בשבוע שעבר התקשר אלי מפיק אירועים בקשר לחתונת בני זוג שהייתה אמורה להיערך בסוף השבוע לאחר שהמועד נדחה כבר שלוש פעמים בעקבות הקורונה, וכעת שוב מסתמנת דחייה נוספת והפעם לרגל המצב הביטחוני באזור. מדובר באירוע בסדר גודל ענק עם הפקה מושקעת, הזוג חולם כבר הרבה זמן על האירוע המתוכנן. והוא מבקש ממני עצה כיצד להודיע לבני הזוג על הדחייה הנוספת, מה לומר להם, איך לומר להם, ומה להציע להם?
לקחתי פסק זמן למחשבה והתייעצות, בקשתי גם את עזרת החברים, ושלל העצות היו ממש מעניינות ומגוונות, על כל הרצף האפשרי... יש מי שייעץ ברצינות לדחות את האירוע לשנה אחרת, ("אין להם מזל השנה"...). לקיים את האירוע בצורה מצומצמת בצפון הארץ (בתקווה ששם יהיה שקט...), ולהמתין לזמן טוב יותר למסיבה הגדולה. היה גם מי שהרחיק לכת והציע לבני הזוג לבחון שוב את ההתאמה ביניהם... בהטעימו כי "בכל זאת הרי שולחים להם כל כך הרבה רמזים מן השמים"...
חשבתי להתחיל דווקא מההצעה הקיצונית הזו, ולדון בה. שמעתי פעם סיפור מהרב מבריסק זצ"ל שהוזמן לסדר חופה וקידושין, אך הזוג שכח את הכתובה בבית - - - לאחר המתנה של זמן ממושך עד להשגת עותק חילופי, בעוד הציבור המתוח עומד וממתין, ולפתע, נפלה טבעת הקידושין מיד החתן אל בור הניקוז - - - הנוכחים כבר החלו להתלחשש, אולי מן השמים מראים כאן סימן כזה או אחר. הלחשושים הגיעו לאוזניו של הרב, שהגיב קצרות בפשטות נוקבת: הסיבה לכך פשוטה ביותר, המועד המדויק לנישואי בני זוג נקבע מראש משמים, עד לרגע זה לא הגיע הזמן! זה הכל, ותו לא! עד לאותו רגע לא היו צריכים את הכתובה... ובאותו רגע שהגיע כבר הזמן, הטבעת כבר חולצה מעומק הבור... מעבר לזה לא אירע דבר, והכל מתנהל לפי התוכנית. לא התוכנית של המפיק, אלא של בורא העולם!
למעשה, מי שסקרן לדעת, הזוג המדובר החליט לדחות את האירוע - בפעם הרביעית - אני מקווה ומתפלל שבפעם הזו הכל ילך כשורה בשמחה בעתו ובזמנו.
כעת הבה נניח לסיפור, ונעסוק במה שנוגע אלינו, לכל אחד מאיתנו. מה אפשר ללמוד מכך לחיי המעשה.
*
בהפטרת השבוע פרשת נשא מסופר על לידתו של שמשון הגיבור, בקצרה, המלאך נשלח משמים לבשר לאשת מנוח כי עתיד להיוולד להם בן שיושיע את ישראל, ועליו להיות קדוש בקדושת נזירות מרגע יציאתו לאוויר העולם.
בסיפור הדברים אנו רואים כי המלאך נגלה דווקא אל אשת מנוח, והיא בכל פעם באה לספר לבעלה על התגלות המלאך ועל דבריו והוראותיו אליהם. ומסביר האברבנאל, "הטעם שלא בא המלאך אל מנוח ובא אל האישה הוא להיותה לדעתו יותר מוכנת בשכלה ובדעתה". וכן בהמשך הסיפור כאשר מנוח חושש שהוא הולך למות כעת כאשר ראה את המלאך , אשתו מיישבת את דעתו בדברי טעם והגיון, 'לו חפץ ה' להמיתנו, לא לקח מידנו עלה ומנחה, ולא הראנו את כל אלה, וכעת לא השמיענו כזאת'.
למדתי מכך, בנוסף לכל הלקחים החשובים מהפטרה זו, כי גם בעיצומן של מאורעות היסטוריים וחשובים, כמו לאחר מפגש עם מלאך אלוקים שבא להדריך ולקבוע להם את סדרי החיים, נצרכת להיות התנהלות מבוססת שכלית, ולא להיכנס לדמיונות ופחדים מנותקים מהמציאות. החובה שלנו כאן בעולם המעשה היא לפעול מתוך אחריות לפעולות שלנו, ולצורך כל נתן לנו הבורא כלי חזק ביותר, שהוא השכל וההיגיון הבריא.
גם במקרה של בני הזוג, ההחלטה לדחות את האירוע מכורח הנסיבות, מזמין אותנו לחזק ולהתחזק, ולהעמיד את הבית שיבנה בעתו ובזמנו במועד הנכון ובזמן הנכון , בצורה בריאה ואיתנה, ולא חלילה להיתפס למחשבות תלושות ובלתי אחראיות, אלא לכוון את הקשר בצורה יציבה עד לבניית בית נאמן בישראל.
וכהמשך לסיפור ההפטרה אודות שמשון שזכה להציל את ישראל מיד הפלשתים, נקווה ונתפלל לבורא עולם שישלח לנו את הגואל מיד ה'פלשתים' במהדורתן העכשווית – מיד הפלסטינים, ותשקוט הארץ, כולל אשקלון - אשדוד - עוטף עזה, גוש דן וצפונה, ובכל רחבי הארץ יהיה שלום ושלווה, בריאות ושמחה לכל בית ישראל.
יחד שבטי ישראל
שבת שלום