די. התחלואה גוברת, ונכון לרגע זה, לדאבוננו, היא עוד לא עוזבת, בתקווה שבמהרה הקב"ה יקבל את תפילותינו וימנע מגפה מנחלתו. כרבבה מאומתים ליממה. מאזן האימה: אלפי חולים קשה, אלפי נפטרים. לא עת לחשות. קול דמי אחינו זועק מן האדמה.
מי שלא מקפיד על הנחיות מרנן ורבנן רועי ישראל שליט"א שקבעו כי יש להקפיד על כל הוראות הרופאים, לא יוכל להגיד 'ידי לא שפכו את הדם הזה'. מי שאיננו הולך להתחסן כפי הוראתם הנחרצת שהתחדדה אתמול בקריאתם "לכל אשר יראת ד' בלבבו להזדרז וליטול את החיסון כעצת הרופאים ללא חשש" - מסכן את עצמו ומסכן את חיי האחרים.
לאחר שבתוך הדין יש רחמים וחסד, למי יש זכות להיות כפוי טובה כלפי בורא עולם: הקב"ה הביא על עולמו את הנגיף הנורא כדי למוטט את כל המוסכמות ולשבור את כל תרבויות הכזב של 'כוחי ועוצם ידי', בכל תחומי החיים. אבל הקב"ה גם הזריח לנו קרן אור בעלטה והביא לנו מזור ונתיב מילוט בדמות החיסון. ואם מרנן ורבנן רועי ישראל שליט"א אומרים בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים "להתחסן", אז מלבד החיוב של 'ועשית ככל אשר יורוך', גם 'פיקוח נפש' שעיני העדה מתריעים עליו בגרון ניחר, זה לא פחות מבחירות מבחינת חובת הציות! זו מצווה דאוריתא של 'ככל אשר יורוך'! מי יכול להיות כפוי טובה ולהשתמט מהדברת הנגיף וקטיעת שרשרת ההדבקה? מי רואה אותם יוצאים בעצמם להתחסן, ואינו יוצא? למי מותר להיות כפוי טובה כלפי בורא העולם שהושיט לנו בחסדיו יד מחלצת מאימת הנגיף, והמשתמטים מחיסון דוחים אותה.
עומדים מכחישי הקורונה ומנסים לטמטם את המוחין. הם מתייצבים בנטיית גרון ובקריאה ל"אזרחי העולם". בהופעה משיחית הזויה הם מסיתים אנשים הנמצאים בסכנה וקוראים להם שלא להציל את עצמם, תוך שמוש בסיפורי מדע בדיוני. תמימים נופלים ברשתם המסוכנת ועלינו לעשות מה שניתן כדי לחלצם מצפורני ההבל. עד כמה מצטערים מרנן גדולי ישראל שליט"א בצערם של ישראל ומהעובדה שיש כאלה העוברים על "ונשמרתם"! עד כמה יהיו המתים במגיפה, כדי לנער המזלזלים משלוותם? האם מכונות ההנשמה שהולמות צריכות רמקולים מגבירי קול שיוליכו את הקולות מחוץ למחלקות הקורונה האטומות, כדי לחדור מבעד לאוזנים האטומות ולבקוע חדרי לב אטום? הנגיף המסוכן כבר אינו פוגע רק במבוגרים, השם ישמרנו, הוא הורג גם צעירים רח"ל. לא רק "קבוצות הסיכון בסכנה", כולם בחזקת סכנה, חלילה וחס.
עשרות יולדות וכאלו שלפני לידה, מאושפזות בסכנת חיים, והעיניים של אותם 'העומדים על דם רעך' שזילזלו והדביקו, עצומות לרווחה. זו הסלמה ברורה של התנהגות הנגיף ונדרשת בראש ובראשונה תפילה, ושמירה קפדנית לצד התחסנות. בימי התמודדות קשים כאלה, האם הדעת תסבול שיש אנשים שהופכים את יום השמחה המשפחתית שלהם, לאבלו של זולתו? האם בגלל שזה 'אבא שלו' ולא אבא שלך, 'אשתו שלו' ולא שלך, 'בנו שלו' ולא שלך, מותר להנפיק תירוצים מתירוצים שונים, במקום לעצור הנגיף ואת המשך ההתנהלות הפרועה וחסרת האחריות של המזלזלים? האם מול נתונים נוראים כאלה לא הגיע הרגע להתפתחות מוטציה התנהגותית, כזו שהחלבונים שלה יהיו דעת תורה ומוסר יהודי ואפילו של הגיון בסיסי ורגש אנושי פשוט?
די. המזלזל לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. התורה מצווה 'ונשמרתם לנפשותיכם' ו'לא תעמוד על דם רעך'. איך יתכן שאדם יזלזל בהוראות הרופאים ויערוך או ישתתף באירועים המונים בניגוד להוראת גדולי ישראל שליט"א, ואחרי שיידבק ויהפוך את עצמו למדגרת קורונה ייצא למרכול בו נמצאים אנשים אחרים וידביק אותם ויכניס אותם לסכנת חיים ופיקוח נפש. אף אחד איננו סגור בגטו, הוא קודח חור בספינה של כולם! לאיש אין זכות לייסד מפעל הדבקות, ולהפוך לשגריר קורונה בתוך מחוזותינו שלנו ולהסתובב בר בינותינו! אם הוא בזלזולו או במחשבתו הקלוקלת הכניס את ראשו לתוך הגליוטינה, הוא אינו יכול להכניס לשם את ראשם של אחרים. אף אחד מאיתנו איננו אדם פרטי ואין זו זכותו לכפות על זולתו סבל נורא. גם האדם הפרטי איננו אדם פרטי, הוא חב לאחריני. כמה כאבו-התריעו עיני העדה וקראו שלא להנזק ולא להזיק. זה לא תעמוד על דם רעך!
איזה שובל סמיך של עגמת נפש מותיר אחריו אדם או קבוצה המתנהלים באופן שמחלל שם שמים והבריות אומרים או חושבים בלבם 'מה נוראים מעשיו, כמה לא מתוקנים הם'? מי מתיר להם לגרום לפגיעה אנושה בתדמיתו של רוב מנין ובנין הציבור החרדי הממושמע ולגרום לכך שהוא יוקע בגללם אל עמוד הקלון ללא עוול בכפו. למה יאמרו ביהודים? אמנם שנאת ה"ואנשכנו כחמור" של עמי ארצות אינה צריכה סיבות, כי היא מובנית, בדיוק כמו שנאת גויים ליהודים: "שבידוע הלכה עשו שונא ליעקב". זה בילד-אין, חוק טבע, כמו גאות ושפל, זריחה ושקיעה, אבל היא מחפשת תירוץ להתפרץ כהר געש, תירוץ שאסור לנו לספק. מי שאיננו מקפיד על כללי הזהירות ומפר אותם ברגל גסה, בפרט אם מדובר באופן מאורגן, הוא אחראי להתפרצות הלבה שסופה מי ישורנו. המזלזל עלול להיות במעשיו גם רודף של הציבור כולו, השומר והצייתן ברובו. זה איום, זה נורא, חילול ד' הוא מהחמורה שבעבירות.
די, די, די. מה שהיה לא יוכל עוד להיות. אם רבותינו מורים לנו, אז יהיה כאן ציות! אם עיני העדה קוראים לשמור ולהתחסן, אז זה חייב להתממש ולהתבצע! אם הם קוראים לנו להשמר, אז אנחנו חייבים להשמר בכל הדרכים האפשריות. זכותו של הרוב הצייתן והממושמע להגן על עצמו מאלה שמסכנים את חייו ואת אורח חייו. לא זכותו, חובתו. קול דמי אחינו זועק מן האדמה. נאקת הפצועים מחרישה אוזן, שוועת החולים מתערבת בהלמות ה'ביפים' של מחוללי החמצן והיא מסתערת על קרום התוף. אבל הכי נוראה היא שתיקת הנפטרים. השקט הזה הוא הנורא מכל, אך גם ללא קול הוא חזק יותר מכל הקולות ששמעה אוזן, והשקט הזה ירדוף את האשם כמו תובע זעוף. די, אימרו למשחית הרף! השתדלו והרבו תפילה ובקשה. הרבו תפילה ובקשה, והשתדלו בכל ההשתדלויות הנדרשות. מאתנו, אנשי התורה המחמירים ב"ונשמרתם", המקפידים 'על כל אשר יורוך', הזהירים בלא תעמוד על דם רעך', המחונכים ל'ואהבת לרעך כמוך", על כתפינו מוטלת אחריות כפולה ומכופלת. מאתנו נדרשת זהירות פי כמה וכמה:
מרנא הסבא מקעלם זצוק"ל (אור הרש"ז תח-תי) מרחיב בענין זה: הגמרא בשבת אומרת "כהנים זריזים הם". מפרש ר"י "שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים ולא אתו לחתויי משתחשך". על סמך דברים אלו ניתן להניח שהחינוך שניתן בבית הכהנים היה חינוך מעולה. הנחה זו מתחזקת ע"י העובדה שאכילת קדשים ותרומה צריכה דריכות וזהירות על כל צעד ושעל ולכן היה להם בהכרח משטר עצמי. משום כך החמירה התורה בדינה של בת כהן. הסיבה הראשונה היא משום שמי שקיבל חינוך נעלה יותר, תובעים ממנו יותר. על כן זו שגדלה בבית שבו כולם היו "בני תורה וחרדים ונזכרים, בדין הוא שתענש בעונש חמור יותר": בשריפה ולא בסקילה. בנוסף לכך, "את אביה היא מחללת", כפשוטו, מוציאה לעז על חינוך בית אביה", מבהיר הסבא זצוק"ל.
אנחנו בשעה קשה של מבחן. מי שקיבל חינוך נעלה יותר, תובעים ממנו יותר. מי שכל מהות חייו היא החמרה בונשמרתם" והקפדה על 'ככל אשר יורוך', ומזלזל חלילה, את אביה היא מחללת. חילול השם.