עצוב לך או מר לך? אתה תחליט!
פעם אחת שאלו את הרבי מלובביץ' האם לשים בליל הסדר כיסא ריק ליד השולחן, לזכר שש מיליון היהודים שנספו בשואה?
הרבי מלובביץ' ענה ש"לא" - משתי סיבות:
ראשית – פסח הוא חג – וצריך לשמוח.
שנית – לא ניתן להתמקד יותר מידי בכאב, צריך לרומם אותו לעשיה חיובית, עדיף להזמין אורח, שאין לו איפה לעשות את הסדר, שישב על הכיסא, וישמח בלילה זה...
החיים לא בידיים שלנו – מה עושים ביום ש'אחרי'?
החיים מזמנים ימים לא קלים, וגם - ניסיונות קשים, כמה זמן צריך להתבוסס בכאב, ולשקוע במרירות או בעצבות?
האם יש לאדם בחירה – כיצד להתמודד עם הקושי?
נעים להכיר – יש לך הרבה עוצמות בנפש!
נולדת עם תעצומות נפש! ויש לך בחירה!
שאף אחד - לא ישקר עליך! גם לא אתה לעצמך!
יש לך אפשרות לקחת כל 'אירוע' ולהפוך אותו למקור – עוצמה וצמיחה.
במה זה תלוי? במוח! ומוח שליט על הלב!
אתה שולט על המוח שלך! והמוח שלך - שולט על הלב!
הלב הוא - שמזרים לך רגשות שליליים, ולא נותן לך - להתרומם!
האם כאב גופני יכול להיות – ברכה?
כולנו רוצים להיות בריאים גופנית ונפשית עד מאה ועשרים.
אבל, כשהגוף כואב לך – מה אתה עושה?
בד"כ, אתה לא הולך מיד לרופא, אתה מחכה שהכאב יציק, ויצדיק לפנות לרופא... אם לא היה לך כואב, לא היית יודע שהגוף 'חורק', וצריך 'טיפול'!
המסקנה: הכאב הוא 'ברכה' - בלעדיו, המצב שלך יכל ח"ו להחמיר, בלי שבכלל תדע – שיש לך בעיה!
ומכאן אתה בדרך לריפוי בסיעתא דשמיא...
האם כאב רגשי ונפשי יכול להיות – ברכה?
מה אתה עושה כשהנשמה שלך זועקת מכאב?
שהרגשות שלך קשים, והנפש שלך כואבת ומתייסרת?
אתה פונה למאגרי כוחות הלב והנפש שנמצאים בך, ומנסה להתמודד עם הכאב, וכמו בכאב גופני:
מותר רצוי וחייב – להרגיש את הכאב!
כשאתה מרגיש כאב, אתה גם יכול לנסות להתמודד איתו:
אתה רוצה ל'פרק' את הכאב? רוצה לבכות?
תבכה! זה בריא, זה מצוין, כמובן, בגבול הנורמלי...
אל תתעלם מהכאב! לכאב יש – מטרה!
הכאב הוא – מתנה! הוא יגלה ויוציא ממך, כוחות עצומים שמצויים בנפש שלך, תגלה 'סודות' נסתרים, שידחפו אותך להתרומם ולעשות שינוי:
שישדרג לך את החיים, וירים אותך לפסגות חדשות, שתמיד – חלמת!
אתה לא לבד - מי נושא איתך בעול?
אתה נותן מקום לכאב, ומשתף את מי שיכול לשמוע ולהכיל אותך...
מי שמאפשר לך להביע ולבטא את הכאב, ולהבין אותך בלי לשפוט...
ואגב, אם יש לך מישהו כזה, זכית – זאת ברכה עצומה...
אולי תנסה פעם לשתף את הקב"ה, ולספר לו את הכאב לך, ממש כמו שאתה מדבר לחבר, בלי קשר לתפילה הקבועה, הוא שומע... ומנחם...
תרגיש איך הוא מכיל אותך... ועוטף אותך באהבה, הוא יכיל את הכאב שלך... הרבה יותר ממה שאתה חושב... יש הוכחה: "הרופא לשבורי לב..."
הכאב מגלה את עוצמות הנפש - שמצויים בך!
אחרי שאתה מוציא את הכאב... ובוכה... וממשיך להוציא...
הלב מסכים קצת להירגע ולהרפות...
יש לך בחירה – מה לעשות הלאה...
המסקנה: הכאב הנפשי מגלה לך סודות חדשים - והוא חיובי!
כוחות הנפש ש'חבויים' בך - מתגלים, רק כשאתה צריך אותם באמת, הם: יוצאים מהכח אל - הפועל!
והופכים מכוחות סמויים – לכוחות זמינים וגלויים!
וזה קורה - דווקא בזמן של קושי וכאב.
אתה מעדיף שהם יתחבאו בתוכך בשקט, אבל – לא!
הכוחות הללו חייבים לצאת, כי תפקידם:
לעזור לך למלא את יעודך בחיים!
ולכן, הכאב הוא ה'מנוע' להתקדמות והצלחה, וגילוי סודות נפלאים, שיניעו אותך לעשות שינויים...
ועדיין, נמשיך להתפלל ולבקש, לא לידי ניסיון...
ככה זה עובד - רק הכאב דוחף אותנו... להתאמץ, ולעשות שינוי...
מה אתה עושה אחרי שגמרת 'לעכל' את הכאב?
רוצה להכיר את אחד הסודות של המצליחנים?
הוא נמצא – בדיוק כאן!
מה אתה עושה אחרי שחווית את הכאב?
התשובה לשאלה תוכיח איך תתקדם בחיים:
האם תגיע להישגים? או שתסתכל אחורה, ותתבוסס בעבר...
הדרך לכל הצלחה גשמית ורוחנית – זהה!
אין קיצורי דרך – "יגעת ומצאת - תאמין"!
האם אתה מוכן 'להרים' את עצמך ולעשות שינויים? האם אתה רוצה להתקדם, והעתיד חשוב לך? או אתה מעדיף לשקוע בעבר?
ההצלחה והכישלון בחיים – נבחנים בתגובה שלך!
אתה יכול לבחור בין שתי אפשרויות: עצבות או מרירות.
עצבות: היא דרך שלילית להתמודד עם ניסיונות.
מרירות: היא דרך חיובית להתמודד עם ניסיונות.
תוצאת העצבות: הרגשה לא טובה של דכדוך, דיכאון וחוסר חיות, שמשאירה אותך חסר כח ו'חשק' לפעול, וחסר מרץ - חיים וחיות!
תוצאות המרירות: אחרי שהרגשת את הקושי, והרשת לעצמך לבכות ולהתמרמר על גורלך...
אתה יכול להתרומם ולעשות שינוי, המרירות מדרבנת להשתמש בכוחות הגלויים והנסתרים שמצויים בך, ולהתחיל לפעול וליצור משהו – חדש שיקדם אותך לפסגות חדשות.
העצבות גוררת רגשות - קשים ומדכאים: העצבות מזינה את מעגל הרגשות השליליים, כגון: עצבות, דיכאון ודכדוך, ויכולה להמשיך ולגרור את האדם... ומי יודע לאיפה... ומתי הוא יצא מזה?
העצבות משרתת – את עצמה: היא לא מביאה לפתרון מעשי.
היא גורמת לאדם לרחם על עצמו, ולהתכנס בתוך עצמו, הכל הופך לקשה ומורכב, ואין שום חשק לחשוב על פתרון חיובי, האדם רק אומר לעצמו:
אתה עצוב? תכנס למיטה מתחת לפוך... אתה לא חייב לעשות כלום!
המרירות היא זמנית – ומקדמת עשיה:
אומנם, המרירות היא הרגשה לא נעימה, אבל, היא - זמנית וחולפת.
היא מביאה משב רוח מרענן, שיוצר רצון חדש לעשיה, ושאיפה להגיע להישגים חדשים...
אתה מפסיק להתרכז בעבר, ומתחיל לרומם את עצמך, וחושב איך אני יכול ליצור עתיד טוב יותר - ברוחניות ובגשמיות.
המרירות מביאה להישגים ויעדים עתידיים: מכאן - רק מתרוממים!
המרירות גורמת לחשוב – איך אני פועל בצורה חיובית:
איך אני יכול לעזור ולהועיל לזולת - לי ולעולם!
אתה מתחיל לשאול את עצמך:
מה אני יכול לעשות מהיום אחרת, שיקדם אותי לעתיד טוב יותר?
מה היעד החדש שאני שואף אליו, בעקבות מה שהתמודדתי איתו עכשיו?
מה הקב"ה מצפה ממני לעשות עכשיו? מה השינוי המתבקש?
ואיך אני מתחיל לעשות אותו בפועל? מה הצעד הראשון בשינוי?
זוכרים את הכיסא שהוספנו בשולחן ליל הסדר?
האם אתה רוצה שהכיסא ישאר ריק...
או שאתה מוכן להזמין אורח שישמח בחג?
זה מה שאמר הרבי מילובביץ, אל תתמקד בכאב העבר, תהפוך אותו לכח חיובי יצרני, תעשה למען השני, וכך:
תרים גם את עצמך - תתקדם ליעוד חייך!
האם אתה מתמקד בעשיה שמרימה אותך ל'הגביה עוף' או שאתה נרדם?
האם החוויה מביאה - חיבור או ניתוק?
ה'חוויה' מובילה אותך - או לחיבור או ניתוק: מעצמך, מהחברה ומהקב"ה. איזה שינוי קטן, אתה מוכן לעשות - לעילוי נשמת קורבנות הציבור?
האם אתה מתרומם ומתקדם?
אם כן, מה אתה עושה עם זה הלאה?
"בן אדם, עלה למעלה עלה...
כח רז לך, יש לך כנפי רוח...
תתרומם ו'תגביה עוף'...
בהצלחה...