יש כמה מגזרים שחווים בימים אלו של ערב ל"ג פריחה מרגשת: הילדים שמתכננים מדורות, עסקני מירון וכן, גם פעילי איכות הסביבה הירוקים.
בעוד שתי הקבוצות הראשונות עולזים ושמחים, האחרונים - או "החמוצים" כפי שמכנה אותם ראש ממשלתינו - מעדיפים לסבול ולהתריע. העניין הוא שקשה להימלט מהנתונים שבידיהם. זה לא רק איכות שכבת האוזון וההתחממות הגלובלית.
לפי הנתונים שמספק המשרד להגנת הסביבה, מסתבר שכל שנה בלילה הזה, קיימת עלייה משמעותית בזיהום האוויר - זיהום שנגרם על ידי חלקיקים שעוברים בדרכי הנשימה ומסכנת ממש אנשים מבוגרים וחולים. ועוד לא דיברנו על אלפי נפגעי כוויות שמגיעים אל חדרי המיון במהלך ל"ג בעומר.
השבוע נתקלתי בפעיל סביבה שכזה. אדם רב זכויות שלא ממש מחבב יהודים עם שטריימלך שאוכלים בשר. הוא ממש כעס. ירה אש ועשן על החרדים וטען על פי גרפים מובהקים ש"המדורות שלהם מזהמות את כל המרחב ומסכנות חיי אדם".
במקום להתווכח, ביקשתי ממנו לעצור: "אתה יודע מי המציא את המנהג הזה של מדורות-עשן עם קרשים וגלגלים?" שאלתי. הוא השתתק. תכנן כנראה לשמוע סיפורים על האר"י הקדוש ותלמידיו. אבל נאלצתי לאכזב אותו.
במשך מאות שנים, יהודים חרדים הדליקו הרבה נרות ביום הזה. (מנהג שהוזכר בספר הקדוש 'בני יששכר' מאמרי חודש אייר, ג, ג). הרבי ה'שפע חיים' מצאנז תיאר שבעיר ילדותו רודניק היו מושכים חוטי ברזל משני כיוונים בתקרת בית המדרש ומדליקים עליהם מספר עצום של נרות "והיה בית המדרש מאיר באור נפלא". ('הליכות חיים' ל"ג בעומר סעיף ב' בהערה).
אבל ככל שתהפכו בספרי ההיסטוריה לא תמצאו כמעט מקום שבו הדליקו סתם מדורת קרשים באמצע הרחוב. בכלל, כל סיפור ה'הדלקה' במקור - התרחש אך ורק במירון, על ציון הרשב"י. (ויש גם מקורות להדלקה בקברי צדיקים אחרים).
גם על ההדלקה בציון מצאנו פולמוס הלכתי יוקד בין מרנן החתם סופר, לבין רבני צפת בראשות ובראשם הגאון רבי שמואל הלר זצ"ל שהקדיש לכך ספר שלם בשם 'כבוד מלכים' (וכבר עסקנו בפולמוס הזה באתר זה בשנה שעברה).
אבל עדיין, איש לא חשב להכניס קרש אחד וודאי שלא צמיג - אל תוך המדורה שהיא בעצם נר זיכרון לרשב"י. וכאן עצרתי משטף הדברים והטחתי את השאלה הרטורית: "אז אתה יודע מי המציא את המנהג המפוקפק הזה?" כשהוא שוב שתק, הסברתי לו שהאשמים האמיתיים הם תנועות הנוער הציוניות. (בכמה ספרי קהילות מסתבר שהם התחילו את המנהג הזה כבר בחו"ל).
איש שיחי התעקש שאני לא אומר אמת. "אתה בא להגיד לי שבמאה שערים, החרדים הארד-קור, לא מדליקים גלגלים?" - כאן נאלצתי שוב להפתיע אותו. אמנם לא מדובר בפעילים גדולים של איכות הסביבה. ובהפגנות הסדרתיות אף אחד לא יחשוש להבעיר פחי פלסטיק.
אבל בל"ג בעומר הם דווקא מקפידים לא לעשות זאת. הבטחתי לשלוח לו צילום של מקורות. למחרת שלחתי לו קטע מהספר 'זכור לאברהם' של מנהגי 'תולדות אהרן'. מסופר שם דברים מפורטים. מסתבר שבשנים הראשונות שאחרי קום המדינה, היו גם ילדים ירושלמים שהצטרפו למנהג של הציונים. הם ליקטו עצים ורהיטים שבורים, הוסיפו להם גלגלים ונפט ועשו מהפיכה.
אלא שבשנת תשכ"ז, פרצה מלחמת ששת הימים. בגלל הסמיכות לגבול הירדני, אסרו השלטונות על הדלקה. חסידות תולדות אהרן נאלצה להדליק הדלקה קטנה מצמר גפן ושמן זית.
שנה לאחר מכן, חשבו שוב הילדים לחזור למדורות הענק. אלא שבאותו יום, ביקש כ"ק האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן זצ"ל לקרוא לכל ילדי החיידר והוא נשא בפניהם נאום שזה תוכנו:
"התבוננתי בעניין. הרי ההדלקה היא נר לנשמת התנא האלוקי, האם כששורפים גלגלים קרועים וקרשי אשפתות, זה כבוד - הלא אדרבה, חרפה וביזיון הוא. הרי לכל נשמה של יהודי מדליקים נר, והמהדרין מדליקין שמן זית, אז מדוע לנשמת התנא ידליקו פסולת?
"ברוך ה'", אמר הרבי, "שסובבו משמים בשנה שעברה שנדליק בצמר גפן ושמן, וכך התעוררתי להמשיך את המנהג הזה. לעשות כבוד לרשב"י בהדלקה מכובדת. נר ופתילות".
"את הגלגלים והפיח השחור", הסברתי לאיש שיחי, "הביאו הפלמ"חניקים ותנועות הנוער שישבו סביב למדורה, צלו עליה 'קארטושקעס' וסיפרו צ'יזבטים. אנחנו מדליקים אבוקות גדולות של אור. ומזככים את האוויר שסביבנו באור מופלא רום מעלה".
- הכותב הינו עורך בעיתון 'משפחה' וחוקר תולדות יהדות פולין בין שתי המלחמות.