הייתי שם וידיי רועדות // יענקלה גלויברמן

הנה, רק ביום זה השמחה היא על כך שפסקו למות 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו במגיפה מסתורית, היות ולא נהגו כבוד איש ברעהו, למרות שכולם היום גדולים בתורה וביראת שמים, וכבר אנחנו נדרשים לאירוע קשה מאוד, אסון לאומי בסדר גודל ששנים רבות לא ראינו.

לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון לחצו כאן

הייתי שם אמש כבכל שנה עם פיקוד המשטרה כבר בתחילת הערב בהדלקה הראשונה והמרגשת של האדמו"ר מבאיאן.
ובכל שנה אני מתרגש במעמד הזה שמלא בהוד ושמחה אמיתית ללא מחיצות, שמתעלה על כל מחלוקת שמאיימת עלינו. כולם רוקדים האחד לצד חברו. ליטאים וחסידים, אשכנזים וספרדים, דתיים לאומיים. דתיים ולא דתיים. יחד עם חסידי 'תולדות אהרון' בלבוש 'זברה' מסורתי וחגיגי – שמחה בטהרתה.

כשהגעתי חזרה למרכז שמעתי על האסון הכבד ומעיי התהפכו בקרבי. תחושות קשות מאוד הציפו אותי. לא הצלחתי לעצום עין כל הלילה, כשאני מנסה להשיג בדאגה גדולה כמה ממשפחתי, מכריי וידידיי. השעות נקפו ומספר המתים טיפס וטיפס והלב פשוט דואב וממאן להאמין. אוי, מה היה לנו?

בעוד מתינו מוטלים לפנינו זה לא הזמן להטיח האשמות. "לכל זמן ועת לכל חפץ" כתב שלמה המלך החכם באדם. אולם, אין ספק שמקרים מצערים שכאלה, מביאים לפתחנו לצערנו, עסקת חבילה של דמעות מחד ומחשבות של חשבון נפש נוגה מאידך.

אי אפשר להימלט מהמחשבה על כך שבשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מכוערת של פוליטיקאים שמדברים האחד בגנות השני, במקום לכבד האחד את השני. ראיתי בימי חיי עשרות מערכות בחירות, ומעולם לא זכור לי שנחצו קווים כה רבים בדיבור ובשיח בין המחנות. אפשר בקלות לזהות את היתדרדרות השיח האנושי בזירה הפוליטית.

חז"ל מחכימים אותנו ואומרים: "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דיעותיהן שוות זו לזו". בהחלט חשוב להכיר בהבדלים ובחילוקי הדעות, אולם גם לדעת לקבל אותן. ממש כשם שהפרצוף השונה של חברך איננו מפריע ומאיים עליך, כך דעתו השונה אינה אמורה להפריע לך. על כל אדם בכלל ונבחרי הציבור בפרט ללמוד לקח ממה שקרה לנו אמש. להתחזק במצוות ואהבת לרעך כמוך.

נישא תפילה להחלמת הפצועים ולזכר נשמות ההרוגים. הרופא כל בשר ימציא מזור למכאוב המשפחות
ושנדע רק טוב וחסד.