"שפריץ מסריח - לחדר; התינוק צרח מכאב"

המכתב נפתח בעובדות הבאות: "על פי עדויות רבות, שהגיעו בין היתר באמצעות ארגון 'בצדק' הפועל בקהילה החרדית, נעשה בשבועות האחרונים שימוש נרחב ובלתי מידתי במכת"זית ובנוזל בואש בשכונות הללו, תוך התעלמות מכללי הזהירות ובניגוד לכללים המנחים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון ובנהליה של המשטרה עצמה".

אחד התיאורים הקשים, מפנה תחילה לדיווח ש'המשטרה התיזה בואש בכיכר השבת כארבע שעות ברצף, מאת חיים גולדברג', כאשר אחת הניזוקות סיפרה לאחר מכן כיצד "פתאום אני חוטפת שפריץ של מים מסריחים לתוך החדר, נהייתי ספוגה במי הבואש, כל בגדי הלכו לאיבוד והפסדתי יום עבודה כי צריכה לנקות את הגועל הזה - שעדיין לא מפסיק להריח ממני".

עדות אחרת מגוללת: "הלכתי ב'גאולה', בצהריים, עם תינוק בן 5 חודשים לכיוון בית המרקחת ברחוב עמוס; פתאום ראיתי מרחוק מכתז"ית שהתיזה מי בואש במרחק של מאות מטרים. התחלתי לרוץ וכמעט התגלשתי, כי הכל היה רטוב. נרטבתי כל כולי עם מי הבואש".

"גם לתינוק זה הגיע", ממשיכה האם המזועזעת: "הוא התחיל לצרוח מכאבים, ראיתי שכל הפנים שלו אדומות וצורב לו בעיניים. לא יכולתי אפילו להתפנות אליו, כי כל כולי רטובה ומסריחה, ורצתי הביתה כל עוד רוחי בי. בבית הפשטתי לו את הבגדים ושטפתי לו את הפנים, אך הוא עדיין סבל ובכה ממלא כוויות. המים חדרו גם לרגליים, מבעד לבגדים. שמתי לו מיד ספריי של אלוורה לכוויות, ועשיתי לו כמה אמבטיות, ועדיין לא הוטב לו והריח לא עבר".