בשנה זו - לאחר הפסקה של שנה בעקבות מגבלות הקורונה – המשכנו מסורת שהנהגנו בחדרה, ויחד עם ידידי ר' בועז ביטון - יחד שבטי ישראל - נערך מעמד בקשת סליחות במוצאי שבת ראשונה של סליחות בנוסח קרליבך, עם בעל המנגן אמן הרגש אלי סלומון וחבורתו, בליווי כלי נגינה.
המעמד נערך ב"בית הכנסת הישן" בחדרה, בסמטת הרב אורנשטיין. הייתי שם והתרגשתי. אמנם הנוסח נשמע קצת חדשני, יש שיאמרו קצת הרבה. אבל אותי זה דווקא עורר לנסיקה על כנפי ההיסטוריה, ובעיני רוחי הגעתי 'אחורנית' בגלגלי הזמן. השנה: שנת תרע"ד, לפני כ-108 שנים. האירוע: מסע הרבנים, המכונה גם 'מסע המושבות', יצא לדרך. עשרה רבנים ובראשם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, והגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, ביקרו בעשרים וששה ישובים בצפון הארץ, מחדרה ועד מטולה. המסע התחיל כאן בעיר חדרה, מבית כנסת זה, בית הכנסת הישן בחדרה שבסמטת הרב אורנשטיין.
רגע של היסטוריה: מטרת 'מסע הרבנים' הייתה לקרב את לבבות החלוצים למסורת בית אבא, ולחבר אותם אל אנשי הישוב הישן, מתוך הקשבה לבעיותיהם ונסיון לתת להם מענה הולם למצוקותיהם.
השנים היו שנות העלייה השנייה והשלישית, הצעירים שעלו היו חדורי אידיאולוגיה וחלוציות, אך עם נטייה לגבש לעצמם זהות לאומית חדשה, רחוקה ממסורת בית אבא. הרבנים ידעו להבין לרוחם של הצעירים, אך ידעו כי אין להפריד בין יסודות העם היהודי לבינם, וכי המשכיותו של עם ישראל תלויה בקשר ביניהם, בין המסורת והערכים לצד ההתיישבות והאחיזה בארץ ישראל .
בשנים האחרונות הייתי שותף לניסיונות 'לחזור בגלגל הזמן' ולשחזר את המסע המיוחד, יחד עם ידידי תא"ל (במיל') רם שמואלי ראש להק מודיעין. את ראשית המסע מתחילים תמיד, באותה נקודה כמו לפני יותר מאה שנה - בחדרה, בבית הכנסת הישן בסמטת אורנשטיין, צמוד לשוק העירוני. לאחד מניסיונות השחזור נרתם גם הגאון רבי דוד לאו, הרב הראשי לישראל. באחת הפגישות שקיימתי בלשכתו, הבנתי יותר לעומק את ערכו וחשיבותו של המסע, ומשם נחזור שוב אל הסליחות 'נוסח קרליבך'.
*
הרב לאו, נצר לשושלת רבנים מכובדת שפיארה את יהדות אירופה הסביר בשפתו העשירה מדוע לדעתו הרבנות צריכה להיות קשובה ולתת מענה עדכני יותר לעם שבשדות...
וכך אמר הרב לאו בשם סבו הגדול הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל רבה של תל אביב: בעת מסע הנדודים של עם ישראל במדבר הצטווה משה רבינו לעשות חצוצרות, "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת. וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". מטרת החצוצרות הייתה לקרוא לעם, על מנת להכווין אותם, לתת להם הדרכה, הוראה, ציווי וכן הלאה. אולם עם הסתלקות משה גנזו את החצוצרות ששמשו בדורו, ובכל דור ודור היו צריכים לעשות חצוצרות בנפרד, משלהם.
ומדוע? למה שלא ישתמשו בימיו של יהושע באותם חצוצרות שהיו טובים בימי משה? ההסבר הוא, אמר הגר"ד לאו בשם סבו, שהחצוצרות מסמלות את דרך העברת והנחלת התורה מדור לדור. השפה והתקשורת ששימשו בדור אחד להעברת התורה לציבור, אינם יכולים לשמש בדור אחר. בכל דור המנהיגים הרוחניים צריכים להעביר את התורה בשפה ובמתודה המובנים לדור שלהם. אי אפשר לדבר אל העם בדורו של יהושע כפי שדברו אל העם בדורו של משה. לכן החצוצרות של משה לא יכלו לשמש בדורות אחרים. התפקיד של מנהיגי כל דור הוא להכין חצוצרות או חלופות לחצוצרות לדור שהם חיים בתוכו. ודברי פי חכם חן.
*
כל מי שיקרא את רשמי מסע הרבנים בספר שנכתב לאחר מכן, יגלה שהרבנים שיצאו לעם שבשדות הייתה להם מטרה מאוד ממוקדת: לדבר ולהקהיל את העם בחצוצרות שלהם, של דור החלוצים, אנשי העמל והעשייה של אותה תקופה היסטורית.
אם נתרגם את הדברים לימינו אנו, הצורך היום לקיים את סיורי הסליחות, את מנייני קרליבך, להיות זמינים אל הציבור הרחב בכלים ובדרכים הנגישים עבורו, בהוראת ובהכוונת רבותינו גדולי ישראל המכוונים את דרכינו. כשהמטרה היא ברורה: להרוות את הצימאון האדיר שיש כיום לטיפת אידישקייט ולהמשך מסורת היהדות כמורשת בית אבא.
ברוח זהו התראיינתי ברשתות התקשורת הכללית לקראת השנה החדשה, והמסר היא אחד ויחיד: לחבר את ישראל לערכים ולמסורת , לאחדות ולערבות !
אני משמש בסך הכל כחצוצרה, ויהי רצון ששנה זו תהיה שנת גאולה, ושופרו של משיח יהדהד בקרוב, וכולנו יחד נריע למלך הכבוד!
יחד שבטי ישראל