"הצעת הפשרה של אלי ישי התקבלה", בישרו הבוקר הכותרות, וסיפרו – למי שלא בקי בנבכי ההסכם, כי אלי ישי הצליח, היכן שהאיש והאגדה – אריה דרעי, נכשל.
חיכוכי הידיים בצמרת ש"ס, וקריצות השמחה לאיד – נוכח המחזה הנדיר - של ישי מגלה יכולות - היכן שהמתווך האולטימטיבי דרעי כשל, היו גם היו – אף אם לא נראו, ובצמרת ש"ס נערכים כעת לממש את פירות ההישג (המתינו נא, לעיתוני סוף השבוע).
פעלתנות היתר של דרעי בפרשת עמנואל, פרשה שיש בה את כל המרכיבים הדורשים פעלתנות יתר - דווקא מצידה של מפלגת "הבית של הספרדים" (זו ששתקה לאורך כל התקופה, שתיקה מביכה ורועמת), הייתה לצנינים בעיניהם של ראשי ש"ס, אלו שצילו הגדול והמאיים של היו"ר שלעבר מרחף כל העת מעל לראשם.
סקרי השבוע שעבר המנבאים לדרעי כמעט שוויון מנדטים (7 מול 8) באם ירוץ במפלגה מתחרה – לצידה של ש"ס, לא הוסיפו רגיעה לבטן המתהפכת. דמותו של אריה דרעי המרצדת על פני מרקעי הטלוויזיה, לבטח איננה המהדורה האהובה על אלי ישי.
אז מה קרה כאן, איך באמת נכשל דרעי? איך הצליח ישי במה שדרעי נכשל? ומה באמת כל הסיפור כאן.
מורה נבוכים
האמת, אין צורך להציץ אל מאחורי הקלעים בכדי לתמוה תמיהה גדולה: מה בין הסכם הפשרה אותו כתב דרעי לפני כשבועיים, לבין הסכם הפשרה אותו "יזם" ישי הלילה.
די לו לקורא, לרפרף קלות על כותרות הימים שקדמו למאסר, להשוותן עם כותרות השבוע שעבר, ואז לקבוע באופן הפשוט והברור ביותר, כי הכותרת הראויה כעת - הינה: אלי ישי ומאיר פרוש, "יזמו" הלילה את יוזמתו של אריה דרעי.
כבר לפני כמה שבועות, עוד בטרם נכנסו עשרות אברכי סלונים לכלא, כשמאה אלף איש מלווים אותה בעצרת מחאה נגד הבג"ץ, הציע אריה דרעי הצעת פשרה מפורטת. הצעה שדי היה בה בכדי לייתר את ההפגנה, הכניסה לכלא, ואולי גם את החילול ה' הגדול שנגרם בזמן הזה.
את פשרתו החל דרעי לגלגל בין הגורמים המעורבים השונים, כשהוא מגייס לצורך כך גורמים רבים, כמו למשל את שר המשפטים יעקב נאמן, עוה"ד רם כספי, בנו של הגר"ע – הגר"ד יוסף רבה של הר נוף, הדיין הרב יעקב כהן – נציג האדמו"ר מצאנז, וגם, דמות לא ידועה בפרשה: שאול שיף, לשעבר מבכירי עיתון 'הצופה'.
ההצעה ההיא, הייתה הבסיס לכל מה שידובר בשבועיים אחר כך: ציות לפסק בית המשפט – לצד עמידה על עקרונות האדמו"ר. המתווה שגיבש דרעי – היה פשוט: לימודים של כל המגמות יחד למשך שבועיים - במתכונת של "קייטנה", כאשר לאחר מכן – בשנה הבאה, יוקם מוסד פטור, אליו יעברו ללמוד בנות חסידות סלונים.
דרעי אף הגדיל לעשות, כאשר במסגרת ה'סוכריות' אותן הציע לאנשי סלונים תמורת הירידה מהעץ, נכלל בהסכם סעיף המבטיח להם את אישור הקמתו של מוסד הפטור בשנה"ל הבאה. סעיף שתואם עם השר הרלוונטי.
הסעיף הזה – יש לומר, היה עדיין בשלב בו בית המשפט טרם הושפל פומבית. היום – הכל יותר מסובך.
תחילה דחו בסלונים את כל הרעיון. "אנו רוצים ללכת לכלא" אמרו בסלונים בבוקר המאסר, נוכח בקשותיו (שלא לומר "תחינותיו") של ללום, לדחות את המאסר ולחפש אלטרנטיבות של פשרה.
רק אחרי כמה ימי מאסר, כאשר קלטו שם שהעסק רציני, וכי בית המשפט לא מתכון לגמור איתם את החשבון בשבועיים מאסר, החלו ברצינות לחשוב שם על פשרה.
ביום שישי האחרון, יצאה יוזמתו של דרעי אל הכותרות, כאשר היא נחתמה והוגשה לבית המשפט.
בנוסח החתום אמנם, לא נכלל הסעיף על חזרתן של התלמידות ללימודים במסגרת "ימי עיון" (או "קייטנה"), וזאת נוכח התנגדותו של האדמו"ר מסלונים, שהיה אמור על פי הסיכום בע"פ, להודיע על כך רגע אחרי פסיקת הבג"ץ, כ"מחווה של רצון טוב", ולא תחת כפיית שופטי הערכאות.
אלא שבג"ץ דחה את ההסכם הנ"ל – שלא כלל קיום פסק הדין וחזרה ללימודים, בדיוק כפי שהזהירו המגשרים קודם לכן.
הואיל וכך, יצא אותו הסכם פשרה שוב לדרכו, הפעם כאשר סעיף ה"ימי עיון" כלול בתוכו, וכך הוא הוגש הבוקר לאישורו של בית המשפט.
איך נכנס אלי ישי לאותו הסכם פשרה שהציע, גיבש, דחף ויזם אריה דרעי? התשובה לכך: מאיר פרוש.
מגבשים יוזמה?
אמש, אחרי שבערב שבת דחה בית המשפט את הצעת הפשרה של דרעי, ניגש יוסי דייטש – איש אמונו של פרוש, ליו"ר ש"ס ישי, ויחד עימו הם "גיבשו" את אותו הסכם הפשרה, רק שהפעם נכנס לתוכו הסעיף הבעייתי, זה שבסלונים ניסו ביום שישי להסתדר מבלי לכתבו באופן רשמי: חזרה של כל בנות עמנואל יחד ללימודים, גם אם "יום הלימודים" ישנה את שמו ל"יום עיון".
אבל יש עוד דברים, שהיו למשל בהצעת הפשרה הראשונית של דרעי – לפני כשבועיים, ונעדרו מהצעת הפשרה שאושרה לבסוף בבית המשפט.
בהצעה הראשונה של דרעי, הובטח (במפורש) אישור פתיחתו של בית הספר החדש בשנה"ל תשע"א, הבטחה שניתנה על דעת הגורמים הרלוונטיים. הפעם, אחרי שבג"ץ כבר נכנס עמוק ו"באופן אישי" לעניין, כל הבטחה שכזו לא ניתנה.
בנוסף, ולא פחות חשוב, בעוד שאת הצעת הפשרה הראשונית, יכלו לאשר בעצם נכונותם של הצדדים לקבל על עצמם את הפשרה, הרי שהפעם, כפוף הסכם ההבנות הסופי (לא הזמני של היום) לאישורו של בית המשפט, אליו צריך ההסכם הקבוע (אם יהיה...) להגיע – לא יאוחר מה-25 לאוגוסט.
נותרה רק השאלה, מדוע העדיפו "מנהיגי המרד" מאיר פרוש ויוסי דייטש לחזר לפתע אחר פתחיו של אלי ישי - שכלל לא היה מעורב בפרשה, על פניו של אריה דרעי - שכל כולו מצוי מזה כמה שבועות בתוך העניין, ושרק ביום שישי האחרון הגיש הסכם פשרה לבית המשפט.
התשובה לכך – מוכנים להישבע רבים, נטועה עמוק בתוך ימי הבחירות לעיריית ירושלים, כאשר דרעי איים להתמודד על ראשות העיר, ולפורר את הקונסנזוס(היה כזה?) סביב "המועמד החרדי היחיד" מאיר פרוש.
בצידו של ישי, חגגו הבוקר את ההישג שבא לידיהם בהיסח הדעת (תרתי משמע). בצידו של פרוש חגגו – לא פחות: "הכדור הוא עגול" התמוגגו.