הקנאים שמחו ב'מלמד' של האדמו"ר מגור

אמש חשפנו על התלאות שעבר המחנך רבי משה אלפרט מתלמוד תורה 'עץ חיים' בירושלים, כשחפץ ללמד את תלמידיו את גבולות ארץ ישראל, נחלות השבטים, ומסע כיבושי יהושע בן נון על ידי ציורים מפורטים על הלוח שלראשונה הוכנס לת"ת 'עץ חיים'. כך נהג הרב אלפרט למרות גישתם של הקנאים שירדו לחייו בשל האיסור המפורסם: "חדש אסור מן התורה" (וכפי שהובא בפרוטרוט ביומנו האישי שהודפס בשנים האחרונות "יומנו של מוכתר בירושלים").

נקודה מעניינת ביותר היא שהרב אלפרט היה צאצא משותף לגר"א ו'בעל התניא' וככזה, בביתו היו תלויות התמונות של שני הצדיקים הללו האחד ליד השני, מה שנתן לו, כך מסתבר שפע קדושה משני הצדיקים הנ"ל, ושיעוריו התפרסמו ללמדנים ביותר, ורבים רבים מגאוני ירושלים שלחו את בניהם שיחנכם לתורה ויראת שמים, אחד מהם היה ראש ישיבת 'עץ חיים' הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצ'נסקי שהשאיר את בנו במשך שנתיים כדי שיספוג עוד תורה וירא"ש מהרבי משה אלפרט.

יש לציין שהרב אלפרט היה דמות מגשרת בין קנאי אגודאי וציוני ירושלים, היה לו קשרים אישיים עם ר' עמרם בלוי, ר' פנחס אפשטיין, ר' משה פרוש, ומאידך עם רבי אריה לוין והראי"ה קוק.

כידוע ב'עץ חיים' היו כל גווני הקשת, 'ציונים' לצד 'קנאים', 'אגודאים' לצד 'מזרחי', כפי שנחשף פה על מכתבם המרגש של קבוצת אברכים בתוכם האברך הצעיר ר' שמואל אוירבך בשנת תשי"ד (1954) לראש הישיבה הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי והמשגיח הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל בבקשה לבל יתלו את דגל המדינה הציונית על שער הישיבה, ובכך יזדהו עם מדינת ישראל הכופרת בריבון העולמים רח"ל.

• • •

יומן מרתק השאיר לנו המחנך הרב אלפרט, (שבשנים האחרונות הודפס ע"י אחיינו פרופ' פנחס אלפרט וד"ר דותן גורן) ממנו אנו למדים על הלך הרוחות בירושלים בתקופה סוערת זו.

בשלהי תקופת המנדט הבריטי כתב ביומנו הרב אלפרט את האירועים המזעזעים של החיילים הבריטים שפגעו בנשות מאה שערים הקדושות הצנועות והטהורות

תיאור משמח ביותר השאיר לנו רבי משה אלפרט על יום הבחירות הראשונות במדינת ישראל בעת שרקד ופיזז והצביע למפלגה התורנית, ולא משום ציות ל'דעת תורה' והצבעה ל'מפלגה הקדושה' או הבטחות כל שהם ל'בני חיי ומזוני'...

לטענתו, הוא הצביע לאותה מפלגה בשמחה גדולה כיון שמיום מתן תורה עם ישראל לא זכה ללכת לבחירות במדינה ריבונית עצמאית (יש לציין שבימינו הוא היה שמח ביותר שהוא הולך עוד ועוד לבחירות חוזרות ונשנות... וד"ל אכל"מ).

ביומנו מדגיש הרב אלפרט על חגיגות יום העצמאות בשכונת 'מאה שערים' הסמוכה ל'בית ישראל' בה כיהן כ'מוכתר'. סיפור מדהים כותב הרב אלפרט על הצ'אלמרים של 'מאה שערים' שמאז ומתמיד התלוננו על קיפוח מצד מדינת ישראל, וביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל טענו: "למה 'יגרע חלקינו', מדוע המצעד הצבאי אינו עובר בשכונה שלנו?!".

מזעזע לקרוא ביומנו את הרצח המזעזע במאה שערים שנים ספורות לאחר קום המדינה, ועל ה'פוגרום' המזעזע שעשו שוטרי משטרת ישראל בתושבי השכונה.

יומנו למעשה הוא סיפורה של החברה החרדית במדינת ישראל. שלב אחרי שלב מ"ראשית צמיחת גאולתנו", עד "ראשית תמיכת היפרדותנו"[2] של הציבור החרדי ממדינת ישראל ומחזיונות השווא על 'אתחלתא דגאולה' כפי שחשבו רבים רבים (רח"ל וה' ישמרינו ויצלנו) בתקופה הזו.

[1] יומנו של מוכתר בירושלים, פנחס אלפרט, ודותן גורן, הוצאת אונ' בר אילן רמת גן תשע"ד עמ' 10

[2] כך כונתה כתבה אודות יומנו המרתק בשבועון 'משפחה' ג' אייר תשע"ט בעריכת ישראל א' גרוביס וישראל שפירא

• ישראל שפירא, הינו היסטוריון, חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליציה ובווקבינה, מרצה ומדריך טיולים
  להזמנות סיורים והרצאות, נא לפנות: sisraerl@gmail.com