1:
פרשתנו עוסקת באברהם אבינו, ראשון האבות, בדמותו המיוחדת ובהשפעתה החשובה על עם ישראל.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
זה הוא הנסיון הראשון מתוך עשרה נסיונות שניסה ה׳ את אברהם.
חז״ל שואלים מדוע משתמשת התורה במילים ״לך לך״ ולא במילים ״צא מארצך וממולדתך..״?
עונים חז״ל שאמר הקב״ה לאברהם ״לך לך״, לך הייתי מצפה, מבריאת העולם אני ממתין לך.
מה היה לי לייחס את שם, אכפרשד, שלח, עבר, נחור ותרח, את כולם לא ייחסתי אלא בשבילך שנאמר ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״.
במדרש ״תנחומא״ כתוב ״לך לך״, שאמר הקב״ה לאברהם בשבילך בראתי את העולם.
״אמר ר׳ תחליפה אמר הקב״ה בך הבטתי ובראתי את העולם שנאמר ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם״
מהו בהבראם? באברהם.
בעל הטורים מביא עוד כמה תשובות מעניינות.
הקב״ה רימז לאברהם על ידי גימטריה של המילים ״לך לך״ שיוצאים מאה, שבגיל מאה יוולד לו בנו ויזכה לברכה ״ואעשך לגוי גדול״.
רמז נוסף, שיש לו עוד ״לך לך״ שנים לחיות, עוד מאה שנים חי אברהם ועתיד למות בגיל מאה שבעים וחמש.
2:
הגמרא בסנהדרין (דף לח)אומרת שכשביקש הקב״ה לברוא את האדם רצה להתייעץ עם מלאכי השרת.
מה עשה? ברא כת של מלאכים ושאל אותם ״רצונכם שנעשה אדם בצלמנו״?
שאלו אותו ״מה מעשיו״? אמר להם ״כך וכך מעשיו״.
אמרו לפניו רבונו של עולם ״מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו״, בשביל מה לברוא את בני האדם, הרי עתידים הם לחטוא לפניך כמו דור אנוש וכמו שאדם עשה.
הושיט הקב״ה אצבעו הקטנה ושרפם וכן עשה גם לכת השניה כשענתה את אותה התשובה לשאלתו.
כת שלישית אמרה לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו, הרי שרפת אותם, כל העולם שלך הוא ועשה בו כרצונך, ואם רצונך לברוא את האדם עשה כן.
כיוון שהגיעו לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלים אמרו לו ״רבונו של עולם לא יפה אמרו ראשונים לפניך? מדוע שרפת אותם״
אמר להם הקב״ה ״ועד זיקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול״.
כדי להסביר את תשובת הקב״ה למלאכים כדאי לראות את דברי המהרש״א על התורה שמביא מדרש די דומה ומסביר אותו כך:
במדרש כתוב שבשעה שהקב״ה בא לברוא את האדם, התייעץ עם ארבע כתות של מלאכים: כת החסד, כת האמת, כת השלום וכת הצדקה.
כמו שנאמר בתהילים פ״ה: ״חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו״.
שאל את מלאכי האמת, אמרו לו: לא כדאי לך לברוא את האדם כיוון שרגיל הוא לשקר.
שאל את מלאכי החסד, אמרו לו: כן כדאי לך לברוא את האדם כיוון שעושה חסדים הוא.
שאל את מלאכי השלום, אמרו לו: לא כדאי לברוא כיוון שהאדם עושה קטטות ומריבות.
שאל את מלאכי הצדקות ואמרו לו: כן כדאי כיוון שהאדם עושה צדקות וחסדים.
אם כן יצא שחסד וצדקה אמרו יברא האדם, ואמת ושלום אמרו אל יברא.
לקח הקב״ה את כת האמת והשליכם ארצה.
שאלו אותו מלאכי השרת איך משליך אתה את כת האמת שהיא החותמת שלך?
ענה להם הקב״ה עתיד אני להקימם חזרה שנאמר ״אמת מארץ תצמח״.
עד כאן דברי המדרש בבראשית רבה.
3:
כך מסביר המהרש״א את המדרש:
כשענו מלאכי השרת לקב״ה ״מה אנוש כי תזכרנו״ היו אלו כת מלאכי האמת שאמרה שלא כדאי לברוא את האדם כי בדור אנוש עבדו עבודה זרה שכל המהות שלה הוא שקר.
״ובן אדם כי תפקדנו״ זהו קין שהרג את הבל והיו אלו מלאכי השלום שהתנגדו לבריאת האדם כי איזה שלום יביא האדם אם כבר על ההתחלה הרג קין את הבל.
לקח הקב״ה את אצבעו הקטנה שהיא מידת החסד, דחה את טענותם ושרפם וכך ברא ה׳ את העולם על ידי מידת החסד שנאמר: ״עולם חסד יבנה״.
לאחר שדור אנוש, דור המבול ודור הפלגה חטאו, הגיעו אליו מלאכי השרת ואמרו לו הרי צדקו כת מלאכי השלום והאמת, כי הנה בדור המבול נהגו הפוך משלום שנהגו לגנוב אחד מהשני, ודור הפלגה נהגו ההפך מאמת, כי מהו שקר יותר גדול מלעבוד אלילים ולמרוד בקב״ה.
ענה להם הקב״ה, ״ועד זיקנה אני הוא״, צודקים אתם שדורות אלו אכן לא ראויים להברא, אבל חכו שיגיע איש אחד מיוחד שרק בשבילו בראתי את העולם, אדם זה הוא הראשון שביקש מהקב״ה לברוא את ה״זיקנה״ בטענה,
איך יכול להיות שבני עשרים ובני מאה יראו אותו דבר?
אב ובנו הולכים בדרך וקשה להבדיל מי האבא ומיהו הבן,
יותר הגיוני יהיה שהשנים ישנו אט אט את מראהו של האדם על ידי אי אלו קמטים ושערות לבנות המעידות על חוכמה.
כך ביקש אותו אדם מהקב״ה ואכן בקשתו נענתה מיידית והחלה לנהוג כבר בו עצמו.
ומיהו אדם זה? זהו אברהם אבינו שעליו אמר הקב״ה שרק בזכותו שווה היה לברוא את העולם, שעליו נאמר ״ואברהם זקן בא בימים״.
בשבוע הבא בפרשת וירא מסופר שהקב״ה שלח שלושה מלאכים לאוהלו של אברהם אבינו.
כתוב במדרש רבה שכל אחד מהם היה לבוש בצורה שונה.
אחד היה נראה כרב חובל, אחד במראה של אופה ואחד במראה של ערבי.
ומדוע היו לבושים שונה ולא באותו לבוש?
כיון שכל מלאך מהשלושה מחזיק שליש עולם ואחראי על חלק אחר שבו.
זה שבא כרב חובל אחראי על מקום ים, זה שבא במראה של אופה אחראי על מקום ישוב בני אדם, והמלאך במראה הערבי אחראי על מקום מדבר.
מלאכים אלו היו נציגים מהכתות שיעצו לקב״ה לא לברוא את האדם, להם ענה הקב״ה ״ועד זיקנה אני הוא״.
עכשיו שלח אותם הקב״ה כדי להראות להם למי הוא התכוון, כך הגיעו המלאכים אל אוהלו של אברהם.
אם כן לפי דברים אלו רואים אנו שהעולם נברא בשביל אברהם אבינו.
4:
בפרשה מסופר על ארבעת המלכים בראשותו של אמרפל מלך שנער שהוא בעצם נמרוד שביחד עם אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גויים ואיתם שמונה מאות אלף חיילים יצאו להלחם בחמשת המלכים האחרים: ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבויים ומלך בלע היא צוער.
במלחמה זאת נצחו ארבעת המלכים בראשותו של אמרפל הוא נמרוד ולקחו את כל רכושם של סדום ועמורה, ולקחו בשבי גם את לוט שהיה יושב בסדום.
וכך כתוב בפסוק:
״ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברהם״.
לכאורה הפסוק לא מסודר נכון, הרי היה צריך להיות כתוב ״ויקחו את לוט בן אחי אברהם ואת רכושו״.
בספר ״תכלת מרדכי״ מביא בשם אחד המדרשים סיפור מאד מעניין שלפיו יהיה אפשר להסביר את הפסוק.
מסופר על נמרוד שיצא לו להתארח ימים מספר אצל אברהם, שסיפק לו אוכל בשפע ולינה.
לאחר זמן בא נמרוד להפרד מאברהם ולהודות לו על הכנסת אורחים מופלאה.
לתדהמתו ביקש ממנו אברהם לשלם על שהותו.
״מדוע תבקש ממני כסף״ שאל נמרוד, ״הרי דבר ידוע הוא שאינך מבקש כסף מאף אחד, וטוב לבך נודע ברבים״?
ענה לו אברהם שאכן מאנשים רגילים הוא לא נוהג לקחת כסף, אבל נמרוד שמחשיב עצמו ל״אלוה״ הוא משהו אחר וממנו הוא כן דורש כסף.
שאל אותו נמרוד בכמה כסף מדובר, ולתדהמתו נקב אברהם בסכום דמיוני גדול ללא כל פרופורציה לשהותו של נמרוד.
שאל אותו נמרוד ״האיך נהפכת ממכניס אורחים לבעל בצע כל כך גדול??״
הסביר לו אברהם בנחת שמנהג קבוע יש לו.
כל פעם שמישהו נכנס לאכול אצלו, נוהג הוא לרשום בצד מה אותו אחד אכל.
ומנהג קבוע יש לכל מי שאוכל אצלו, שתמיד כשבאים להפרד ולהודות לו לאברהם אומרים לו ״אלוקים ישלם שכרך״.
והנה אומר אברהם לנמרוד, סוף סוף אתה הגעת ולפי דבריך שאתה ״אלוה״ יש לי ההזדמנות לבקש ממך את כל הכסף על כל מה שאי פעם מישהו אכל אצלי.
שאל אותו נמרוד ״ומה תעשה לי אם אסרב לשלם״?
״אקח ממך את הסוסים והמרכבה ואפשיט אותך מבגדי המלכות שעליך״, ענה לו אברהם.
״טוב, תן לי לנסוע לביתי ואביא לך את הכסף״, ענה לו נמרוד.
אמר לו אברהם, שאין דבר כזה, לאלוה אמיתי צריך להיות תמיד אפשרות לארגן כסף ואפילו מגרגירי חול ולא יכול להיות שהוא צריך לנסוע בשביל זה.
ראה נמרוד שהוא לא מצליח לצאת ממצב ביש זה, נכנע והודה לאברהם בפה מלא, ״טוב, אני לא אלוה, אני בן אדם רגיל״.
שמח אברהם ואמר לו, אם כך, אתה לא צריך לשלם לי פרוטה.
כשבא נמרוד לעזוב את המקום אמר לו אברהם שלפני שהוא הולך רק יחתום לו על מסמך שיאשר את מה שהוא הצהיר, שאדם רגיל הוא ולא אלוה.
בלית ברירה הסכים נמרוד וחתם על מסמך היסטורי שמצהיר על היותו בן אנוש ולא כמו שהיה רגיל לטעון כשרצה למרוד בקב״ה.
צריך להבין שבאותה תקופה היתה מחלוקת חשובה וידועה בין אברהם שכל פועלו היה לגרום לכמה שיותר אנשים להאמין בקב״ה, לבין נמרוד שעשה בדיוק את ההפך.
מסמך זה שנשאר אצל אברהם היה בעל חשיבות אדירה, ומאותה סיבה הטריד מאד את מנוחתו של נמרוד.
חז״ל אומרים שזאת הסיבה האמיתית למלחמת המלכים בראשותו של נמרוד.
רצונו היה להרוג את אברהם ועל ידי זה להלחם בקב״ה, אך ביודעו שקשה יהיה לו מול אברהם נאלץ לצאת למלחמה גדולה כדי לתפוס את לוט ועל ידו להגיע לתפוס ולהרוג את אברהם או לפחות לגרום לו להחזיר את המסמך ההסטורי.
ידוע הדבר שבטרם נפרדו איש לדרכו הבטיח לו אברהם שהוא ערב לשלומו של לוט.
נמרוד לקח בחשבון שגם אם לא יצליח להשיג את אברהם או את המסמך, יקח את לוט שקלסתר פניו ומראהו היו כשל אברהם, והיה גורם לו לפרסם ברבים כביכול בדמותו של אברהם שמסמך זה הוא שקר אחד גדול.
אם כן עכשיו מובן הפסוק ״ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברהם וילכו והוא יושב בסדום״.
הרכוש החשוב שאותו רצה נמרוד (אמרפל) להשיג, היה לוט עצמו, ומדוע הוא חשוב? כי הוא בן אחי אברהם.
הסיבה האמיתית של נמרוד היא להשמיד את אברהם שמפריע לו למרוד בקב״ה.
5:
השבוע זכיתי לשמח בארוע מאד מיוחד.
ישנם שני אנשי עסקים, אחים, שבמשך שנים דואגים לתרום ספרי תורה לזכרם של אלו שנרצחו על ידי מחבלים, נהרגו בפיגוע, מתו תוך כדי מילוי תפקידם ועוד מקרים מצערים דומים.
מיותר לציין שמאחורי כל מקרה מצער עומדת משפחה שבורה שחרב עליה עולמה.
שני הצדיקים דואגים לתרום ספר תורה לזכר כל אחד ואחד מהמקרים הקשים.
פעם בשנה הם מקפידים לעשות ארוע גדול ומכובד לכבוד אותן משפחות.
באותו ארוע מסיימים את כתיבת ספרי התורה, לכל משפחה מקום מיוחד משלה שם נכתבות האותיות האחרונות על ידי בני אותה משפחה.
מאות מוזמנים ממלאים את הלוקיישן המפואר כדי לכבד ולשמח את אותן משפחות, בינהם אפשר למצוא חברי כנסת ואנשי עסקים, נשיא ובעלי תפקידים חשובים.
כמדי שנה, התקיים השבוע ארוע חשוב במיוחד.
שבעה ספרי תורה חדשים נוצצים נתרמו לזכרם של:
סמ״ר עמית בן יגאל הי"ד שנרצח על ידי אבן שהושלחה בעוצמה בפניו על ידי מחבל תוך כדי פעילות מבצעית סמוך לג׳נין.
יהודה גואטה הי״ד - תלמיד ישיבה שנרצח בצומת תפוח בארוע ירי.
הרב שי אוחיון הי״ד שנרצח בפיגוע בצומת סגולה.
מוטי בן שבת וורגה ז״ל שטבע למוות בעודו מציל לכודים בנהריה.
אסתר הורגן הי״ד, אם לששה שנרצחה כשיצאה לריצה ליד ״טל מנשה״.
טוראי אריאל יואב צפריר ז״ל שהתמוטט ומת בצבא ביום הכי חם של השנה.
סמ״ר בראל הדריה שמואלי הי״ד שנורה בראשו מטווח אפס בעת הפרות סדר אלימות בגבול רצועת עזה.
ירדתי עם המיקרופון לרחבת הריקודים ובעודי שר ״תורת השם תמימה״, ״מה אהבתי תורתך״, ״תהא השעה הזאת״ ועוד שירים שמתאימים למעמד, עברתי ליד אביו של בראל הדריה שחיבק את ספר התורה שזה עתה סיימו לכתוב לזכר בנו האהוב.
האבא היקר חיבק כל כך חזק את ספר התורה, חיבק תוך כדי שירה וריקודים, חיבק כמו שאבא מחבק את בנו האהוב לאחר שלא ראה אותו זמן רב.
ממנו עברתי ליד ספר תורה הנישא בידיו של ברוך בן יגאל לזכרו של בנו האהוב עמית ז״ל.
ברוך גם חיבק חזק את ספר התורה תוך כדי שירה מרגשת וריקודים.
כשהתחלתי לשיר את ״תהא השעה הזאת שעת רחמים״ קלטתי בזוית העין את אחת האמהות מניחה את שתי ידיה על ספרו של בנה, עוצמת עיניים כשראשה מופנה לכיוון השמים ושרה בלחש בדביקות שטרם ראיתי כמותה: ״תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך״.
עוד פעם ועוד פעם חזרתי על השיר כי לא רציתי לנתק אותה מהרגע החזק הזה בו היא ממש מתייחדת עם בנה שהלך ממנה לעולמים.
כך כשגופי מצטמרר עברתי ממשפחה למשפחה, מספר תורה אחד לספר תורה אחר, מאחורי כל ספר תורה סיפור טראגי עם עצב שלא נגמר.
שני הצדיקים נתנו לשבע משפחות את הזכות להתחבר במשך כמה שעות עם יקיריהם שנדמה שירדו מלמעלה הישר מגן עדן כדי להשתתף בשמחת המצווה שלכבודם.
כשהסתכלתי מהבמה על כל המשפחות, הצלחתי לראות את הפסיפס ממנו מורכב עם ישראל.
דתיים וחרדים, מסורתיים וכאלו שלא, אשכנזים וספרדים, מצפון ומדרום.
באותו רגע הרגשתי איך בזכות הערב החשוב הזה התקרבנו עוד צעד משמעותי לכיוון ביאת משיח צדקינו.
עצמתי עיניים וניסיתי לדמיין את נחת הרוח של אבאל׳ה מלמעלה, אבאל׳ה יקר שכל פסיפס המשתתפים על גווניו הרבים, הרי הם בניו, ילדיו האהובים.
תודה לכם שני צדיקים.
שבת שלום לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי