1:
״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״
רש״י הקדוש מביא על פסוק זה כלל חשוב ששייך לכל התורה ולא רק לכאן.
כל מקום במקרא שנאמר בו לשון ״אלה״ בלא וי״ו, פסל את הראשונים, דהיינו מיעט הכתוב בכך את מידת חשיבותם של הדברים האמורים לפניהם שאינם חשובים כמו הדברים הבאים אחריהם, כלומר, ״אלה״ - ולא הקודמים.
כגון ״אלה תולדות יעקב״ שפסל ומיעט הכתוב בכך את חשיבותם של אלופי עשיו המוזכרים לפני כן.
אך במקרה כמו שלנו שכתוב ״ואלה״, הריהו מוסיף על הראשונים, דהיינו מחבר את הדברים האמורים להלן עם הדברים האמורים לפני כן לומר שאף הדברים האחרונים חשובים כמו אלו שלפניהם.
ולכן פרשתנו מתחילה ב״ואלה המשפטים כדי להחשיבם כעשרת הדברות האמורים לפני כדי לומר לנו מה הראשונים נאמרו ונתנו בסיני, אף אלו הדינים והמשפטים האמורים בפרשה זו נאמרו ונתנו בסיני.
2:
פרשתנו מתחילה בדיני עבד ואמה עבריים שבסיסם של דינים אלו הם שאי אפשר לקנות את גופם אלא את עבודתם לתקופה מסויימת, עבודה זמנית שעליה יקבלו שכר ומדוע אם כך הוא נקרא עבד? כי עושה זאת גם בעל כרחו ואינו אדון לעצמו להחליט להפסיק עבודתו.
ישנם שני אופנים לעבד עברי.
האחד במקרה שתפסו אותו גונב ממישהו ואין לו איך להחזיר, במקרה כזה הבית דין מוכר אותו לעבד עד שיעבוד מספיק זמן כדי לקבל את שכר עבודתו כדי שיוכל להחזיר את מה שגנב כמו שנאמר ״שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו״.
המקרה השני הוא אדם שמוכר עצמו בגלל דוחק פרנסתו.
פרשת עבד עברי האמורה כאן מדברת במקרה שמכרוהו בית דין.
עבד זה יהיה חייב להשתחרר לאחר שש שנות עבודה ורק במקרה שמתעקש העבד להשאר אצל אדוניו לוקח אותו אדונו למזוזת הדלת ושם רוצע את אוזנו.
אוזן ששמעה בהר סיני את הציווי ״כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים״ ולא מקיימת אותו דינה להרצע.
הקב״ה רוצה אותנו עבדים שלו ולא עבדים של מישהו אחר.
כשחייבים לשחרר עבד לאחר שש שנים זה אומר בעצם שלא קנו את גופו השייך בעצם לקדוש ברוך הוא אלא רק את עבודתו שעליה הוא מקבל שכר.
עבד שטוב לו אצל אדוניו ובוחר להשאר, משתחרר סופית בשנת היובל כי כאמור אין אפשרות לקנות את גופו של מישהו מישראל.
3:
פרשת יתרו מסתיימת בעשרת הדברות ונשאלת השאלה מדוע התורה בוחרת לפתוח את פרשתנו מייד לאחר עשרת הדברות דווקא במצוות עבד ואמה עבריים, הרי לכאורה ישנם דינים רבים שעלינו ללמוד אותם לפני שנגיע לענייני עבדים, דיני ממונות בין אדם לחברו וכדומה.
בין עשרת הדברות לעבד עברי ,התורה מפסיקה בענייני מזבח ועל זה רש״י מסביר שדבר זה בא לאמר לנו שחייבים לשים סנהדרין אצל המקדש כדי שיהיו הבית דין יושבים לשפוט בבית המקדש במקום הסמוך למזבח בלשכת הגזית שבצפון העזרה).
שמעתי מחמי היקר הרב אליהו הירש הסבר יפה על העניין.
התורה מזכירה את דיני עבדים מייד לאחר עשרת הדברות כדי לספר לנו את העומד לקרות בעתיד.
ידועים הדברים שבית המקדש הראשון נחרב בגלל שעם ישראל עברו על שלושת העבירות החמורות, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.
אבל בספר ירמיהו כתוב שהוא הוכיח את עם ישראל ואמר להם שצרה זו של בבל באה להם בגלל שהם לא מקפידים לשחרר את אחיהם העבדים לאחר שש שנים אלא ממשיכים להחזיק בהם כנגד התורה.
מסופר בירמיהו שכשצרו הבבלים על ירושלים אמר להם ירמיה שאם הם ישחררו מייד את העבדים, העיר לא תחרב ובית המקדש לא ישרף.
בתחילה לא שמעו אליו עשירי העם מחזיקי העבדים אך לאחר תקופה שהמצור החל להפוך בלתי נסבל החליטו בלית ברירה להקשיב לירמיהו ולשחרר את העבדים.
לא עבר זמן רב מאז שוחררו העבדים ומצרים יצאה להלחם בבבלים שהיו אויב משותף לישראל ומצרים.
כשראו הבבלים שהמצרים מתקרבים כדי להלחם בהם החלו לסוג מירושלים.
ראו עשירי ירושלים את הבבלים נסוגים, הבינו שהאיום הוסר, שכחו את דברי ירמיהו ולקחו חזרה אליהם את כל העבדים המשוחררים.
ראה את זה הקב״ה ועשה נס שבדיוק כשהגיעו המצרים לאזור ים סוף, פלט הים את גופות המצרים הקדמונים שטבעו בים סוף.
התפלאו המצרים לפשר הגופות הנפלטות מהים וכשהבינו שמדובר באבותיהם הקדמונים מתקופת יציאת מצרים שמתו בגלל עם ישראל, החליטו לחזור על עקבותיהם ולא לתת לישראל להנות ממלחמתם עם הבבלים.
ראו הבבלים את המצרים נסוגים וחזרו לצור על ירושלים ובהמשך החריבו אותה ושרפו את בית המקדש.
ולכן כתבה התורה בתחילה את דיני עבד עברי כדי לספר לנו את העתיד לקרות, אם נכשל בדיני עבד עברי סופנו לגלות מארץ ישראל.
4:
נמצאים אנו בתחילתו של חודש אדר שעליו נאמר ״משנכנס אדר מרבין בשמחה״.
וזאת ההזדמנות לברר איך משיגים שמחה, ומה הם הדברים שמרחיקים אותה מעלינו.
הספר ״מכתב מאליהו״ של הרב דסלר פותח בנסיון להבין מיהו השמח באמת והיכן טמון העושר האמיתי.
נתחיל מהעשיר, האם הוא באמת שמח? האם הוא חי בשלווה? התשובה היא שלא, כמה שאדם יותר עשיר ובעל יותר נכסים, יש לו יותר דאגות ופחות זמן מיותר כמו שאמרו חכמינו ״מרבה נכסים מרבה דאגה״
נעבור לעני, האם הוא יכול להיות באמת שמח? האם יכול לחיות בשלווה? והתשובה היא שלא.
העני תמיד יהיה מוטרד שמא לא יצליח לפרנס את משפחתו.
האמת היא שאושר לא קשור בכלל לעושר אלא תלוי בדברים אחרים.
קחו תינוק, לא משנה איזה תבחרו, תמיד הוא יהיה מאושר, שנותיו הראשונות תמיד בחיוך ושמחה.
אז מה מתקלקל בדרך? איפה נמצאת הצומת הקריטית?
מסביר הרב דסלר שיש שלושה דברים שגורמים לאיבוד השמחה ומי שיש לו אפילו אחד מהם, לעולם לא יהיה שמח ואלו הן: הקנאה התאווה והכבוד כדברי חז״ל שמוציאים את האדם מהעולם.
מי שיש לו אחד מהם תמיד יהיה תלוי במשהו או במישהו אחר, אדם כזה לא יהיה אדון לעצמו אלא יותר כמו עבד שתלוי באחרים.
אדם שיש בו את מידת הקנאה, אושרו יהיה תלוי תמיד באנשים אחרים, אדם קנאי הוא אדם שזקוק לאחרים כדי להגדיר את מצבו, סוג של עבד.
אדם שרודף אחרי כבוד, עם הזמן יגיע למצב שמה שמגדיר אותו זה מה שאחרים חושבים עליו או כמות הכבוד שמקבל מהם, כיבדו אותו הוא שמח, לא כיבדו, עצוב. הנה עוד סוג של עבד שתלוי באחרים כדי להגדיר את אושרו.
כמובן שגם אדם שחייו תלויים בתאווה מסוימת ורק אם יקבל אותה יצליח לשמוח, אין לנו עבד גדול מזה.
אם כן, כמה שנעבוד יותר על מידות אלו ותלותנו בהן, כמה שנצליח להעלים אותן מחיינו, כך נחזור להיות משוחררים ושמחים באמת.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי