אינני מתיימר לייצג את סלונים במאמרי. בטח לא את ההורים היקרים, ידידיי, אחיי ובני משפחתי הגרים בעמנואל. אין אני עומד במחיצתם, וודאי שלא בכזו שעה בה הם נדרשים למסירות נפש.
עכשיו, שעה קלה אחרי פסק הדין, אינני יודע כיצד יתפתחו הדברים. מצד אחד, קשה לדמיין עשרות אבות ואמהות הולכים לכלא לשבועיים. מצד שני, בית המשפט חצה בתיק הזה הרבה קווים אדומים, הרבה מאוד.
דבר אחד אני יודע בוודאות.
ניצחנו.
לא ביזינו את "כבוד" בית המשפט. לא נלך לכלא על אי ציות לפסק ה'דין' שלו. גם לא נלך לכלא על "גזענות" כביכול, שכל מי שמעורב בפרשה יודע עד כמה היא לא נכונה. לכו למוסדותיהם של חסידי סלונים ברחבי הארץ, הראו לי עוד מוסד אחר שלומדים בו כל כך הרבה בני עדות המזרח.
על מה אנו הולכים לכלא? על ציות מלא לכ"ק מרן האדמו"ר שליט"א.
על עמידה בעוז על עקרונות החינוך שלנו.
על הרצון הכן שלנו שבנותינו יתחנכו בדרך אותה סללו רבותינו הקדושים.
על ההליכה בדרכי נועם, על הפסיעה בדרכי שלום, ולא חלילה בדרכי השמצות זולות והתנהגות "פרחחית".
ינסה אדמונד לוי לכפר על דברי הכפירה שלו ב'הגנה על מוסדות התורה ותקציבי האברכים. הוא יכול גם לנסות לדבר על האפליה שלא היתה.
אבל על דבר אחד לא נסלח לו. שהוא עוד מעלה בדעתו כי אי מי מאיתנו יכול לעשות צעד קטן בלי הוראה מהרבי.
נראה לך אדמונד, שאתה אפילו "הווא אמינא" אצלנו? ועוד מול מי?
לא מאסרים,
לא איומים,
כלום לא יעצור אותנו.
סלונים נמצאת אצלנו לפני הכל.
הדרכתם של רבותינו הקדושים היא דרכנו היחידה.
ואל תנסה אפילו לתת ציונים לכ"ק עטרת ראשנו מרן אדמו"ר זיע"א.
אינך ראוי להעלות את שמו בקולמוסך!
(הטור מתפרסם בקו עיתונות)