סרטון של קידוש ה' נשלח בכל צורה אפשרית לכל בית בישראל בשבוע שעבר.
סרטון שממחיש יותר מכול את הוואי החיים במשפחה החרדית הממוצעת והמסורתית.
מטרתו של הסרטון הייתה, כנראה, להראות לעולם הרחב ולציבור הכללי, שהחרדים הם לא כמו שהם חושבים.
הסרטון ריגש מאוד אותנו, האנשים החרדים. אבל, האמת, אינני יודעת איך פעל בקרב הציבור הכללי, אם בכלל העיפו בו מבט, או שהעבירו אותו הלאה מחוסר עניין לציבור.
אכן, סרטון של קידוש ה'. בלי ספק שהמשפחה נהדרת, ושההפקה עשתה עבודה מצוינת.
אבל, אחרי מחיאות הכפיים הסוערות ואחרי שכבו האורות, בואו נלמד מה אומר הסרטון התמים הזה.
הוא בעצם מיועד לנו, אנשי המגזר החרדי, הוא מיועד לכך, שנסתכל על עצמנו מבחוץ פנימה.
ואנחנו מסתכלים מבחוץ, ופתאום אנחנו מגלים בנו את אותה תמימות שאפיינה ועדיין מאפיינת את המשפחה החרדית הקלאסית, כלומר, אותנו!
אלא שהיום התמימות הזו עטופה בשכבות רבות של הסוואה, עד שהיא לא תמיד נגלית לעין.
מדוע אנחנו כל כך מתרגשים מהסרטון?
כי הוא מביא אותנו לראות בעצמנו את מה שהיינו.
פעם ידענו להיות אנחנו בעצמנו, בלי בושה, בלי מחשבה מרובה, בלי תהיות. בלי קליפות.
פשוט להיות אני!
היום לא מספיק לנו להיות אנחנו עצמנו. אנחנו מתייפייפים, מנסים ליחצן את עצמנו, משתדלים שכולם יראו שאנחנו בסדר, שאנחנו לא שונים מאחרים, שאנחנו לא מסתגרים ומסוגרים, שאנחנו לא סתם שחורים פשוטים.
נכנסת בנו לא פעם מחשבה שאם נתקרב אל הציבור הכללי, ננסה לרצות אותו, להצטדק מולו, להיראות כמותו, להיטמע בו, אז הוא יעריך אותנו יותר, יכבד אותנו יותר, אולי אפילו יתקרב אלינו יותר.
אולי במילים יפות יותר אנחנו פשוט רוצים לקדש שם שמיים ברבים, כפי שאנו טוענים.
ולשם כך נולד הסרטון המדהים הזה, סרטון של קידוש ה'!
אבל אם נבין, שבעצם קידוש ה' אמיתי הוא דווקא בחיים האמיתיים שלנו, אלו שניבטו אלינו מבעד למסך הסרטון התמים הזה, אז נבין, שלקדש שם שמיים זה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה לנו.
כדי לקדש שם שמיים לא צריך סרטונים וכתבות הבהרה ומפגשי אחווה.
פתאום לא נאלץ להיות אחרים, להתקרב, לחכות למחיאות כפיים סוערות על כל דבר שאנו עושים.
פתאום נהיה אנשים יהודים ישרים וטובים.
עם הבעיות שלנו (זו לא בושה!)
עם הדירה הקטנה והצפופה שלנו (זה לא כל כך נורא, ואפילו יש בקוטן הזה משהו מאגד).
עם החוסר במסכים (לא בטוח שזה חור שחור כל כך).
עם הדלות, לפעמים (גם דלות יכולה לגדל גדלות, ראו בתי רבותינו הגדולים)
פתאום נהיה אנחנו עצמנו לא כדי להיראות, אלא כדי להיות כנים עם עצמנו.
רק כשנהיה אנחנו בעצמנו, כמו המשפחה מהסרטון – אורנו יאיר למרחוק, גם בלי סרטונים, רעש וצלצולים.
רק כשנצא מהסרט וניכנס לחיים הרגילים והתמימים שלנו, בלי לבקש אישורים של אף אחד, נצליח גם לקבל את עצמנו באהבה, וגם לקדש שם שמיים ברבים.
הכותבת היא סופרת, מרצה, מומחית לתהליכי משפחה ובעלת טורי דעה