בימים האחרונים נחשפה בירושלים כריכת התנ"ך שלמד ממנו הגאון מווילנא זצ"ל. מדובר בפריט יוצא דופן שכן בעולם ידועים אך ורק פריטים ספורים של הגאון. במקרה זה, על הכריכה עצמה מודבקת פיסת נייר עתיקת-יומין עליה נכתב "תנ"ך שלמד בו מרן ורש"י [ורבן של ישראל] החסיד הגר"א זלה"ה".
כמו כן, בגב הכריכה, על נייר הבטנה, מופיע רישום הבעלות: "ר' יעקב משה נכד הגאון". לפי רישום זה, התנ"ך עבר בירושה מהגר"א אל נכדו רבי יעקב משה מסלונים, בנו של רבי אברהם בן הגר"א, שהיה עצמו גדול בתורה ועסק רבות בעריכת והוצאת כתבי הגר"א.
חיבתו של הגאון זצ"ל לתנ"ך הייתה מן המפורסמות ומופיעות עדויות רבות כי לעת זקנתו עיקר לימודו היה בספר התנ"ך, תוך שהוא שוזר בו את הנובע מתוך הדברים במשנה, בתלמוד, ובקבלה.
וכפי שמסופר בספר 'מעלות אליהו': "הגאון לעת זקנתו היה כל למודו חומש, והיה הולך מן הקודם אל המאוחר לכלול בו כל התורה שבע"פ", על כך מוסיף רבי דוד לוריא שם כי "הגר"א ז"ל היה בקי בספר הזה (...) שהיה בקי ויודע איך גנוזים כל ספרי התלמוד ושארי חיבורי תורה שבעל פה כולם בתוך התנ"ך".
לצד זאת, לפי עדות ראייה שפורסמה בדורות הקודמים, היה נוהג הגר"א להחזיק בידיו הקדושות בספרים בהם למד, מתוך חיבת התורה. עדות זאת מסופרת בידי רבי אורי יצחק אייזיק קדש, בשם סבו - רבי אהרן, אב"ד ויסוקי, שזכה לבקר את הגר"א בהיכלו (מובא בספרו 'מאורי בית יצחק'):
"ומצא אותו [את הגר״א] עוסק בתורתו הק' מסכתא סנהדרין מונחת על שתי ידיו הקדושות, תורת אמת בפיהו בשפה ברורה ובנעימה קדושה מסכתא אבות דרבי נתן" (, ועל כך מוסיף המספר בסוגריים: "ראה אחי עד היכן כח כבוד התורה המסכתא לא היתה מונחת על השולחן ללמוד בה כדרך הנהוג בינינו רק ידיו הקדושים תמכין אורייתא משני עברי המסכת מזה א' משני ידיו ומזה א' משני ידיו, סימן לדבר אורך ימים בימינה ובשמאלה".
כאמור, בעולם ידועים אך ורק פריטים ספורים נוספים שהיו שייכים לגר"א או שהגר"א נגע בהם. ביניהם, הש"ס של הגר"א עם הגהותיו.
מרון ארן, מבעלי בית המכירות הפומביות 'קדם', מציין כי "נפלה בחלקנו זכות גדולה להציג לציבור פריטים שהיו שייכים לגר"א, לילדיו, לנכדיו ולתלמידיו מאוספו של האספן והבביליוגרף ישעיהו וינוגרד ז"ל, שמסר את נפשו על תורת הגר"א. הכריכה המדוברת הינה פריט מרגש ביותר שרבים פונים אלינו רק כדי לגעת בו".
