אני לא אתפלא אם 'בית יעקב' יחליטו להעיף את הבת שלי!
בלי קשר לאורחות חיי, בלי קשר אליי, החוויה ההורית בתוך מערכת החינוך החרדית, קשורה בעבותות לחשש המתמיד מפניי סילוק, נידוי והרחקה.
ככה המערכת עובדת, אני לא מחדשת כאן שום דבר.
לא מצאתי הורה אחד שילדיו מתחנכים במוסדות הללו, שלא מנע או נמנע, הסתיר או טשטש, בשל החשש שהוא ייבעט.
החינוך החרדי, מציע מסגרת מוקפדת ושמרנית לכאורה, לילדי המגזר. אלא שבפועל הדרישה להתחנך מופנית באותה המידה כלפיי ההורים.
להתחנך, להתיישר, להתהלך בשבילים המוכרים.
האם אני בעד? לא.
האם אני נגד? ובכן, בשל בחירתי המודעת (גם אם בלית ברירה מחוסר חלופה אחרת) לשלוח את ביתי להתחנך בחינוך הזה, אין לי הזכות (מה גם שזה בזבוז זמן משווע) להיות נגד.
זו המערכת וזו המסגרת. כבר מהרגע הראשון עוד טרם פציתי פה, הונח מולי תקנון מחייב.
אף אחד לא חייב אותי לחתום, אבל ברגע שחתמתי, גזרתי על עצמי את החובה 'להיות בסדר', להיות מוטלת בספק ועל תנאי, אשמה עד שיוכח אחרת.
דפוק לגמריי, אני יודעת, אבל זו המערכת.
2. זה לא פוסט ביקורת על החינוך החרדי (לא הפעם).
זו כן קריאה לביקורת חריפה כלפינו ההורים, לא על הבחירה לשלוח לאותן המסגרות. כי לצערנו, אלו המסגרות הקיימות. לעיתים קרובות מדי אין לנו ברירה (ותודה למפלגות החרדיות שפועלות בלהט מרשים כדיי למנוע פתיחה של ממ"חים ברחבי הארץ).
הביקורת הנדרשת, היא על הנזק העצום שאנו גורמים לילדנו מבלי לשים לב, כאשר אנו דורשים מהם לפצל ולבדל את חייהם, אלו שמתקיימים בבית, מול אלו שמבוימים בחוץ.
חברה קרובה שלי נוהגת לערוך שיחות הכנה לבנותיה, עם סיום חופשת הקיץ ולקראת החזרה ללימודים, כדיי לוודא שהן לא יספרו בבית הספר אודות הסרט אליו יצאו, החוף המעורב בו ביקרו, או על הפעם הזו שהן אכלו במסעדה הזו שאין לה ממש כשרות.
חברה אחרת שמשתייכת לזרם הברסלבי, ביקשה מבנה שהתקבל בשעה טובה (על אף היותו פרענק בן של חוזרים בתשובה) לישיבה ליטאית, שלא יספר על הביקורים שלו עם אביו אצל רבי נחמן, שלא יארוז חלילה לישיבה את כתבי הרב, ועל אף שהתחנך על ברכי החסידות, שיגנוז אותה לעת עתה כי ככה עדיף, רגיל, מקובל.
סיפורים שונים בתכלית, אשר במרכזם אותו גלעין חונק, אותו מסר בעייתי שמועבר לילדים, זה שמלמד אותם לשקר, לפצל, לרמות, והכי גרוע: לשמור סוד. כאשר אנו מלהקים את המורה/גננת/מחנכת בתפקיד 'המלשינה' אנו פוגמים בקשר של הילדה עם דמויות משמעותיות, בתוך מסגרת משמעותית ומפתחת, אנו מניחים את הילד על אש קטנה שצובטת לו באחוריים, מתזכרת אותו להיות בהיכון, לטאטא ולחטא, להיות אחר, כשהעיקר הוא להיות 'בסדר, כמו כולם'.
כמה אנרגיה מבוזבזת על הניסיון להתאים, מה חבל שאותה אנרגיה נגרעת מלימוד של ערכים ראויים, מחינוך משמעותי לחיים.
3. אחריות הורית.
אחריות הורית זה לפעול כדיי לאתר את המסגרת המתאימה לילד שלך, ולא להשכיבו במיטת סדום ולקצץ בו עד שיתאים עצמו למסגרת.
אחריות הורית היא להתעקש על מסגרת, גם אם זה אומר לבנות אותה מהיסוד. היא ההבנה שלמעשים שלך כהורה יש השפעה ישירה על הילדים שלך, החל מרמת המסרים וכלה ברושם שמועתק-מודבק על ילדייך. ככה זה בחינוך החרדי אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.
שולחת תנחומים וחיזוקים לכל ילד וילדה, בהווה ובעבר, ששילמו מחירים שלא באשמתם. שנבעטו, או לא התקבלו, שהוחרגו, שהורחקו, שנלחמו להיות (שייכים, 'כמו') גם במחיר של לא להיות (הם עצמם).