אני תמיד שמח לקבל פידבקים ומשוב מכל סוג שהוא מאת הקוראים הנאמנים, הארות וגם הערות, הן מחכימות ומעשירות, ועל הדרך הן מעידות גם על העניין שהם מגלים בטור ובתוכנו.
השבוע קיבלתי פנייה ייחודית מאת אחד הקוראים, בה הוא מגיב על הטור מהשבוע שעבר בו הרחבנו על מצוות שבין אדם לחברו. הקורא הנכבד כמו שואל ותמה, "עם כל הכבוד לבין אדם לחברו, אבל מה עם השמירה על כדור הארץ ועל איכות הסביבה"? בתוך דבריו הוא תמה מדוע לא מצאתי לנכון לציין את "יום כדור הארץ" הבינלאומי שחל בימים אלו, להעלאת המודעות להגנת הסביבה.
התגובה הראשונית שלי הייתה כי במסגרת ובמגבלות הטור לא ניתן להתייחס לכל האירועים, במקרה עוד באותו יום יצא לי להיפגש עם השרה לאיכות הסביבה הגב' גילה גמליאל, במסגרת העיסוק בנושאים הרלוונטיים שבאחריות המשרד. הוספתי ואמרתי לקורא הנכבד כי בעז"ה אעלה גם את הנושא בהזדמנות על גבי הטור. הוא מצדו לא ויתר, וביקש כי אשתדל לעסוק בזה כבר בטור הקרוב, לקראת ל"ג בעומר, אשר המדורות בו אינן תורמות לאיכות הסביבה.
אני מניח שהטור יגיע אל הקוראים רק אחרי מדורת ל"ג בעומר, או לפחות כשכל הקרשים והעצים כבר סדורים ועומדים אכן לשימוש...
אפתח בדברי חז"ל במדרש הידוע על הפסוק במגילת קהלת (ז,יא) "ראה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עִותוֹ" בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך.
במסגרת תפקידנו בעולם עלינו להעלות ולתקן את הבריאה לדרגות גבוהות יותר, בכל המובנים, והאדם שהוא נזר הבריאה הופקד על כך, לעבדה ולשמרה.
כאן חשוב להדגיש שיהיה ברור כי אין אפשרות להפריד את נושא שמירת כדור הארץ, מהמצוות שבין אדם לחברו. כי הרי לאמיתו של דבר הכדור הינו גוש עפר, עם ליבה פנימית, שאינה שונה מזו של כוכבי לכת אחרים. לכדור הארץ אין רגשות, וגם אם ח"ו היה עובר שואה גרעינית להכחדת היצורים החיים במעטפת החיצונית - כדור הארץ נשאר באדישותו ללא שינוי...
אלא כפי שחז"ל לימדו אותנו במדרש הנ"ל, העולם נברא לשימוש האדם, שיעשה בו את הטוב והישר, למטרה זו נבראו עליו גם הצמחים העצים הנוף והחיות, ללא ספק. הצורך בשמירה על איכות הסביבה אינו נובע מתרבות "דת המיחזור" וכדומה, אלא מדאגה למטרתו של כדור הארץ, עבור אחינו בני האדם שצריכים לחיות עליו, ועלינו לשמור אותו נאמנים למטרתו, ובכך לשמר ולהעלות את הבריאה כולה למקום גבוה יותר.
כך היא ההתייחסות הנכונה גם ביחס לשמירה על הבריאות, ההתייחסות לגוף האדם גם היא כפיקדון שניתן בידינו ע"י הבורא, ועלינו לשמר אותו למטרתו! וכפי שציווה הבורא בתורה: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
אם כך ברור בתכלית כי כמו בכל דבר בחיים, ישנו סולם ערכים שעל פיו צריכים למדוד ולתת את היחס הנכון לכל דבר ועניין. ומי שמעמיד את מקומה איכות הסביבה ושמירת הטבע לפני הערך של כבוד האדם, של ואהבת לרעך כמוך, הרי הוא חוטא למטרה לגמרי!
ומכאן, לפרשת השבוע – התורה עוסקת בנושא "מתנות עניים", בפסוק זה: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם" (ויקרא כ"ג, כ"ב). המצווה להשאיר לעניים את המתנות, לקט שכחה ופאה, בלשון "לא תכלה פאת שדך בקצרך", אם יורשה לי לומר כי כאן נרמז גם הנושא של ניצול משאבי הטבע... לא לקצור את ה-כ-ל, אלא יש להניח ממנו גם לזולת. כאן מתחברים להם הערכים של בין אדם לחברו, עם המבט הנכון אל הערך של שמירת איכות הסביבה.
גם אם באופן מעשי הדבר מתבטא רק בפאת השדה, בחלק הקטן והצדדי של שטח הגידול החקלאי, אבל אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, והאדם קונה לעצמו קנין נצחי של התחשבות ואיפוק והבנה על מקומו בעולם כ'אורח', שמופקד על שמירת העולם, וכדברי הקב"ה לאדם הראשון: תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי!
אסיים בביטוי מעשי קטן של הערכים הנ"ל, כשנערכו עבודות התשתית לבית הספר היסודי שלנו "מדעים ויהדות" בחדרה, ראינו לנכון לשמר את חורשת המטעים המפוארת שעליו נבנה הקמפוס, והיה חשוב לי מאוד שישארו מספר עצים, ואכן בקרן המזרחית דרומית שבחצר בית הספר עומדים בגאון כמה וכמה עצים שמספרים את קורות ימי הקמת המושבה חדרה שבימים אלו אנו מציינים לה יום הולדת מאה ושלושים!
שבת שלום ומבורך