שבועות לאחר שהחלים, הגאון רבי בן ציון הכהן קוק, מתייחס לראשונה לימים הקשים שעברו עליו כשחלה בנגיף הקורונה: "היו רגעים קשים שממש חיפשתי אוויר לנשימה ולא הצלחתי למצוא".
"אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה", כתב הגרב"צ לתלמידיו: "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב. שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה".
הרב סיפר: "בימי מחלת הנגיף היו רגעים קשים שממש חיפשתי אוויר לנשימה ולא הצלחתי למצוא נשימה לא בתנוחה זו ולא בדרך אחרת. נשאתי עיני בתחינה 'מאין יבוא עזרי'".
"הקב"ה הוא היטיב", הוסיף הגרב"צ: "הוא מיטיב הוא ייטיב לנו, הוא החליט לשמר את הנשימה בקרבי, והמציא מזור ומרפא לחולי".
השיחה המיוחדת אותה מסר הפוסק לתלמידיו בבית המוסר בירושלים, מתפרסמת בעלון השבועי 'שואלין ודורשין - שיחות הרב ופסקי הלכה' היוצא לאור מדי שבוע על ידי בית הוראה הכללי ירושלים.
בהמשך דבריו, מחזק הרב קוק את תלמידיו בדברי אמונה: "בעקבות כך זכיתי לקבל תחושה מחודשת בברכת 'אלוקי נשמה' הנאמרת מדי שחר. אמנם בזמנים רגילים לא מרגישים כל-כך בהודאה הנצרכת על החזקת ושמירת הנשמה, אך הנה באה תחושה איך הקדוש ברוך הוא יושב וממש "משמרה בקרבי". שמחה מיוחדת יש גם בברכת מודים "על חיינו המסורים בידיך ועל נשמותינו הפקודות לך".
"בזמנים רגילים לא מרגישים בזה, אך בזמני סיכון מרגישים במתנות שהקב"ה מרעיף עלינו בכל עת. הקב"ה ברוב רחמיו "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" (ברכת יוצר אור, תפילת שחרית). בכל רגע ורגע בורא את כל העולם מחדש. גם תייר המרחיק לכת למפלי הניאגרה העצומים ועומד מוקסם מול המחזה המרהיב של התנפצות המים בקול רעש גדול, עליו לדעת כי אין סיבה 'טבעית' לכך שהטיפה הקטנה שיצאה ממרומי המפל, מגיעה תוך זמן מועט אל תחתית המפל, אלא רק מפני שהקב"ה ברוב רחמיו מחדש בכל רגע ורגע את הטיפה במקום נמוך מהקודם עד שמגיעה אל הקרקע.
"אך טבע שבעולם, אנשים טועים לחשוב שחיים הם ב'עולם עומד', ובו נמצאים 'צרכי החיים' שניתן אף לאחסנם למחר, עד כדי כך שגם חמצן ניתן לאחסן במיכל ולסייע לחולים הזקוקים לזה. טעות היא בידם. ל'חיים עצמם' אין מציאות קבועה. כל רגע של חיים ונשימה, אין בו שום מחייב לרגע הבא, ובכל רגע חייב לקבל חִיוּת חדשה מהבורא. אפילו את המזון המונח בתוך קופסת שימורים, "מחדש בטובו בכל יום תמיד".
"בהשתוקקות לנשימה המחייה את החיים מחדש בכל רגע ורגע, מונחת השתוקקות הנשמה לקרבת 'אלוקים חיים'. ולכן חולה המחפש נואשות אוויר לנשימה, יודע להוקיר ולהודות על כל נשימה ונשימה, ומתוך כך זוכה לקרבת אלוקים חיים גבוהה יותר, מאשר הבריא שלא חש ממש איך הקב"ה בכל רגע מעניק לו במתנה עוד נשימה.
"ועתה כשהתפילות משלבות הודאה ותפילה לרחמי ה' שאשוב לבריאות איתנה, התקווה שנזכה לנצל את קרבת האלוקים ולחוש בהודאה, כפי שאמר החידושי הרי"ם על התחושה שליוותה את שרה אמנו בכל חייה, בת ק' כבת כ', כולן שווין לטובה - שהתחושה באמירת פרק ק בתהלים "מזמור לתודה" תֵאַמר באותה תחושת של קרבת אלוקים כמו באמירת פרק כ שבתהלים "יענך ביום צרה", אומר הגרב"צ קוק.