אני זוכר את הרגע הזה שבו אמא שלי הודיעה לי בדמעות שמפנים את אבא לבית חולים, זה היה אגרוף חזק לבטן. אחרי שבועיים במלונית קורונה אבא כבר לא הצליח לנשום והבהילו אותו לבית חולים. הוא לא ענה לי בטלפון, הלב שלי צנח, נזכרתי ביום שהוא הובהל בטיפול נמרץ עם אירוע לב לפני עשור, רציתי רק לשמוע את הקול שלו ולדעת שלפחות יש בו עוד תקווה והכל יהיה בסדר.
כמה ימים לאחר מכן הוא השתחרר ואז אחותי הקטנה בת ה17 אושפזה. ה"תינוקת" המפונקת של הבית מאושפזת במחלקת קורונה בלי אף אחד לידה, ערב שבת, מנותקת מהעולם. לקח שעה לפראמדיקים של מד"א להוריד את אמא שלי מהאמבולנס, להסביר לה שזה לא אפשרי להתאשפז לצידה.
אלו רק שני מקרים בשנה האחרונה שטלטלו אותי, שבשו לי את סדר היום ואת המחשבה, גרמו למשפחה שלנו להיכנס לסטרס וכמעט לאבד את השפיות.
היום ברוך ה' הם בריאים ושלמים. כל האחים והאחיות שלי חלו בקורונה, חלק קבלו את זה קשה וחלק פחות, אבל המגיפה הארורה הזו הגיעה כמעט לכולם.
נשים הריוניות מפילות את העוברים שלהן, עשר מהן מאושפזות במצב קשה, חלקן בין חיים למוות, עשרת אלפים חולים הצטרפו למעגל רק ביממה האחרונה, עשרות מתים ביום, למעלה מארבעת אלפים מתים בפחות משנה, עשרות אלפי משפחות מרוסקות מנסות לאחות את השברים - לא היו מספרים כאלה באף מלחמה!
אז נכנסנו לסגר, ואז עוד סגר, ושוב סגר שמשבית את החיים לכולנו, כולנו נאחזים בתקווה שיאללה הפעם זה יגמר, הפעם כולנו יחד נלחמים במגיפה הארורה הזו ועוצרים את מעגל השכול, ואז אתה רואה שיש חתונות המוניות בכפרים, מסיבות מרובות משתתפים בתל אביב, וחתונות אדמורים עם מאות חסידים צפופים.
זה מרתיח, זה מתסכל, זה מוציא מהדעת!
איך אתם יכולים ללכת לחתונה כזו כשבדרך אתם דורכים על גופות? איך אתם יכולים לרקוד כדי "לשמח חתן וכלה" כשאתם בעצם רוקדים על הדם? איך אתם מסכנים את הילדים, ההורים, והמשפחות הגדולות שלכם שבעוד שבועיים יתקשו לנשום ואולי בהמשך גם ימותו? תוכלו להגיד בלוויה "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?
איך? איך אתם, אנשים כל כך ערכיים שמוכנים לעזוב משפחה בסעודת שבת כדי להציל חיים, שמוכנים לצאת בגשם שוטף כדי להחליף גלגל לאישה שנתקעה עם פנצ'ר באיילון, שמוכנים לעבוד קשה ולהזיע כדי לסייע למשפחות נזקקות, איך אתם, עם כל ארגוני החסד ועולם הערכים המיוחד הזה מרשים לעצמכם לזלזל בחיי אדם? אין "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"? אין "דינא דמלכותא דינא"? אין ערך קדוש לחיים?
בדרך לחתונה הזו חלפתם על עשרות מודעות אבל ענקיות, היה שם השם של השכן שלכם, האבא של החברותא מהכולל, הבת של המגיד שיעור הותיק, איך לא עצרתם לרגע וחשבתם על המשפחות שלכם?
נכון, יש הסתה מכוונת מהתקשורת, אבל אתם אלה שמביאים אותה עליכם ועלינו בהתנהגות חסרת האחריות הזו.
וגם אם יש הסתה, זו לא הסיבה לא להעביר ביקורת!
חייבים לצאת מהבועה ומהשיח המתמסכן והמגזרי ולקחת אחריות!!
חייבים לגנות, להוקיע ולהקיא מתוכנו אנשים כאלה, חייבים לחזק את כוחות המשטרה והאכיפה כשבאים לפזר אירועים כאלה ואפילו לקרוא להחמרת הענישה, חייבים להיות סמל לשמירת חוק
חייבים לקדש את החיים!