עם כל הכבוד לנאומי סיכום הקורונה של ביבי ויולי, ויש כבוד. על התאריך המדוייק בו נצא כולנו לריקודים יד ביד ועל מיליוני החיסונים שהביאו לנו רווחה ואת האפשרות לפגוש את סבתא, וכמובן התמונות המתוקשרות עם המתחסן העגול והנבוך. צריך לומר את האמת. לייתר דיוק הגיע העת לומר את האמת, בלי לגמגם. להוקיר ולפרסם את מי שבאמת הביאנו עד הלום!
גבירותי ורבותיי. המדחום!!
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
כן. כעת כשהודיעו רשמית שתפקידו הגיע לסיומו, ומעתה ואילך נוכל להיכנס לסופר ולבנק ללא צורך בהצמדת המצח / כף היד אל הסלקטור הסיני, זהו הזמן להודות ביושר כי המכשיר הקטן והמצפצף הזה הציל אותנו. פשוט כך.
ידני או על עמוד, ישר או הפוך, עם בטרייה, בלי בטרייה, הוא הוא שעמד כחומה בצורה ולא נתן גם לא ל'ספק קורונאים' להסתנן ולהדביק אזרחים תמימים שרק באו לקנות קצת חלב ואלכוג'ל.
המדחום בענוותנותו לא הרעיש ולא כעס, לא צעק ולא פגע. רק צפצף צפצוף קל והראה על המסך הצנום לשומר הגברתן מי הוא זה העומד לפניו, הוא גם לא חיפש אף אחד. להיפך. השתדל תמיד להציג את הטוב, להדגיש את הנמוך. רק כשממש לא הייתה לו ברירה האדים במספריו ושלח את המבודד הסורר חזרה לילדיו.
המדחום גם רחש עצמאות עם הזמן, הוא מדד בדק וגם החליט. לבדו. המאבטח הפסיק להביט בתוצאה, ולא שתגידו שזה משום שלא עניין אותו חלילה, או כי התוצאה הייתה שווה לכולם, ממש לא! מסך המדחום תמיד קרץ וסיקרן, ותוצאת הבדיקה ממש לא הייתה שווה אצל כל נבדק, כל אזרח זכה לתשומת לב מיוחדת והמספרים עלו וירדו לסירוגין. רק שהמדחום לא רצה להכביד, ככה הוא. צנוע. כמו אמר למאבטח "רק תלחץ עלי. את העיניים תוכל להשאיר בפלאפון". אני ימשיך מכאן.
קרו מקרים שהחום דווקא טיפס לאחר המדידה, כמו שארע להערש'ל. הוא הציץ בתוצאה וכשראה שהמדחום כתב 33.8 החוויר והסתחרר וחומו נסק. הוא נזכר שקרא פעם שזה פחות או יותר חום גופו של בר מינן אדם שהלך לבית עולמו. הערש'ל התאושש מעט והעביר שוב את כף ידו ונחרד לגלות שקור גופו ממשיך לעלות 32.4. הוא ברח פנימה להתחמם ולו בגלל שלא היה משוכנע אם זהו המדחום שלא תקין או שגופו לא תקין.
תמיד אפשר להתמקד בשלילי ובבעיות, זה נכון שפעמים אין ספור המדחום לא קלט את כף היד המזיעה מפחד, דבר שגרם לפקקים אנושיים ולצפיפות בלתי נושמת בכניסה לקניון, מה שהעלה משמעותית את מקדם ההדבקה ואת האנשים שנזקקו למדחום, משכך כאבים, סיטורציה ואפי' מחוללי חמצן. נכון.
אבל בסה"כ לאורך השנה המדחום קטע את שרשרת ההדבקה, שיטח את העקומה, בידד את החולים מהמחלימים, חצץ בין משתעלים ועצר בגופו את הקורונה.
אין כמובן בכל הנאמר כאן להפחית כי הוא זה מעבודתם הקדושה של הניילונים על חוטיהם ועמודיהם שחירפו את נפשם במערכה.
אבל תודו שעל הניילונים היה עוד אפשר לעבוד איכשהוא. במו עייני צפיתי באברכי משי שמזדחלים בשמחת תוירה תחת הניילון ועורקים לקפסולה השכנה. והיה את הבאג המפורסם ב'כורעים' ביום כיפור שאיש נשם על רעהו חופשי, וכמה ניילונים שנפלו שדודים באמצע המערכה וסיכנו את כל ה'חבורה'.
גם חלילה איני בא להמעיט מגדולתם של המאבטחים סרגיי ואלכס (שניהם עשו עבודת קודש בכל הארץ...) ששאלו סדרת שאלות מצילות חיים, "היה לך חום בימים האחרונים? האם השתעלת בשבועיים האחרונים?? והאם הינך שוהה בבידוד??" אין ספק שהמנגינה בה הוצגו השאלות, המבט החד, וסימני השאלה האימתניים לא השאירו לנישאל ברירה אלא לענות בכנות ולהציל עוד נפש אחת לפחות בישראל.
ועדיין תסכימו איתי שהיו גם היו במהלך התקופה כמה פוחזים ריקניים ועלובים, שלא האזינו בקשב רב לכל השאלות וענו "כן, כן, כן" בזחיחות ובזלזול מופגן, ונכנסו פנימה בשיעול צורמני.
אצל המדחום זה לא היה. שנה שהוא נחוש עקבי ומציל חיים. שנה שגם לאחר שיצא מן השקע ועמד בצד או הושלח ללא סוללה בכניסה לחנות - שהוא מרתיע, מתריע, ובעיקר מפתיע!
על אומץ רוחו על גדולתו ובעיקר על אופיו החם, אני ממליץ להעניק לו למדחום את "אות מציל הקורונה הלאומי".
ולזה שהמליץ להשתמש בו את "אות הפטנט הבזבזני והתמהוני....".