בשבועות האחרונים לא ניתן להתעלם משינוי המגמה בקרב חלקים גדולים בהנהגה הפוליטית החרדית, שינוי שמשקף מציאות בשטח: תביעה נחרצת מהמדינה להקל בהגבלות על בתי הכנסת, כמו גם לא להטיל סגרים על ערים 'אדומות' ובתקופת החגים המתקרבת.
הטיעון הרווח ברחוב החרדי מנפנף בעובדה כי להפגין מותר כמעט ללא הגבלות, וכי גם אלו הקיימות באופן רשמי אינן נאכפות על ידי השוטרים הצופים בכך ולא עושים כלום משום "קדושת הדמוקרטיה" כהוראת בג"ץ.
היתכן - תהה, לדוגמה, השר ליצמן - כי מאשרים הפגנות המוניות ב'בלפור' ופתיחת בתי תרבות, בעוד נמשכות ההגבלות בבתי הכנסת ונמנעת הסדרת הנסיעה לקברו של רבי נחמן באומן?
אלא שלצד הכללה לא מוסברת של ההגבלות על בתי כנסת גדולים וקטנים כאחד, הכללה שלפי הדיווחים צפויה להשתנות, עצם היחס הנוקשה כלפי בתי הכנסת דווקא הגיוני, משום שצפיפות במקומות סגורים הינה מתכונת מובטחת לאסונות.
הכעס כלפי הרשויות היה מדויק, אם הפגנות חרדים היו נאסרות, בעוד אלו של אנשי 'הדגלים השחורים' נגד ראש הממשלה נתניהו מותרות. אך ההשוואה בין בתי הכנסת המסוגרים והצפופים להתקהלות תחת כיפת השמים מופרכת מיסודה.
החלק המקומם, היא העובדה כי ההבדל הבולט ברמת הסיכון בין מקומות פתוחים לסגורים ידוע לכל אחד בהנהגה החרדית, אך זו נכנעת לדמגוגיות ולהלך רוח עכשווי ברחוב.
מילא אם היה מדובר בעניינים אזוטריים. אולי היה אפשר להעלים עין מחוסר האחריות. אך כשחיי אדם על כף המאזניים, אסור להסכים שהקריצה לאלקטורט המתרחק תונח על הכף השניה ואף תכריע.
וכך גם בסוגיית הנסיעות לאומן, אותן יש שדורשים "בכל מחיר" ומעלים טענות לגזענות: וכי יש מישהו שמאמין להבטחות כי הנחיות הבריאות תישמרנה וההמון לא יידחק כתמיד לתוך ציונו של רבי נחמן מברסלב זי"ע כדי לזכות להניח את היד ולהתפלל על מצבתו?
הלא גם פה, בישראל, קשה לאתר עוטי מסכה מקרב כמה מהקבוצות הבולטות הנוהגות להשתטח על הקבר באומן בערב ראש השנה. אז דווקא באוקראינה הם ייזכרו לעטות מסכה ויצליחו להתאפק ולא להתקרב לצדיק?
על כל אדם מן היישוב לקוות כי הצוות שהוקם אמש לא ייכנע ללחצים, גם של אלו מהכיוון החרדי המיינסטרימי, ולא יוביל מהלך שסופו הידוע מראש הינה הפקרות מוחלטת שתעלה לרבים מהיקרים לנו, לכם, בחיים.
ובכלל, אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק לראות אנשים בוגרים שמתנהגים כמו ילדים קטנים; "למה הוא קיבל? גם אני רוצה...". החובה היא לבדוק דברים לגופם, ואם בציבור שלנו הולך ומשתרש 'צפצוף' על כללי משרד הבריאות, יש לנקוט בצעדים דרסטיים בלי להתעניין אם גם בציבור הכללי ישנו זלזול שכזה.
נכון. צעדים שכאלו עלולים לפגוע בכל אופי החגים הקרובים, בין בתפילות הימים הנוראים בישיבות ובחצרות האדמו"רים ובין באווירת ערב סוכות עם שווקי ארבעת המינים התוססים. אז מה? טענה צודקת על אפליה מול בלפור, לא "מרגשת" את הנגיף.
לולא זה, הקורונה תמשיך בשלה, וחלילה תפגע במגזר שלנו שגם כך ניזוק עד כה הרבה מעבר לשיעורו באוכלוסייה. אך אנחנו נמשיך לצקצק בלשון, לערוך השוואות ולרצות להיות "כמו בלפור", בתחרות עם מפגיני השמאל מי יותר שוטה...
משום מה קשה לדמיין עריכת השוואות שכאלו כאשר ברקע נשמעים קולות "דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" וקריאות 'קדיש' בוכיות מעל רגבי אדמה טריים.
המאבק המוגזם בהגבלות ובאיסור הנסיעה לאומן, בטענה לאפליה וגזענות, הוא כקריאה מצמררת, בלתי מודעת, של "הבו לנו עוד גופות".