ימי ראש השנה בתקופת הקורונה, מעלים שורה ארוכה של שאלות הלכתיות מעניינות, בהם כמובן בנוגע לתקיעת שופר. בשיעורו השבועי, התייחס אב"ד דרכי הוראה, הגאון רבי אשר וייס לנושא זה.
"בבתי כנסיות גדולים שקבעו בהם "קפסולות" וחילקו את ביהכ"נ למעין תאים חלוקים ע"י יריעות ניילון שקופות הגבוהות הרבה מעל קומת האדם, האם יוצאים ידי חובת שמיעת קול שופר מבעל תוקע שנמצא בקפסולה אחרת, או שמא הוי כתוקע לתוך הבור שמי שעומד מחוץ לבור לא יצא ידי חובתו כיון שאינו שומע אלא קול הברה".
זה היה הדיון הראשון. אחרי שהרחיב בשיטות ובביאורים, פסק כי ניתן להקל בקפסולות אלו לפי כל השיטות, במיוחד השנה כאשר תוקעים בשופר רק ביום השני - שכן ראש השנה חל בשבת ומדובר רק בתקיעות מדברנן.
בהמשך השיעור המשיך, "ועוד נשאלתי ע"י רבים לגבי החשש שעל ידי תקיעת שופר עלולים רבים להידבק במחלה. דהלא הגורם העיקרי להידבקות הוא במה שאדם כשהוא משתעל, מתעטש, צועק, ואף כשהוא מדבר, מוציא ומפזר רבבות חלקיקי רוק מיקרוסקופיים, ואם הוא נושא את נגיף הקורונה הוא מפזר את הוירוס ע"י פיזור הרוק. וכיון שבתקיעת שופר בעל התוקע נושף בחוזקה לתוך השופר ברור שהוא מפזר כמות גדולה של חלקיקי רוק. וכל בעל תוקע יודע ומעיד שע"י התקיעות מתמלא השופר בשכבה של רוק שיוצא מתוך פי התוקע בתקיעתו".
"והסכנה גדולה עוד יותר כאשר פי השופר הרחב כלפי מעלה וחלקיקי הרוק עולים למעלה ומתפזרים על פני שטח רחב יותר. ושאלת רבים האם ראוי להפוך את השופר ולתקוע כאשר פי השופר כלפי מטה, או להדביק מסננת כגון מסכת פנים על פי השופר כדי שחלקיקי הרוק לא יצאו ממנו, וכדרך שלובשים מסכה המכסה את הפה כדי שחלקיקי הרוק לא יתפזרו ע"י שיעול או דיבור".
לגבי תקיעות כאשר השופר מופנה כלפי מטה, אומר הרב וייס כי לאשכנזים הדבר אסור, אך לספרדים, מכיוון והבית יוסף לא מזכיר מנהג זה, ניתן להקל.
ולגבי כיסוי פי השופר, "נראה פשוט דאין זה ענין לחשש קול הברה, דלא מצינו גדר קול הברה אלא בתוקע לתוך הבור וכדומה".
"אך לגופן של דברים, אם בעל התוקע שומר על כללי הבריאות וקרוב לודאי שהוא בריא ולא נדבק בו הנגיף, ובני הקהילה ישמרו על מרחק סביר בינם לבינו וילבשו כולם מסכות, יש לסמוך ששומר מצוה לא ידע דבר רע, והקב"ה יעזור ויושיע ויגן", אמר הרב וייס לסיום.