורו של רבי יוסף זונדל ששימש כאחראי על ספריית בית המדרש 'מנחם ציון'.
בנוסף, בשני מקומות כותב רבי יוסף זונדל על קבלת הספר לספריית בית המדרש, מתוך עזבונו של רבי זאב יעדניקער מווילנא בשנת תר"י (1850).
בדף הבטנה האחורי נכתב "למדרש מנחם ציון", שזהו כתב ידו של ר' שלמה זלמן בן ר' יעקב הלוי ספיר הנוסע המפורסם מחבר ספר 'אבן ספיר' שמשפחתו חיה בירושלים בתקופה זו.
• • •
רבי יוסף זונדל מסַלַנְט שימש כאחראי על ספריית בית המדרש 'מנחם ציון' במשך שנים רבות, ולפנינו 'מעשה רב' שהצדיק רבי זונדל מסלנט דאג שבאי בית המדרש ילמדו בסדר המוסר בספר 'חשבון הנפש'. המדובר על ספריית בית המדרש החשוב של תלמידי הגר"א בירושלים, וכל זאת שכידוע הגר"א התנגד לשימוש בחכמת הפילוסופיה ולמרות שספר 'חשבון הנפש' שעוסק בי"ג מידות מוסר, התבסס ונלקח מספרו של ההוגה הנכרי בנג'מין פרנקלין.
הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט (חי ופעל בין השנים תקמ"ז 1786 - תרכ"ו 1865), מגדולי תלמידיו של מרנא הגר"ח מוולוז'ין, ורבו המובהק של רבי ישראל מסלנט. רבי זונדל הוא זה שקירב את רבי ישראל ללימוד המוסר שהוא זה שזכה להנחילה לרבים.
את לימודיו החל רבי זונדל בישיבת וולוז'ין, וזכה להיות קרוב לראש הישיבה הגר"ח מוולוז'ין, ולכך מכונה רבי זונדל "פה שלישי לאליהו".
לקריאה נוספת: ספריו של ד"ר א' מורגנשטרן. משיחיות ויישוב ארץ-ישראל: במחצית הראשונה של המאה הי"ט, ירושלים, הוצאת יד בן צבי, תשמ"ה. השיבה לירושלים: חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת שלם, תשס"ז. ספר 'משיחי השקר ומתנגדיהם' לג"ר בנימין המבורגר.
• • •
[1] בהקדמה לספרו 'שער הצמצום' כתב הגאון רבי מנחם מנדל משקלוב כתב "וזכותו של הגר"א וזכות אבותי הצדיקים.. עמדו לי להביאני ארץ הקדושה... והביאני לירושלים עיר קדוש אלוקינו... וקבעתי בעז"ה ביה"מ וביה"כ לתורה ולתפילה, ועתה עזרני ה' להוציא את החורבה שבירושלים שהיה של אחינו האשכנזים בימי קדם יותר ממאה שנה בית כנסת בתוכה ונהפכה לזרים ולנכרים, ונעשה חרבה ושוממה, ועתה ברוב רחמיו וחסדיו הוצאתי מידם, ואמרתי זהו שאמרו חז"ל 'כל הנהנה מסעודת חתן וכו', ואם משמחו זוכה לתורה, רב נחמן בר יהודה אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, על כן בנין ירושלים הוא יותר".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com