עבר יום, עברו יומיים מהקריאה של מרן, כי הגיעה השעה לרשום את בנינו למוסדות ספרדיים ואני עוקב אחרי התנהלותם של ראשי ש"ס, רבניה ועסקניה ומשתומם, כיצד יתכן שלאחר הכרזה כה ברורה, אף אחד לא קם ועשה מעשה.
אף אחד לא קם והכריז, שלאור קריאתו של מרן "אני רושם את ילדי למוסדות שלנו!" איך זה יתכן??? למי בעצם הדברים אמורים, למי הם מופנים, אלינו? הרי ילדינו ממילא שם, אם מרצון אם מכורח המציאות...
אנו שומעים שוב ושוב את יו"ר תנועת ש"ס: "התייעצתי עם מרן... אנו פועלים לפי הנחייתו של מרן... וכו' וכו' " אז איך זה מתיישב עם המציאות? האם אתם משוחררים מהצו האלוקי שאתם מרבים לנפנף בו "ועשית ככל אשר יורוך"? האם אתם פטורים מלשמוע לגדול הדור, שממימיו אתם שותים ומכוחו אתם ממונים?
כמה מגוחך ושדוף לטעון "מה אכפת לילד שאביו הוא בכיר בש"ס? הוא רוצה את המוסד שאליו הולכים חבריו. נקודה" (ראה עיתון 'משפחה' גליון מס' 961 עמ' 42).
סליחה, נדמה לי שבגיל זה עדיין הורים אומרים לילדיהם היכן ללמוד וחוץ מזה טענה זו קבילה לכולם, גם ילדינו רוצים ללמוד עם חבריהם! וכי רגשותיהם ורצונותיהם של ילדינו פחות נחשבים? ליבותיהם שבריריים פחות??? הביטו עלינו טוב טוב בעיניים, האינכם מנצלים בציניות את תפקידיכם הבכירים? מצד אחד אתם עובדים בכירים בתנועת ש"ס ומאידך רושמים את ילדיכם במוסדות של האשכנזים? האין פה בעיה של הכרת הטוב??? האינכם מבינים שבדרך זו אתם חוטאים פעמיים, שלוש וארבע?
1. אתם מחלישים את המוסדות שלנו כשאת ה"שמנה וסלתה" אתם מעדיפים לשלוח לשם, אם כן, מה הסיכוי שלנו לגדול ולהתפתח? 2. איה הדוגמא האישית, דבר שהוא א-ב בחינוך? 3. במעשיכם אתם מעידים על הנחתום, "המעיד על עיסתו" 4. הגרוע מכל, אתם הופכים להיות שבויים בידיהם, ואת כולנו לבני ערובה. תמיד יהיה אפשר להזהירכם ולנפנף ב "נו,נו,נו".
הדוגמא של עמנואל היא קצה הקרחון, היא רק הציפה את הבעיה והוכיחה קבל עם ועולם באיזה מצב עגום אנחנו נמצאים. אפילו לדבר פחדתם! ישבתם לכם בשקט, חזיתם בחרפה ודממתם, דממה בלתי נסבלת! ואילולא קם אחד ורצה לפשר, הייתם מנסים כהרגלכם לטשטש, להחליק ולעבור הלאה. כמה אירוני ועלוב היה לחטוף את רעיון הפשרה ולסדר איזה סוג של מוצא. אלא, שפה שוב עלבתם בנו "ויעקבני זה פעמיים" מצאתם פשרה זולה ונבובה כ"כ.
ראו מה עשיתם? הלכתם וקבלתם בכבוד מלכים את מי שעלב בנו, פתחתם את שערי ביתו של מרן לאותם אלה שרמסו את כבודנו ולא עוד אלא נופפתם איתם שלובי זרוע "פלישתים עליך שמשון", "כולנו נגד הבג"ץ" כ"כ עצוב שאפשר בקלות למכור אתכם, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה!
שמעו נא המורים! הבוחרים אינם נאיבים כל כך, לאחר ההכרזה הברורה של מרן, קלטנו שלא דין אחד לכולנו וציות לגדולי תורה לא נהיר לכם כל כך, הדוגמא האישית שהיא קריטית בחינוך, מכם והלאה. אם כן, הגיעה העת לומר לכם "הפרדו נא מעלינו, שחררו אותנו מכבליכם!" מעתה, מעשים ידברו אל ליבנו ולא סיסמאות נבובות ושאר קלישאות. בגרנו, הבנו שאתם זה לא אנחנו. הבנו שאתם שם רק בשביל קולותינו. מעתה נאמר, לא תודה! איבדתם את ההגמוניה. פננו לאלטרנטיבה אחרת, טובה יותר, אמיתית וערכית יותר.
המשיכו לשמור לעצמכם את האחוזים במוסדות שלהם, המשיכו לרעות בשדות זרים, המשיכו להיות עבדים ושבויים בידיהם. אנו חותרים לעצמאות, אנו רוצים להיות אדונים לעצמנו, להיות בני חורין ולא ש"עבדים ימשלו בנו!"