מעט יותר משנה אחרי פתיחתן של מחלקות הקורונה בבתי החולים מהשונים, הגיעה לאחרונה הבשורה על סגירתן הסופית.
כידוע, מלבד הצוות הרפואי והחולים, הסתובבו במחלקות אנשים שלא היו חייבים להיות שם: מאות מתנדבים חרדים, ושאינם, שפשטו על בתי החולים; כעת הם מתפנים לספר על חווית ההתנדבות ב"מחלקה המסוכנת ביותר".
יצחק שלמה, מתנדב כבר שנים בארגון 'מאירים לחולה' - אותו הקים לאחר שחווה את הקושי הקיים בשהייה ממושכת בבתי חולים, שעה שליווה בהם את אביו ואמו, שהלכו לעולמם לפני שנים ספורות.
קשה לו להסתיר את החשש שקינן בו מפני הידבקות בנגיף, תוך כדי ההתנדבות: "אני משחזר לעצמי מה עבר עלי כמתנדב, כשהסתובבתי בתוך מחלקות הקורונה האיומות הללו, ועוברת בי צמרמורת כשאני נזכר בפעם הראשונה שעמדתי בפתח המחלקה אחרי שקיבלתי את ברכת מרן הגר"ח קנייבסקי שלא יארע לי שום נזק ו'ששלוחי מצוה אינם ניזוקים'".
"החשש היה", מסביר יצחק שלמה, "למרות שהאחות הראשית הראתה לי כיצד להתמגן". בתוך המחלקות המבודדות שכבו חולים במצבים קשים, שהקשר שלהם עם העולם החיצון היה רופף במיוחד, והסתכם בביקורי רופא ואחיות, שהשתדלו לתת מענה תחת עומס בלתי אפשרי.
יצחק נזכר במקרה מרגש: "באחד הימים אני מגיע למחלקה, יהודי מבוגר מסמן לי באפיסת כוחות שאגש אליו ואז הוא אומר לי בדמעות שעדיין לא הניח תפילין היום, כאשר בעבר נהג כל יום להתפלל ב'נץ'. אני מניח לו תפילין ומברך איתו, עשר דקות לפני השקיעה...".
לגיא חדד, מארגון 'מהפכה של שמחה', יש רקורד עשיר בתחום ההתנדבות בתוך בתי החולים, אך דווקא בתקופת הקורונה נמנע ממנו ומחבריו לפעול כך. "לא ויתרנו, והלכנו לשמח קשישים ומבודדים מחוץ לבתים".
"אנשים שישבו בבית תקופה ארוכה, כשכולם מתרחקים מהם, ופתאום מגיעה קבוצת נערים במיוחד בשבילם, ושרה להם; פשוט נדלק להם האור בעיניים", הוא אומר.
ומה עכשיו? אני שואל את יצחק. "עכשיו נשוב לפעילות הרגילה. בבתי חולים תמיד יש אנשים הזקוקים לעזרה. כל מי שהיה בבתי החולים, בפרט בשבתות, מכיר את הפעילות של הארגונים השונים".
"ואני, כמי שהיה בצד המקבל, בתקופה בה לוויתי את הוריי ע"ה, שמח להיות היום בצד של הנתינה. שלא נזדקק!", הוא מסכם באיחול.
