"ברוך הבא! אנחנו שמחים שבחרת להתאשפז אצלינו, ועל כך שמכל בתי החולים סמכת דווקא עלינו- בית החולים קורונה סטייל אוספיטל המתמחים הגדולים בעולם בהפעלת מכונות הנשמה, אקמו וחמצן, באם תזדקק".
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
צחי התרגש נורא, זו פעם ראשונה שיש לו קורונה, עד עכשיו, כלום. אפס. אפי' לא בידוד אחד, או קנס על מסיכה. סתם אזרח משתעמם שמקפיד לאכול בלי מסיכה ולהפגין בעד חיסונים.
והנה הפתעה. חולשה, כאבים קצת, שיעול צורמני, טיפל'ה סיטורציה. וכעת, מי חלם, פינוי לקורונה סטייל אוספיטל. הרופא היה משום מה חמור סבר כשבישר לו בנוכחות רופא נוסף שיתכן והוא ולא אחר נדבק בזן המשודרג, דלתא פרימיום +. מה שאומר בגדול, שאין לרפואה מושג מה שזה אומר. זה בתמצות העניין.
אשתו נורית ליוותה אותו לבית החולים במיגון מלא, כיאה לאשה טובה העושה רצון בעלה הנוטה (אולי) למות. "תהיה רגוע ותנשום עמוק" עודדה הרעיה במסירות. אך משום מה הצליח צחי רק להיות, בלי הרגוע ובלי הלנשום. וודאי לא עמוק.
ההודעות בנייד החלו לקפוץ כפטריות רעילות אחר הגשם. בתחילה משרד הבריאות הפציץ במידע כוזב וכנה על 'כללי שמירת הבריאות שלך ושל סובביך היקרים', וכמובן 'הנך נדרש להכנס לבידוד של 14 יום או 7 ימים, או עד גמר המלאי".
לאחמ"כ כמו מלאכים טובים הגיעו הודעות ספק נזעמות ספק מרחמות של נשמות טובות המבקשות לברר האם וכיצד נדבק והדביק אותם צחי החלוש. ומאיזו מדינה ייבא את הזן המשודרג והיקר. ומיד לאחריהם צרור הודעות וטלפונים חמים ממשטרת ישאראל ורשות שדות התעופה שביקשו לברר אם אכן שומר על כללי המשחק.
צחי התרווח בכורסא במחלקת הקורונה, מנסה להסתגל למעמדו החדש, מבוקש כלי התקשורת וערוצי הרדיו, הראיונות היו בזה אחר זה וצחי לא נשם. אולי היה זה גם בגלל הדלתא פרמיום. יש מצב.
ההמולה בכניסה למחלקה העירה אותו, הנחיתה את רמת הסיטורציה והזניקה את לחץ הדם חליפות, הוא התיישב מבוהל ונדהם לראות שבפתח חדרו עומד במלא הדרו עם מסיכת סמיילי ובתחפושת ראש הממשלה, לא אחר מראש הממשלה מר נפלתי סרט.
"שלום לך וברוך הנמצא, ובהחלט גם רפואה שלימה" פתח דוגרי מר סרט. "אני מתרגש לראותך מול עיניי ושמח שזכיתי לכבוד הרם לפגוש עין בעין בנדבק העשרת אלפים ביום של זן הדלתא פרמיום + המשודרג וייחודי של ישראל! ברכות וחג שמח!".
"אני??" שאל צחי בבושה טבעית. "לא נעים, אני לא ראוי, תודה לך אדוני שהטרחת את עצמיך ופינית מזמנך וקטעת את החופשה בשביל לראות אותי...".
"חחח הכל טוב" הצטנע ראש הממשלה, "אני שמח שיש קצת נחת ומאמצינו נושאים פירות... יש לך מושג כמה הזענו בקבינט הקורונה להחליט לא להחליט?? זה לא בא ברגל אחי, זה שבועות של השקעה בהתמהמהות וגרירת רגליים! עשרות שיחות שלא נענו מאלברט בורלא! מאות שעות מחלוקות עם גורמי המקצוע, באנו לשנות, מאומתים זה לא משחקים".
השיחה נקטעה בעקבות תקרית לא נעימה, כי נפטר ה"י שכן בחדר, המסכן הוא אכן מספר עגול בדלתא, אבל לא עשו עסק יותר מידי כי נראה שהוא היה מהזן הישן, הקורונה הפשוטה. הסינית. אולי אפילו מתקופתה של הממשלה הקודמת. רוה"מ הרכין ראש צקצק בלשונו והמשיך.
"בימים האחרונים קבלנו החלטה קשה. קשה מאוד הייתי אומר. להעלות את הרף והמספר העגול של החולים ליום שאותם נציין בהתייחסות מיוחדת, תבין שלא שייך להשתלט על הטירוף של התמונות והביקורים ולהגיע לכל נדבק עגול בכל מוטציה שמתפתחת וצצה בכל שבוע. אתה האחרון ידידי, את הבאים אחריך יבקר אולי הדובר שלי או מ"מ הרוה"מ החלופי".
בחדשות החלו לדווח על זן דנדש שהגיח בבואינג מהניילונים, ונמצא כרגע בדיוק בדרך בין נתב"ג לתל אביב, בואכה חתונת מצווה, ע"מ לפוץ ולפזז עם התיו השמח העליז והוורוד.
"יש מצב שאנחנו תופסים אותו בדרך, על כביש 1?" התלהב ראש הממשלה הטרי והבריא.
"רק תוודאו שהוא באמת הראשון, אוקי? לא רוצה פאדיחות. אני לא משחק בבריאות של האזרחים".
הצוות החרוץ מיהר לדלוק אחרי הנדבק המבוקש, אך שר הבריאות התקשר שיש עוד אחד מהצפון, וצריך לברר מי היה קודם, "ההוא עם תסמינים קשים יותר ואני מפחד שנאבד אותו. הגיע מרוסיה ואולי נדבק בדלתא יארינדה פלוס a. זה עוד לא היה לנו".
ראש הממשלה נפרד מצחי בברכת רבי אלימלך מליזאניק ואץ רץ לכביש לצ'קלאקה לתפוס את המייבא מכביש 1.
אבל כל הכביש היה חסום. מטורף.
כל הארץ שריפה אחת גדולה.....