לפני מספר חודשים הגיע אלי לפגישה בחור שלומד באחת הישיבות הטובות, ומספר לי על כך שאין לו חשק לקום בבוקר. הוא ישן כל יום עד הצהרים, לא קם לתפילה, לא נכנס לשיעורים ולא בא ללמוד, אלא רק מידי פעם נכנס לבקר בבית המדרש. וכך הוא מעביר ימים ושבועות ללא לימוד ועשייה חיובית, מה שמוביל למצבי רוח ירודים.
רבותיו, מבחינתם, רואים שהתלמיד נמצא בירידה רוחנית; הוא לא מגיע לסדרי הישיבה, לא לומד ולא עומד בדרישות המצופות ממנו כתלמיד מן המנין, כאשר ברור שמצב כזה גורר בהכרח גם ירידה ברוחניות.
הדבר מתבטא ביחס שלילי כלפיו מצד הצוות החינוכי, המצפה ממנו לשינוי, ועמידה בכללים שהמסגרת החינוכית קבעה. הדבר הגיע לידי העברת ביקורת כלפיו - תחילה בעדינות, אבל עם הזמן זה הלך והחריף עד כדי איום של סילוק מהישיבה.
ראשית, צריך להבין מהו השורש להתנהגות זו, מדוע הוא לא קם ולא מגיע לסדרי הישיבה, מדוע הלימוד ממנו והלאה. וכי יעלה על הדעת שטוב לו במצבו ויש לו הנאה מכך?
לאחר שסיפר לי על מצבו, שאלתי אותו דבר ראשון - מה החלום שלך? מה הן השאיפות שלך? האם בכלל יש לך חלום כלשהו לעתיד? חלומות ושאיפות אינן מותרות, אלא מביעות חיים. לחלום יש כוח; הוא נוסך תקווה, מעורר מוטיבציה, ממלא באנרגיות חיוביות ופותח אפיקים חדשים להצלחה.
כאשר החיים הם בלי מטרה, ואין איזשהו חלום ושאיפה, זה כמו להיכנס למכונית ולהתבקש לנסוע ללא יעד וללא מטרה...
חובה לשאול ולברר מה החלום ולמה אנו שואפים, מה הדרך ומהי המטרה, מהם הדברים החשובים לנו בחיים ומהם הדברים שאנו מאמינים בהם. זהו המנוע שמעורר בנו מוטיבציה לפעולה ולעשייה חיובית. אנו פועלים ועושים דברים שאנו מאמינים בהם, ונמצאים בסולם הערכים שלנו.
חשוב לשים לב: הגדרת היעד והמטרה צריכה להיות באופן חיובי. בדיוק כמו 'וויז', שאם נכתוב מקום שאיננו רוצים להגיע, הוא יקח אותנו בדיוק לאותו מקום שלא רצינו לנסוע אליו. לכן מאוד חשובה הגדרת היעד, באופן חיובי ומדויק, לטווח הארוך ולטווח הקצר.
איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד כעשר שנים, חמש שנים...? מהן התחנות הראשונות, שעליך לעבור דרכן בדרך להגשמת היעד? תחשוב: אילו היו לך את כל המשאבים - מה היית רוצה להיות? אלו משאבים יכולות וכישרונות עומדים לרשותך כעת, בדרך להגשמת חלומך?
אמר אחד החכמים, כי ''אם אתם יכולים לחלום על זה, אתם יכולים לעשות את זה''... הרב דסלר, בספרו מכתב מאליהו (ח''ג עמ' 206) כותב: "כאשר מציב אדם מטרה לעצמו, אף שיודע שקשה הדבר והרבה עמל ויגיעה נצרכים לכך, אם הוא מחזק את עצמו ואומר 'אחר היגיעה והעמל הראויים בוודאי אגיע ואשיג אותה דרגה ואותה מעלה' הרי ביטחון זה כשלעצמו מוכיח שיש לו כבר עכשיו שייכות-מה לאותה מעלה אליה הוא חותר. שכל החושש ואינו מרגיש את היכולת להגיע ולהשיג מטרה מסוימת, זה לאות שאין דבקותו שלמה אל אותה מטרה''.
וצריך לדעת, כי הדבר הראשון הוא הרצון. בפרשת בשלח אומרים חז''ל על הפסוק ''וחמושים עלו בני ישראל'', שרק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים. וכותב רש''י בפרשת בא, שאותם שלא יצאו, מתו במכת חושך, לפי שלא רצו לצאת ממצרים. כלומר, התנאי הראשון ביציאה מהמיצר, הוא הרצון לצאת ממנו.
רצון - אותיות צנור. על ידי הרצון, יוצרים צינור, שדרכו יורד השפע. וכמו שכתוב: ''פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון''.
אז מה אתה רוצה? מה השאיפה שלך? תן הגדרה ברורה - ובאופן חיובי, כמו כתובת בוויז, שמה שתכתוב לו, לשם הוא יוביל אותך.
זה יכול להיות בדברים הקטנים שביום יום, ובדברים הגדולים לטווח הרחוק, בתחום הבית, המשפחה, ברמה האישית ובהגשמה עצמית.
אל לנו לשבת ולהביט מהצד. עלינו לקחת אחריות על חיינו. כל אחד נולד עם כישרונות ויכולות המיוחדים לו, כל אחד עבר חוויות כאלו ואחרות בחיים, שמהן התעצבה אישיותו, והם כלים עבורו להגשמת ייעודו. נשלחנו לעולם לאיזו תכלית מסוימת, ולשם כך קיבלנו כלים מאוד ספציפיים, שמייחדים אותנו מאחרים.
חשוב על זה! לאחר ה'מאה ועשרים', כשתסתכל לאחור, האם תוכל לומר לעצמך ''עשיתי זאת''? תנצל את החיים. הזמן עובר. נשלחת לעולם, כי צריכים אנשים בדיוק כמוך, לשליחות המיוחדת לך. אף אחד בעולם לא יכול למלאות את מקומך.
בהצלחה.