ראשו של מנכ"ל בית הנשיא חישב להתפקע מרוב כאבים. הוא דאג באמת. כאב לו הראש מרוב מחשבות והתייעצויות, אבל גם הלב כאב, מצער ומרחמים. הוא לא יכל לשאת את המצוקה של הנשיא האהוב עליו כל כך ולא היה מסוגל לראות אותו מוטרד ותשוש.
אכן, זו הפעם החמישית אומנם שכבוד הנשיא קורא לראשי הסיעות להתייעצויות (ובעצם, הדבר החמישי שעשה מיום היבחרו..), אך הפעם ההתייעצויות היו קשות ומתישות. האזרח מספר אחת הרגיש שהוא נשאב לפלונטר עמוק ולתסבוך פוליטי שאין מוצא ממנו.
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
העוזרים המסורים ניסו להקל כמה שיכלו. הכינו עבורו דף ועט ע"מ שירשום את מספר הממליצים באופן מיידי, שחלילה לא ישכח מי אמר מה. הם חששו שחלילה וחס יקרה שוב מה שקרה בפעם הקודמת שהנשיא חישב את הממליצים בראש ואת הסיכום כתב בערב על סמך הזיכרון, ולאחמ"כ התבלבלו לו כמה צ'טעלעך בכיס החליפה, מה שגרם לו לתת את המנדט לעוזר פרלמנטרי צעיר מאחת הכנסות הקודמות, שדווקא התרגש מאוד אך לא עלה בידו להרכיב ממשלה.
הממליצים גם התבקשו להשתדל מאוד שלא להזכיר את המילה 'ירושלים' במהלך ההמלצה, בשום צורה, לא בהיפוך ולא בגימטרייה. מילה שכידוע מרגשת מאוד את הנשיא ועלולה לבלבל אותו לחלוטין ולגרום לו להחליט דבר לא רצוי, או לא דמוקרטי.
הכל תוכנן בקפידא ובהתרגשות. כבר כשבועיים לפני יום ההמלצות הוזזו הצידה כל הפגישות הארוחות ערב והחנינות, כמו גם הטיסות, החתימות והחופשות. וזאת בכדי שיומו של הנשיא יהיה חלק שליו ורגוע בלי מפריעים, והנשיא יוכל להתרכז בדבר אחד ויחיד. לישון. אההה סליחה... להאזין לממליצים ולהתרכז במספרים.
העוזר המסור חזר ושינן שוב ושוב באוזניו את ההליך, המטרה, הממלכתיות והנאום המכריע. כך שמתוך שינה היה הנשיא צועק משפטים דמוקרטיים כמו "שישים ואחת" ו"הסיכוי הטוב ביותר".
היה מפעים לראות את ראשו ורובו של הנשיא מונח בסוגיה, והיה מרגש להתבונן איך שלכל מקום בו הלך הוא לקח איתו את השקית הגדולה בה היה מונח 'המנדט' כשהוא חוזר ומתרגל ללא הרף היאך יטיל אותו בחוזקה על הזוכה המאושר.
על הכל חשבו ודאגו. אך רבות מחשבות בלב איש ולפעמים נוצר עסק ביש.
כי כשנכנסו חברי הכנסת מהמשלחת האחרונה נוצר וויכוח בענייני דת ומדינה ובהתלהטות הרוחות הוזכרה בטעות המילה 'ירושלים'!, מה שגרם לנשיא להזיל דמעות כמים שהרטיבו את דף ההמלצות ומחקו כליל את כל הרשום בו. הנשיא החל לרקוע בידיו וברגליו ובשוגג העיף בידו הימנית את כוס התה הרותח היישר לפניו הנדהמות של סגן השר המחוייט שמחמת הכוויה נשכח ממנו כליל מאיזו מפלגה בא ועל מי המליץ.
בתוך כל התוהו ובוהו הנ"ל מישהו חכם דאג לפלוט שבעוד כשלושה חודשים כבוד הנשיא עוזב את תפקידו ומי יודע אם לנשיא הבא אחריו יהיו כתפיים רחבות להמליץ ולהטיל ביושר ובתבונה.
בית הנשיא נסגר הרמטית וכל האחמי"ם והעיתונאים סולקו, טובי המוחות, הפסיכולוגים והמשחזרים נקראו לנסות להרגיע ולנחם את הממליץ הדגול שראה כבר הכל בחייו, אבל אל מול טרגדיה ודרמה שכזו נפשו חישבה להישבר.
"בעוד שעתיים אני אמור להמליץ ולהטיל את המנדט! איך אדע על מי ? איך?" בכה בכי מעורר רחמים. "יומיים של הקשבה וריכוז הלכו לטמיון, שעות של שיקול דעת והתחבטויות נמוגו, למה לא היה לי העתק?? למה?".
כולם שתקו. כלום היה להם מה לומר? כשלמול עיניהם נשיא מרוסק ודמוקרטיה מנופצת??
ואז הפתיע המנכ"ל. והצליח להעלות חיוך על פני הנשיא העצוב.
הנשיא סורק ואופר, וכלי התקשורת האזינו בשקיקה לקולו הרועד. " אזרחי ישראל. לאור תוצאות הבחירות ולאחר התייעצויות אינטנסיביות, איני רואה לצערי שיש סיכוי למי מהמועמדים להרכיב ממשלה יציבה ולכן החלטתי להניח לפניכם את המנדט ומי שיגיע ראשון יתפוס".
כלי התקשורת הוכו בתדהמה כשהשקית בה המנדט המיוחל הונחה על הפודיום והנשיא עזב את החדר.
ראש הממשלה שגר הכי קרוב (וגם מכיר את הדרך לשם בע"פ..) הגיע הראשון, ובעוד המתמודדים האחרים מחפשים חניה נטל את המנדט בחיוך מבוייש.
למחרת בבוקר שוחררו במפתיע כל חברי הליכוד האסירים. ועוד אלפים רבים המקורבים לראש הממשלה ורעייתו.
לא היה מי שהצליח להרגיע את הנשיא כשגילה שהניח על הפודיום שקית עם פנקס חנינות ריק...