אני נסער וכאוב אל מול המצב בו אנו נמצאים. זהו אסון בקנה מידה בינלאומי. רבים מהבחורים ה'חוצניקים' ששרדו פיזית את אסון מירון, סובלים מטראומה איומה: חלק מהנערים האלה ראו את חבריהם מתים ממש מולם. אחר כך הם ישבו ובכו בדירותיהם יחד, ולא הצליחו להתכונן לשבת.
הרבנים, וראש הישיבה רבי אליעזר יהודה פינקל שליט"א, בילו את יום שישי בביקורים בדירות וניחמו את התלמידים כמיטב יכולתם, אך אמרו שהם זקוקים לעזרה מקצועית כדי לסייע להם.
הבאנו אנשי מקצוע, אך למרות כל העזרה שהצלחנו לארגן, אנו מקבלים מספר רב של שיחות ומיילים מהורים, הזקוקים נואשות להיות עם ילדיהם, שנמצאים כעת במשבר עמוק.
יש לי רשימה של 98 הורים, שפנו אלי כי בנם עבר טראומה ספציפית - כמו לראות את חברם הקרוב נפטר ממש נגד עיניהם - ולמרות המטפלים שהובאו, הבנים צריכים להיות ליד הוריהם בשעה קשה זו.
"אני צריך להיות שם עם הבן שלי", אומרים לי הורי הבחורים השבורים. "בתקופה הגרועה ביותר בחייו - הוא זקוק להורה".
לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון לחצו כאן
ממוצאי שבת אני מנסה ליצור קשר עם גופים שונים. ממשרד הפנים, משרד הבריאות והמשרד לענייני תפוצות, ועד הקונסול הכללי הישראלי בניו יורק. האנשים שדיברנו איתם היו מנומסים, הביעו דאגה וביקשו שנשלח להם את רשימת 98 הבחורים האלה שהוריהם צריכים לטוס כדי להיות איתם. אך עדיין לא קיבלנו תגובה רשמית. ובינתיים, זמן יקר במיוחד מתבזבז.
באופן לא רשמי, אני שומע מאנשים המקורבים לפקידי ממשל, שהם שאלו "למה שהבחורים לא יחזרו לאמריקה?"... שיא חדש של חוסר רגישות ובורות.
הרי בחורים אלה מסרו את נפשם להגיע לישיבה בארץ הקודש. הם לא מזמן רק יצאו מבידוד, לאחר טרטור של אין סוף ניירת, בירוקרטיה, תקנות ו'מתווים', והצליחו להתחיל את 'זמן קיץ'. האם ניתן להעלות על הדעת להכריח אותם כעת לשוב לארה"ב???
ומעבר לכך. לא מזמן המציאו עוד נוהל, בסבך החוקים: כל בחור שהיה בישראל ורוצה לעזוב, חייב להסדיר את אישור הכניסה שלו במשרד הפנים טרם יציאתו. וכמה הוא זמן ההמתנה לתור הבא במשרד הפנים? יותר מחודש...
העיקר, כאמור, שזה פשוט לא אנושי להכריח את הבחורים האלה לעזוב בעת כזו, בה הם צריכים להיות עם החברים שלהם, הנושאים את סבלם, להתאבל ביחד, להיות עם הרב שלהם ולהישאר באווירה שלהם. ממש לא לברוח מטראומה, שזהו הדבר הגרוע ביותר. אנשי מקצוע תמיד מייעצים, שעל אנשים במשבר להישאר באווירה ובשגרה שלהם.
ברוך השם, מגפת הקורונה כמעט ואיננה קיימת בישראל. אך נכון לעכשיו, טראומת 'אסון מירון' היא משבר גרוע בהרבה עבור בחורים אלו. בנוסף, לרוב ההורים שרוצים לראות את בניהם, יש תעודות מה-CDC, המוכיחות כי הם מחוסנים לחלוטין.
אנו, זועקים לממשלת ישראל: אנא, תנו לבחורים האלה לקבל את העזרה שהם זקוקים לה, מכיוון שהם סובלים מטרגדיה בלתי נתפסת.
הקריאה היא גם לכל מי שיכול לעזור לפתור את המשבר ההומניטרי הזה, ולהבין את הצורך: בבקשה, הרימו את הכפפה. מדינת היהודים לא יכולה להתעלם מיהודים, בזמן משבר שכזה!
- הכותב הוא מנהל ישיבת מיר בארה"ב